בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

משבר טבע: כך פועלת כלכלת השוק...

משבר טבע: כך פועלת כלכלת השוק

,
עובדי החברה מוחים על הפיטורים הצפויים בטענה שנפלו קורבן לכישלונות ההנהלה. האמנם? שגיא ברמק כאן כדי להזכיר לכולנו כיצד נראה שוק חופשי באמת.

רבות כבר נכתב, ועוד ייכתב, על המתרחש בחברת טבע – סוגיה המעסיקה לאחרונה את הביצה הקטנה והסוציאליסטית שלנו. בדברים הקצרים הבאים אמנע (במאמץ רב) מלהתייחס לבריונות, הבורות והלהטת הרוחות המגיעים מצידה של הסתדרות העובדים, שתפסה טרמפ על גבם של עובדי טבע, ואמנע גם מלהתייחס לאותו קומץ של מפוטרים לעתיד המבקשים בצערם לשרוף מפעלים. את האחרונים קשה לשפוט בצערם, ואילו את הראשונים נכון להוקיע בכל יום ובכל שעה, גם ללא קשר למקרה הספציפי של טבע. במקום זאת, אני מבקש להתמקד בטיעונים שמעלים העובדים המפוטרים ולבחון את טיבם.

בחינה מדוקדקת, המסננת את המלל הפומפוזי שנזרק לחלל האוויר, מלמדת כי עובדי טבע מעלים שתי טענות מרכזיות, עמן יש להתמודד בצורה מכובדת: הראשונה – שכבר זכתה למענה הולם על ידי מספר אנשים ובמיוחד על ידי אורי כץ, ועל כן לא אתייחס אליה כאן – אומרת שלטבע אסור לסגור מפעלים בישראל עקב הטבות המס מהן נהנתה.

הטענה השנייה – שטרם זכתה למענה ועמה נבקש להתמודד – גורסת שעובדי טבע לא צריכים לשלם על טעויות ההנהלה. לפי הקו הזה, ההנהלה השקיעה 40 מיליארד שקלים ברכישות עסקיות כושלות והעובדים הם אלה שנדרשים לשלם את המחיר. העובדים, כך הולך הטיעון, הם קורבן ונענשים על כישלון שאינם אחראים לו. האם יש ממש בטענה הזו?

האמנם אין צדק?

על פניו, הטיעון הנ״ל שמעלים עובדי טבע נראה משכנע ואף מעלה בקרבנו סימפטיה, שכן הוא לוחץ על חוש הצדק שלנו, שלוחש לנו כי אנשים צריכים לשאת באחריות למעשיהם שלהם ולא למעשיהם של אחרים. מדוע באמת צריך להעניש עובדים מסורים שלא עשו דבר רע ואינם אחראים לכישלונה של טבע? התקוממות של האדם מן השורה לנוכח גל הפיטורים היא אפוא אינטואיטיבית ומובנת, ואת המענה לה ניתן למצוא רק אם מתעמקים באופן שבו עובדת כלכלת השוק – מה שרוב הציבור, כמובן, לא עושה. במילים אחרות, עלינו לנסות ולהראות כי פיטורים של עובדים במקרים של כישלונות ניהוליים אינם מעשה לא צודק, אולם אינם מעשה כן צודק. למעשה, העיסוק בצדק אינו רלוונטי כלל; יש להבין את המהלך כולו לא מן הזווית של גינוי מוסרי, אלא מן הזווית של כלכלת השוק שלנו.

המקרה של טבע מזכיר לכולנו אמת שנוח לנו לשכוח: בכלכלה חופשית אנחנו אף פעם לא תלויים רק בהתנהגות שלנו. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שלא נמצא את עצמנו מחוסרי עבודה שלא באשמתנו. כן, אתם יכולים להיות העובדים הטובים ביותר בתחומכם ועדיין למצוא את עצמכם בחוץ. ביטחון המובן כשמירה על עמדה קבועה בשוק העבודה, כזו התלויה רק במעשינו, הוא דבר שלא ניתן להבטיח בכלכלה חופשית. מי שטוען אחרת משקר או מטעה במכוון.

הדוגמה הטובה ביותר לאמת בסיסית, גם אם לא אינטואיטיבית, היא כמובן המקרה של שכלולים טכנולוגים הפוגעים תדיר במקורות הפרנסה של הרבה עובדים מסורים. העגלון החרוץ לא עשה דבר רע בשעה שהמכונית הפכה אותו למובטל. החלפת העגלון ברכב הממונע היא מצערת מנקודת מבטו של העגלון, אולם אינה לא-צודקת. באותו האופן, לא מעט מעובדי טבע יכלו למצוא את עצמם בבית לא בשל איכות עבודתם או ביצועיהם, אלא פשוט מפני שמכונות או המצאות שונות היו תופסות את מקומם במוקדם או במאוחר. מדוע צריכים עובדי טבע, או כל עובדים אחרים טובים ומסורים, לשלם את מחיר גאוניותו של היזם? ובכן, האם מישהו מאיתנו רוצה, יכול או מעוניין לעצור את הקדמה?

זריקת מציאות

מקרה נוסף שבו עובדים עלולים למצוא את עצמם מובטלים שלא באשמתם הוא כמובן הפסד למתחרים בשוק העבודה. גם אם מנהלי טבע לא היו מסתבכים בעסקאות רכישה כושלות, תמיד קיים הסיכוי שחברה מתחרה כלשהי תענה על צורך ממשי טוב יותר מטבע, מה שיוביל מבחינתה להפסדים כלכליים ולפיטורים. גם כאן, העובדה שעובדי פס הייצור יאלצו ללכת הביתה לא תלויה בהם, אלא בנסיבות חיצוניות שאין לנו אלא להשלים עמן – בין אם ההנהלה נכשלה להתמודד עם יריבים מוצלחים ובין אם נכשלה לבצע התאמה מחודשת לצרכיו המשתנים תדיר של הציבור ועוד. כך או אחרת, עובדים טובים יאלצו לעזוב את מקום עבודתם לא מפני שעשו משהו רע, אלא פשוט בגלל שיש חברות טובות יותר מהחברה בה הם עובדים.

עם זאת, הבה נתמודד ספציפית עם מקרה בו חברה נכנסת לקשיים כלכליים עקב החלטות הנהלה שגויות, כפי שקרה בטבע. האם מדובר במקרה אחר, חריג או יוצא דופן ביחס לדוגמאות הקודמות שהוצגו כאן? כזה שמצדיק התייחסות שונה מצדם של פוליטיקאים למשל?

התשובה כמובן שלילית. אין שום הבדל עקרוני בין הדוגמאות. ננסה להבין זאת באמצעות אנלוגיה מעולם הספורט: האם מישהו חושב שיש משהו לא צודק בעובדה ששחקני כדורגל או כדורסל נאלצים לשאת בהשלכות של החלטות מאמן שגויות? האם רק מאמנים כושלים או בעלי מועדון פזיזים נושאים באחריות לטעויותיהם, או שמא הקבוצה כולה, שלא באשמתה? כאשר מועדוני ספורט נאלצים לשחרר שחקנים טובים עקב עסקאות רכישה כושלות או תכניות אימון לא מוצלחות, קל לנו להבין שלא ניתן לתחום את טעויות הנהלה רק לחברי הנהלה.

או חשבו לרגע על עסקים קטנים, למשל על בעל הפיצרייה הסמוכה לביתכם. נאמר והוא מעסיק שלושה מוכרים ושני שליחים, וכעת החליט שהוא מעוניין להתרחב ולהקים סניף נוסף בשכונה הסמוכה, צעד שמחייב אותו לקחת הלוואה שמנה מהבנק. עתה דמיינו כי פתיחת סניף הפיצה החדש מתבררת ככישלון (הסיבה לכישלון העסקי אינה חשובה) וכי הכסף ירד לטמיון. כעת, האם תצאו מדעתכם לו תשמע שבעל הפיצרייה – שנאלץ כעת להתייעל ולקמץ בהוצאות – החליט לפטר מוכר פיצה ושליח אחד, למרות שמדובר בעובדים חרוצים שלא אשמים בכישלון העסקי שלו? האם מישהו מאיתנו היה מצפה מאיזשהו פוליטיקאי להתערב במקרה שכזה וברבים אחרים שקורים יום-יום? מובן שלא. אם כך, במה שונה המקרה של טבע?

אם כן, ראינו שבכלכלה חופשית גורלנו אינו תלוי רק במעשינו, וכי לא אחת, כל אחד מאיתנו עלול לשלם את מחיר הקדמה הטכנולוגית, התחרות או הכישלונות העסקיים של הממונים עלינו. אכן, חוסר ביטחון תעסוקתי הוא המחיר שעלינו לשלם אם ברצוננו לחיות בחברה צומחת, משגשגת ומתקדמת, ומדובר מחיר ששווה לשלם, אם ברצוננו להמשיך וליהנות מרמת החיים הגבוהה שלנו.

למעשה, הבטחת ביטחון מדומה בשוק העבודה יכולה להיעשות רק במחיר של עצירת הצמיחה הכלכלית. זה בדיוק מה שעושים גופים כמו ההסתדרות והפוליטיקאים שלנו – תוקעים מקלות בגלגלי הצמיחה. למזלנו, הקפיטליזם הפך את החברה שלנו לעשירה, עובדה שמאפשרת לנו לספק רשת ביטחון מסוג אחר, הכוללת דמי אבטלה, הכשרה מקצועית וכדומה לנפגעי ההרס היצירתי של השוק.


שגיא ברמק

מנהל לשעבר ומייסד שותף באתר. בנוסף, מוביל את תכנית אקסודוס למחשבה ליברלית. איש חינוך, הומניסט-חילוני ודוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית.