בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

מתקפת הצנזור על הימין: איונו של אלכס ג'ונס...

מתקפת הצנזור על הימין: איונו של אלכס ג'ונס

,
לפני כשבוע פייסבוק, גוגל, אפל וגופים נוספים רבים חסמו את אלכס ג'ונס, פובליציסט שנוי במחלוקת, מהפלטפורמות הוירטואליות שלהן. בין היתר ג'ונס מקדם תאוריות קונספירציה על "סדר עולמי חדש" וטוען שאסון התאומים היה פעולה של ממשלת ארה"ב. מתי צנזורה ברשתות החברתיות היא לגיטימית?

מי הוא אלכס ג'ונס?

אלכס ג'ונס, הוא הבעלים והרוח החיה מאחורי אתר חדשות בשם InfoWars. ג'ונס גם מגיש משדרים בהם הוא מדבר על אקטואליה, פוליטיקה ותפיסת עולמו הייחודית. ג'ונס משתייך לימין הפוליטי, אך יש לדייק ולומר שהוא משתייך בעיקר לזרמים הסהרוריים יותר של הימין. באינפו-וורס ניתן למצוא תאוריות קונספירציה וטענות קיצוניות רבות, בין היתר טענות שאסון התאומים היה פעולה של ממשלת ארה"ב, שהירי בסנדי-הוק בויים, שממשלת צללים של אנשי אליטה זוממת להשתלט על העולם, ואלו רק דוגמאות. כאשר נישואיו התפרקו, אשתו ועורכי דינה השתמשו באמירות השערורייתיות של ג'ונס כנגדו. בפני התקשורת, עורכי דינו התגוננו מפני הטענות באמירה שאלכס ג'ונס הוא אמן מיצגים המשחק דמות. ג'ונס בחר שלא להמשיך עם קו ההגנה הזה ובבית המשפט טען לכנות דבריו.

בדצמבר 2012, יורה בודד רצח 20 ילדים ושישה מורים בבית הספר היסודי "סנדי הוק" שבניוטון קונטיקט. ארוע זה היה אחד מתוך מספר תקריות שעוררו מחדש ביתר שאת את סוגיית פיקוח אחזקת הנשק בארה"ב. ג'ונס טען שהירי בסנדי הוק, כמו גם מקרי ירי המוני אחרים, בויימו כדי לקדם אג'נדה של איסור על אחזקת כלי נשק. הוא טען כי הילדים שנרצחו והוריהם הם שחקנים. בתגובה תבעו אותו ההורים תביעת לשון הרע ואף החלו להפעיל לחץ על פלטפורמות הרשת השונות שיחסמו את התכנים של ג'ונס.

בשבוע שעבר המאבק צלח. במהלך מתואם ומיידי, פייסבוק, יוטיוב, ספוטיפיי, איי-טיונס ופלטפורמות רבות נוספות הורידו בבת-אחת תכנים וערוצים של אלכס ג'ונס ו-InfoWars. זאת, בסמוך לשלל חסימות, דה-מוניטיזציות, מחיקת תוכן וסגירת חשבונות של אושיות בימין האמריקאי ברחבי הפלטפורמות החברתיות. נוסף על כך, תחנת רדיו בשם "ליברטי רדיו" משדרת את התוכניות של ג'ונס מאז 2013, אך בשבוע שעבר רשות השידור של ארה"ב קנסה את בעלי התחנה כיוון שהיא משדרת ללא רשיון. על פי ג'ונס, יותר מ-20 חברות שונות ניתקו את קשריהם עימו ועם אינפו-וורס. הפלטפורמה המרכזית היחידה שטרם חסמה אותו היא טוויטר. טוויטר השעתה זמנית את ג'ונס לשבעה ימים, אך לא מחקה את הפרופיל שלו. משתמשי טוויטר רבים מוחים על ההחלטה של טוויטר להמשיך לאפשר לג'ונס לפעול בפלטפורמה. כיוון שטוויטר, כמו רשתות אחרות, מתפרנסת מפרסומות, המשתמשים מצאו דרך מחאה יצירתית והחלו לחסום באופן אישי מאות מותגים בולטים. בשיטה זו המשתמש שחסם את המותג לא יחשף לפרסומים שלו ובכך יפגע בהכנסות של טוויטר. זמן קצר לאחר שחסימתו של ג'ונס תפסה כותרות, דווח כי האתר אינפו-וורס מצוי תחת מתקפת האקרים. המתקפה הסתיימה, אך למשך מספר ימים לאחר מכן כל תכני האתר היו לא זמינים. רק עמוד ראשי בודד הוצג לבאי האתר. בעמוד קישורים לאתרים האחרים של ג'ונס ולינק לתרומה כספית למאבק. צנזורה יכולה לעבוד כחרב פיפיות. ג'ונס, אמנם נחסם והושהה מכל פלטפורמה פופולרית אך האתר שלו זכה לשיא של צפיות ול-5.6 מליון מנויים חדשים תוך מספר ימים בודדים.

חופש הביטוי וחוק הפייסבוק

חופש הביטוי הוא זכות שאין עליה עוררין. כולם מסכימים שחופש הביטוי הוא חשוב והכרחי כאשר מדובר בחופש הביטוי שלהם עצמם. כאשר מדובר בחופש הביטוי של אחרים, הסיפור מסתבך. לא נדיר למצוא ברחבי הרשת ויכוחים מלאי להט בשאלות בנאליות כמו, האם פיצה עם אננס היא מעדן אלוהי או שיקוץ שנברא על ידי השטן. נדיר למצוא מי שיטען במלוא הרצינות שיש לאסור על אחד הצדדים מלומר את דעתו בפומבי. המבחן האמיתי לחופש הביטוי לא נמצא בסוגיות בנאליות, הוא נמצא בקצוות.

בספטמבר 2016, לקראת חגי תשרי ובזמן אינתיפאדת הסכינים, הסאטיריקן, יותם זמרי, פרסם פוסט בפייסבוק בו כתב:" היי פלסטינים מטומטמים, אם אתם רוצים להרוג אותנו עדיף אחרי החגים. כשאתם עושים את זה לפני רוב הסיכויים שתיפלו על מישהו שזה בא לו בטוב".  בעקבות כך, הפרופיל של זמרי בפייסבוק נחסם ל-24 שעות. כאשר נודע על כך, רבים מחאו כנגד החסימה והחלו להתגרות במדיניות החסימות של פייסבוק. הרשת החברתית חסמה משתמשים על ימין ועל שמאל, דבר שהוביל לעוד התגרות ולגל של חסימות.

כללי הקהילה של פייסבוק אוסרים, בין השאר, פרסום של דברי שטנה אך מנגד מאפשרים סאטירה, הומור ומחאה. מטבע הדברים לא ניתן לקבוע כללים שיחולו באופן אוטומטי ולכן יש מקום לפרשנות ושיקול דעת. פייסבוק אכן מפעילה שיקול דעת ובמקום ליישם אלגוריתמים בלבד הם פועלים בשילוב בוחנים בשר ודם המקבלים החלטה אם לחסום תכנים. ב-2016 ארגון "שורת הדין" ביצע ניסוי במסגרתו פתחו שני עמודי פייסבוק, האחד מסית כנגד פלסטינים והשני כנגד ישראלים. בשני העמודים פורסמו תכנים מקבילים ברמת הסתה הולכת וגדלה עד ששני העמודים הסיתו לרצח באופן בוטה. בארגון דיווחו לפייסבוק על שני העמודים. העמוד המסית כנגד פלסטינים נסגר באופן מיידי והעמוד המסית כנגד ישראלים נותר.

הניסוי של "שורת הדין" לא היה מקרה מבודד. באותה תקופה היה קל מאוד למצוא פוסטים המסיתים לטרור. באותה שנה נפתחה בגרמניה חקירה כנגד פייסבוק בחשד שאינם פועלים כדי להסיר תכנים מסיתים. במשרד התביעה אספו יותר מ-400 פוסטים מסיתים שלא הוסרו ע"י פייסבוק. בנתיים, בישראל הוגשה הצעת חוק שזכתה לכינוי "חוק הפייסבוק". מטרת החוק הייתה לחייב את הרשתות החברתיות להיענות לפניות של רשויות המדינה להסיר במהירות פוסטים המהווים עבירה. הטענה כנגד החוק היא שבנוסח הסופי שלו מדובר בחוק מכליל מדי שעשוי לאפשר למדינה לצנזר מגוון מאוד רחב של התבטאויות. בעקבות הביקורת הצעת החוק ירדה מסדר היום, אך אין זה אומר שלא הייתה לה השפעה. לפני שהוגשה הצעת החוק, פייסבוק התעלמה מרוב הבקשות שנשלחו ע"י רשויות המדינה להסרת תכנים מסיתים. לאחר הגשת הצעת החוק פייסבוק נעתרה ו-85% מהבקשות נענו בחיוב. כאמור, ישראל אינה לבד בהתמודדות וב-2017 הוגשה בגרמניה הצעת חוק שגם היא זכתה לכינוי "חוק הפייסבוק" ומטרת החוק להטיל קנסות כבדים על רשתות חברתיות שלא יפעלו במהירות להסרה של תכנים מסיתים ותעמולת טרור.

החופש לצנזר

בין פיצה עם אננס לבין הסתה לרצח, עובר קו אדום. הקו שמפריד בין התבטאויות שיש לאפשר במרחב הציבורי לבין התבטאויות המצדיקות צנזורה, היכן בדיוק הוא עובר? זו שאלה שלעולם לא תקבל תשובה חד משמעית. במקרה של אלכס ג'ונס השאלה אינה רק שאלת הצנזורה אלא גם מי הוא המצנזר. לכל אדם עומדת הזכות לצנזורה אישית. כנראה שרוב מצביעי הבית היהודי אינם מעוניינים לקרוא "הארץ", ורוב מצביעי מרצ אינם מעוניינים לקרוא "בשבע". עומדת להם זכותם להחליט איזה עיתון להכניס לביתם. בני אדם אינם מאבדים את הזכות הזו כאשר הם מתאגדים. עמותה היוזמת הרצאות בנושאי מדע אינה מחוייבת לארח הרצאות של מתנגדי חיסונים או של אנשי אגודת הארץ השטוחה. גם כאשר בני אדם פרטיים מתאגדים לכדי עמותה או חברה בע"מ, עדיין עומדת להם זכותם שלא לפרסם ולא לתמוך בפרסום של אף אג'נדה. כך גם עבור חברה המפעילה רשת חברתית.

ההבדל החשוב בין צנזורה פרטית לצנזורה ממשלתית היא הכפיה. אף אדם או ארגון פרטי אינו רשאי להפעיל כח או לאיים בהפעלת כח או מאסר כדי לאכוף צנזורה מטעם עצמו על אנשים אחרים. הפרט רשאי לצנזר אך ורק במרחב הפיזי או הוירטואלי שבחזקתו. כאשר המדינה מצנזרת זו אינה פעולה וולונטרית, זו אינה בקשה. כאשר המדינה מצנזרת היא מאיימת בהפעלת כח, על פי חוק, על כל מי שיפר את הצנזורה. זו הסיבה שצנזורה בידי הממשל היא מסוכנת ויש לצמצם אותה ככל הניתן. כאשר מדובר ברשתות החברתיות יש לאפשר להן לקבוע בעצמן את הכללים. הן אינן מונעות מאף אחד מלפרסם את משנתו, אלא רק מלפרסם אותה במרחב הוירטואלי הספציפי שלהן.

בערות אינה כח. אף על פי שיש לנו את הזכות לחיות בבועה, פעולה נבונה תהיה לחשוף את עצמנו גם לדעות שאין אנו מסכימים עמן. גם הרשתות החברתיות צריכות לשים לעצמן את חופש הביטוי כיעד ולא לדמות עצמן כסוכן למשטור המרחב הציבורי. זכותן של הרשתות החברתיות להוריד תכנים. זכותנו כפרטים להביע מורת רוח בכל דרך חוקית, בכל אשר הרשתות החברתיות ינצלו לרעה את מעמדן. במקרה של אלכס ג'ונס, ספק אם יש צורך במחאה שכזו, אך גם בין שונאיו יש מי שמתייחס לפרשה באמצעות פרפרזה על שירו של מרטין נימלר "תחילה הם באו ולקחו את אלכס ג'ונס – אך לא מחיתי מפני שלא הייתי אלכס ג'ונס".


דביר ווי

עוסק בתחום ה-BI, בעל תואר ראשון בחשבונאות, ובלוגר על כלכלה ועסקים.