‎קורא‫/‬ת‫:‬

משהו לרוץ איתו: טראמפ ימשיך לשים את ההגירה במרכז ק...

משהו לרוץ איתו: טראמפ ימשיך לשים את ההגירה במרכז קמפיין הבחירות שלו

,
דונלד טראמפ הבטיח חומה בקמפיין הבחירות ב-2016. עלייה במספר המהגרים לארה"ב ועיכוב בבניית החומה, שתשחק דווקא לטובת הנשיא, הגמגום של הדמוקרטים ביחס לבעיה בגבול והחשיבות של הנושא בקרב בסיס המצביעים הרפובליקני, יעמידו את החומה במרכז הקמפיין של הנשיא ב-2020. לא מן הנמנע שההגירה תעניק לטראמפ מחדש את הנשיאות.
image_printגרסא להדפסה

דונלד טראמפ פסח על אחד המכשולים הרציניים להמשך הנשיאות שלו. הדוח של החוקר המיוחד רוברט מולר לא מצא ראיות לשיתוף פעולה בין טראמפ לרוסיה במעורבות בבחירות 2016. אמנם הדוח כן מצא ראיות לא מעטות לשיבוש הליכי חקירה, אבל במציאות הפוליטית הנוכחית הן לא צפויות לסיים את כהונת הנשיא. התובע הכללי שמינה, וויליאם בר, הצהיר שלא יעמיד את טראמפ לדין, ואין סיכוי שיהיה רוב בשני בתי הקונגרס להדחת הנשיא, גם אם הדמוקרטים יכולים לפתוח בהליכי הדחה פורמליים, שלא ימוצו, בעזרת הרוב שלהם בבית הנבחרים. כך או כך, השורה התחתונה היא ברורה – אלא אם יתרחש מאורע בלתי צפוי, טראמפ יסיים את מלוא כהונתו הראשונה כנשיא. הדרך היחידה להדיח אותו תהיה בקלפי, בבחירות הבאות.

עם זאת, כשמסתכלים על 2020, מצבו הפוליטי של הנשיא רחוק מלהיות מזהיר. אחוזי הפופולריות שלו אינם טובים, אם כי יציבים. במהלך השנתיים האחרונות, למעלה מ-50% מהאמריקאים מביעים חוסר שביעות רצון ממנו כמעט בכל סקר אפשרי. כמו כן, בחירות אמצע הכהונה הראו שהנשיא פגיע בקלפי, ולא רק בתוצאות הסקרים. טראמפ איבד את הרוב בבית הנבחרים, על אף היתרון המבני שיש לרפובליקנים בשיטה הנוכחית. הדמוקרטים הצליחו לרשום מספר ניצחונות מרשימים: הם זכו במשרות המושלים במדינות המפתח מישיגן, ויסקונסין ונבאדה, וכן זכו במספר ניצחונות מרשימים במושבי סנאט ובית הנבחרים שנוטים להצביע לטראמפ ולרפובליקנים. חשוב מכך, הדמוקרטים הוכיחו שהם יכולים להוציא את המצביעים שלהם לקלפי אל מול הנשיא השנוי במחלוקת. אחוז המצביעים בבחירות האמצע בארה"ב היה הגבוה ביותר בבחירות שכאלו מאז 1914.

אף על פי כן, מצבו הפוליטי של טראמפ רחוק מלהיות עגום. הצמיחה הכלכלית יציבה כרגע, למרות הגידול בגירעון, שרובו ככולו הוא תוצאה של הורדת המסים שהעביר הנשיא. בנוסף, דוח מולר עוד יכול לסייע לנשיא מבחינה פוליטית. אם הדמוקרטים יחליטו להתחיל בתהליך הדחה כנגד הנשיא, בהתאם לדרישותיהם של רבים מבסיס המצביעים שלהם, הצעד יכול לחזור אליהם כבומרנג. אלא שהנושא האמיתי שיכול לשחק לטובת טראמפ הוא זה ששימש כמנוע העיקרי לקמפיין שלו ב-2016: ההגירה. באופן אירוני, דווקא היווצרות משבר הגירה בזמן כהונת הנשיא הנוכחי, היא זו שתוכל להביא לו את הניצחון בבחירות הקרובות. מבולבלים? מקווה שאוכל לעשות לכם קצת סדר.

ראשית, צריך להבין שישנן שתי סוגיות הגירה שונות בגבולה הדרומי של ארה"ב. הסוגיה המרכזית היא העלייה הנרחבת של מבקשי מקלט (asylum seekers) שמגיעים ברובם ממדינות מרכז אמריקה: אל סלוודור, הונדורס וגואטמלה. מספרם של אלה עולה בחדות, ומציף את מערכות ההגירה האמריקאיות. המאפיין המרכזי של מבקשי המקלט הוא שהם מגיעים מקבוצות מעורבות של קטינים ובגירים, משפחות אורגניות, אך גם קבוצות שהתחברו לצורך המסע. מבקשי המקלט טוענים על פי רוב שהם נמצאים בסכנה בארצות מוצאם, בשל איומים כגון אלימות מצד כנופיות פשע. החוקים בארה"ב מגבילים את משך התקופה שמותר להחזיק קטינים בכליאה/מעצר, ולוקח זמן למערכת המשפט לקבוע האם בקשות ההגירה תקפות או לא. בשל כך, משוחררות המשפחות מרשויות ההגירה, עד שנקבע להן תאריך לדיון בעניינן בבית המשפט. חלקן לא מגיעות לדיון, ופשוט ממשיכות לחיות בארה"ב במעמד לא חוקי. כך, נוצר מעגל קסמים – המערכת לא מצליחה לטפל בכמות האנשים הרבה שמגיעה אליה, ולכן מאפשרת להם שהייה, לפחות זמנית, בארה"ב עצמה; השמועה שהכניסה לארה"ב היא אפשרית עושה לה כנפיים ומספר מבקשי המקלט גדל; מערכות קליטת ובדיקת מבקשי המקלט חוות עומס גדול יותר, לא יכולות לטפל בבקשות ההגירה ומשחררות חלק ממבקשי המקלט לתוך ארה"ב. טראמפ ניסה כזכור למצוא פתרון, כאשר החליט לתת תמריץ שלילי להגירה עם ילדים על ידי הפרדתם מהוריהם בגבול. לאחר הביקורת הציבורית הקשה, טראמפ נסוג מהחלטתו, ומערכת התמריצים הנוכחית עומדת בעינה. מבחינת נתונים יבשים, ברור שהכניסה לארה"ב נמצאת בעלייה חדה. 76,000 איש חצו ללא אישור את גבול ארה"ב בפברואר, שיא של 11 שנה, שנשבר חודש לאחר מכן כאשר חצו את הגבול כ-103,000 איש.

בעוד העלייה בהגירה נובעת מגידול במבקשי המקלט בגבול, עדיין עומדת בעינה שאלת בניית החומה בגבול מקסיקו. עד כה, פרויקט החומה של טראמפ די תקוע, וניתן לומר שהחומה שהבטיח לא נבנתה. הנשיא לא הצליח להשיג את המימון לחומה כשהיה לו רוב בשני בתי הקונגרס, ולאחר שהשיג עסקה בתחילת השנה עם הדמוקרטים על מימון מסוים לבניית מחסום יבשתי, החליט הנשיא מיד לאחר מכן בחודש פברואר להכריז על מצב חירום בגבול. צעד זה אמור לאפשר לטראמפ להקצות באופן חד-צדדי כספים שיועדו למטרות אחרות בתקציב ההגנה של ארה"ב ולהפנותם לעבר בניית החומה. הכרזת מצב החירום צפויה לתת לנשיא מקורות מימון רבים יותר בהשוואה לאלו שקיבל עד היום מהקונגרס. עם זאת, ההחלטה תיבחן לבסוף בערכאות משפטיות, ואולי אף תגיע לבית המשפט העליון האמריקאי, משום שהקצאת מקורות מימון נמצאת באופן מסורתי בסמכות הקונגרס, ומצב החירום הנוכחי הוא הראשון בו נשיא מקצה כספים בניגוד לרצונם המוצהר של שני בתי המחוקקים. הקשר בין סוגיית מבקשי המקלט לחומה הוא רופף. חלק גדול ממבקשי המקלט לא גונב את הגבול, אלא מוסר עצמו באופן וולונטרי לרשויות ההגירה האמריקאיות, על מנת שיוכלו להתחיל בתהליך הגשת הבקשה. הם ימשיכו לעשות כן, גם כאשר אנשי הרשויות יעמדו בפתחה של חומה – וגם זה, כאמור, ייקח זמן.

כל קמפיין צריך סיפור טוב: הדינמיקה בגבול מספקת לטראמפ סיפור מצוין

בעולם מקביל, הרקורד של טראמפ בסוגיית ההגירה אולי היה עובד לרעתו. אפילו אם מסתכלים על סוגיית החומה לבדה, הנשיא לא הצליח לקדם את הפרויקט כשהיה לו רוב פוליטי, והסתבך בהכרזת חירום שתוקפה החוקתי נתון במחלוקת. כמו כן, מדיניות הפרדת משפחות מבקשי המקלט ממרכז אמריקה, והנסיגה ממנה בעקבות הביקורת הציבורית, הייתה בגדר הפסד לכל אורך החזית מבחינת הנשיא. טראמפ גם אכל את הדגים הבאושים, קרי ספג קיתונות של ביקורת על האכזריות של מדיניות הפרדת המשפחות, וגם גורש מהעיר – ביטל את המדיניות שלו עצמו, פגע משמעותית באמינות של  הממשל, ושידר שניתן גם ניתן להגיע ממרכז אמריקה לארה"ב מבלי להיות מגורש חזרה (מה שאכן התרחש במציאות). בפועל, העולם הפוליטי לא נשפט רק על סמך פירוש יבש של העובדות, אלא גם על הקונטקסט שבו המציאות מתקיימת. לאור זאת, דמיינו את הסיטואציה הבאה: כמות הולכת וגדלה של אנשים מגיעים כמבקשי מקלט לגבולה הדרומי של ארה"ב, בעוד החומה מתחילה, אם כי באיחור, להיבנות. בו בזמן, הדמוקרטים מבקשים להצר משפטית ופוליטית את הכרזת החירום של טראמפ, וממשיכים לגמגם בכל הנוגע לסוגיית הגבול. מי ייצא נשכר מהסיטואציה?

חשוב לעמוד על הגמגום הדמוקרטי בסוגיית ההגירה. הפוליטיקאים מטעם המפלגה נמצאים בין הפטיש לסדן בסוגיית הגבול עם מקסיקו. מחד, הם לא יכולים לתמוך בעמדה של גבולות פתוחים, שהיא מאוד לא פופולרית בציבור האמריקאי הכללי. מאידך, חלק מהבסיס הפוליטי הדמוקרטי נוטה לראות התבטאויות כנגד הגירה, בצדק או שלא, כאמירות גזעניות. מספר מועמדים דמוקרטיים קראו לסגירה של רשות ההגירה האמריקאית (ה-ICE) ופתיחה של סוכנות חדשה, עמדה שנראית לא פרקטית בעליל. אפשר לראות את הקושי המבני בשני קטעי וידאו של המועמד ברני סנדרס. בקטע הראשון מ-2015, סנדרס מדבר בבהירות כנגד גבולות פתוחים, באומרו שהגירה לא מבוקרת לארה"ב היא הצעה ימנית כלכלית, שתהפוך את ארה"ב, בייחוד השכבות העניות שבה, לחסרות כוח מיקוח על שכר. בקטע השני, הלקוח מתוך מפגש שאלות ותשובות של סנדרס, ששודר ברשת הפרו-טראמפית "פוקס ניוז", ניסו המגישים לשאול אותו ביחס למשבר הנוכחי בגבול. סנדרס, פוליטיקאי שיודע לדבר נחרצות בדרך כלל, ענה תשובה מבולבלת. הוא דילג בין ביקורת על הדמוניזציה שעושה טראמפ למהגרים, להצהרה על כך שמדובר בנושא מורכב, לביקורת על מדיניות טראמפ ביחס לילדים ונערים שהגיעו לארה"ב בצעירותם, וזכו תחת הנשיא אובמה להגנה מגירוש (מדיניות ה-Dreamers). הוא גם דיבר על המחויבות הבינלאומית של ארה"ב לבדוק בקשות מקלט של אנשים הטוענים לסכנות רדיפה ואלימות, אך רמז בחצי פה שאולי צריך לבחון את שינוי תנאי בקשות המקלט. בסופו של דבר, רק לאחר שנשאל על כך על ידי המנחה, ענה שהוא בעד שמירה על הגבולות. אפשר להעריך את הרצון של סנדרס לענות תשובה מורכבת, ואולי אף ניתן למצוא קונסיסטנטיות בין עמדותיו לאורך השנים – הוא לעולם לא טען שהוא בעד הגירה בלתי מוגבלת לארה"ב. אלא שחשוב להבין את הטון ולא רק את התוכן. תשובתו של סנדרס בנושא לא הייתה ברורה, ואותה אפשר להעמיד בבירור מול הטון הבלתי מתפשר של הנשיא (קישור לקטע – התשובה בנושא הגירה היא בדקות 12:08-16:24). בעוד סנדרס והמועמדים הדמוקרטיים מנסים להלך בין הטיפות, טראמפ מעביר מסר ברור: יש משבר בגבול ואני בונה חומה, כנגד התנגדות הדמוקרטים.

בעולם האמיתי, שאלות של גבול הן מזמן לא רק שאלות של ביטחון או כלכלה. הן גם, ואולי בעיקר, שאלות של חברה ותרבות, ובמובן הזה שילוב סוגיית מבקשי המקלט ממרכז אמריקה עם עניין החומה יכול להועיל לנשיא, ולשמש לו דלק לקראת בחירות 2020. התמונה של מספרים הולכים וגדלים של מהגרים/מבקשי מקלט תיצור מצב משברי בגבול, לפחות מבחינה תודעתית. הדמוקרטים לא יוכלו להציע אלא גמגום, ותשובות מורכבות ועמומות בנושא. הנשיא, לעומת זאת, יראה שהוא דוחף בכל הכוח את בניית החומה שלו, כשהוא תוקף את הדמוקרטים ואת כלי התקשורת המזוהים עמם. הגואטמלים על הגדרות – יידע בסיס המצביעים של טראמפ. אף על פי שהחומה לא תהיה קרובה להיבנות – וגם אם כן כנראה לא הייתה מסייעת ממש (כפי שהוסבר קודם לכן) – המאבק סביבה יודבק לסוגיית מבקשי המקלט על ידי הנשיא. "אני בונה את החומה – ואם הדמוקרטים ינצחו יהיו לנו גבולות פתוחים", יכריז הנשיא. מספרם ההולך וגדל של מבקשי מקלט, ימחיש שיש בעיה, ורק הנשיא נראה כמי שמתייחס אליה ברצינות.

לו הייתי יועץ לדמוקרטים, הייתי מנסה לגרום להם לפתח מסר ברור כנגד הנשיא. נניח, להגיד שבקשות המקלט של מי שכבר הגיע אכן ייבדקו, אבל שמתאריך שרירותי ארה"ב לא תקבל יותר אנשים ממדינות מרכז אמריקה, שאין בהן מצב הדומה לרצח עם, שאמור להצדיק קליטת אוכלוסייה שלמה של אנשים כפליטים. אחרת, התמריץ להגברת זרם ההגירה פשוט גדול מדי. אלא שהמפלגה הדמוקרטית לא יכולה היום לייצר מסר כזה, מתוך חוסר רצון להיתפס כגזענית ושונאת זרים. בכך, המגרש יישאר פתוח לנשיא, שאולי לא מצליח לייצר מדיניות הגירה אפקטיבית, אבל בהחלט יודע לדבר לבטן של האמריקאיים שמודאגים מהגירה בלתי מבוקרת לארצם. מה שהיה הוא שיהיה – טראמפ, נשיא במצב פוליטי בעייתי שמתועב על ידי למעלה מ-50% מבני ארצו, יוכל לרוץ על נושא ההגירה לכהונה נוספת. כל נשיא צריך סיפור טוב לקמפיין, כזה שיצדיק את הסיבה לבחור בו מחדש, ולטראמפ יש סיפור שכזה. האופוזיציה שלו, כמו מרבית מפלגות השמאל בעולם המערבי, פשוט לא יכולות לתת תשובה אלקטורלית טובה לסוגיה שהורגת חלק מבסיס הכוח המסורתי שלהן – ההגירה ממדינות העולם המתפתח לארצות המערב.

טראמפ כבר עשה זאת בעבר. לא רק הדמוקרטים נעו בכמויות אל הקלפי ב-2018, אלא גם תומכיו של הנשיא. ב-2018 הדמוקרטים רשמו לא מעט הישגים יפים, אך הנשיא עדיין הצליח להביא מספר תוצאות טובות, ובראשן ניצחון של הרפובליקנים במרוצי הסנאט והמושל בפלורידה. כזכור, טראמפ דיבר באותה עת על הקרוואן עמוס המהגרים שעושה את דרכו לארה"ב, במעין קדימון למה שצפוי ב-2020. על כל פנים, ההגירה, והעובדה שטראמפ ירוץ כנשיא מכהן מול מועמד אחד, ולא מול הרבה מועמדים מרובי גוונים ומותאמי מחוזות בחירה (כפי שקורה בבחירות האמצע), יעמדו לזכותו במרוץ לנשיאות. היקף ההתנגדות לטראמפ והאנרגיה הרבה שיש לאופוזיציה לנשיא עומדות לו לרועץ, אך ממש לא כדאי להספיד אותו לקראת 2020.

 

בתמונה: טראמפ בוחן אבטיפוס עבור חומת גבול בסן דייגו.


יובל בנשלום

סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.