בחירת העורך

מתווה ההסכם: סכנה קיומית לעתיד ישראל

,
המתווה אותו הציג נתניהו, ואז עצר את קידומו, מציג פתרון קל לטווח הקצר, אך מציב בעיות קשות לעתיד ומתעלם מהאיום הקיומי העתידי שצפוי למדינת ישראל בעוד מספר לא רב של דורות.

ההסכם שעתיד להשאיר בישראל מעל 16,000 מסתננים הוא לא פחות מאיום על עתיד המדינה. לא רק שההסכם מכשיר ונכנע לפשיעה – וזה מה שהם: פושעים, משיגי גבול, אלא שבטווח הארוך הוא יהפוך לסכנה ברמה הלאומית. כל בר דעת או כל אדם שלקח קורס מבוא במדעי המדינה או שקרא מחקר בנושא ההגירה ממדינות העולם השלישי למערב יודע מה צופן העתיד.

הדור הראשון, לעולם, יצטייר כמסכן וכרדוף – חרף העובדה שברוב המכריע של הפעמים הוא אינו עונה על הגדרת הפליט – וידבר אל ליבם ורחמיהם של מדינות במערב ההומניות ורדופות טראומות העבר.

הדור השני של המסתננים, זה שישנא את הוריו על רפיסותם וזניחת מורשתם, יקים זעקת קיפוח ודרישה להכרה בתרבותו ברמה הממלכתית-לאומית. מתוך הדור השני, יקומו האקטיביסטים שיכשירו את הדור השלישי וישטפו את מוחו בעודם מדברים אל גאוותם הלאומית ומסעות שכנוע נגד האינטגרציה בשם שנאת המערב, מה שיצמיח את תאי הטרור הראשונים בקהילה המדוברת.

וזהו תפקידו של הדור השלישי – הוא יהיה המוציא לפועל, או במילים פשוטות: הדור השלישי יפנה לטרור תחת אמתלה של גאווה לאומית (אותו לאום שהדור הראשון זנח בשביל חיים נוחים יותר) – טרור שלא יעצור בדור השלישי, אלא יהיה שזור היטב בדורות שיבואו אחריו, עד שיקבל עצמאות ובלא מעט מקרים – ימשיך ללכת בדרך הטרור גם לאחר קבלת העצמאות.

לאחר דור הטרור יגיע הדור הרביעי, זה שיפנה לאפיקים מדיניים בדרישה לעצמאות עבור הייצוג האתני אותו הוא מייצג, והדרך לאוטונומיה תהיה סלולה עבורם. בניגוד למהגרי העבודה שבחרו להפנות עורף למולדתם, העם היהודי התקבץ מכל קצוות תבל כדי להילחם על הארץ שלו.

המצב באפריקה בהחלט מסוכן ומאתגר, אך הוא שונה לחלוטין מהנרטיב שהלעיטו את המערב מזה שנים, שכן טיהור אתני אינו אופף את כל היבשת ודין דרפור אינו כדין סודאן או רואנדה. אכן, ישנה דרישה להתגייס, אך גם כאן, בארץ בה הם בחרו להגר אליה, קיימת דרישה כזו.

ההיגיון הבסיסי מציב שתי אפשרויות עיקריות: האחת, כשהצבא יקרה – הם יעזבו למדינה אחרת ואילו, השנייה והסבירה יותר היא שנקבל אוכלוסייה חלשה נוספת שאינה לוקחת חלק בנטל המדינה. אגב, כנראה ששכחנו איזו סכנה קיומית ריחפה מעל כל יהודי בתקופת היישוב הישן ושנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

גם עצירת המתווה המוצע אינה מרשימה במיוחד, שכן מי שעוקב אחרי התנהלותו של ראש הממשלה יכול לבצע ניחוש מושכל ולהבין כי מדובר במשא ומתן מול בוחריו ומתנגדיו גם יחד.  מה שהתחיל בהשראת מעל 16,000 מסתננים, תוך הענקת מעמד תושבות ארעית, יסתיים – ככל הנראה – ב 10,000 כאלה, וכך, לקהל בוחריו הוא יאמר כי צמצם משמעותית את מספר נשארים ולמתנגדיו הוא יציג פתרון שיניח את דעתם.

אני מאוד מקווה שנתניהו חושב על פתרון מפתיע לטווח הארוך, שכן ההסכם המובא היום פשוט הרסני לעתיד המדינה. הפעם זו כבר לא סיסמא, זו אזעקת אמת: זה אנחנו או הם.


מעיין סמון

הכותב הינו יועץ תקשורת ואסטרטגיה פוליטית, תואר שני בלימודי צבא, ביטחון ומודיעין.