בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

נתניהו, טראמפיזם והתקשורת

נתניהו, טראמפיזם והתקשורת

,
נתניהו נגד התקשורת הישראלית - מי יצא כשידו על העליונה?

במהלך שנותיו הרבות של נתניהו כפוליטיקאי, יחסיו עם התקשורת הישראלית התאפיינו בעליות ומורדות, אך נראה כי הבחירות האחרונות לראשות הממשלה היוו את נקודת השבר ביחסים אלו. נתניהו, שחש (בעיניי בצדק) רדיפה על ידי כלי התקשורת והעיתונאים המובילים, ביטל מאז הבחירות ראיונות עם התקשורת כליל, ניתב את מרבית הקשר שלו עם הציבור לרשתות החברתיות ללא שימוש במתווכים, ולקח על עצמו את ניהול משרד התקשורת.

אך מי שחשב שנתניהו יסתפק בכך, התבדה במהרה. למול כתבות "עוינות" על משפחת נתניהו או התנהלות לא תקינה בלשכת ראש הממשלה, בחר נתניהו להשתלח בכתבים באופן אישי, ולא להתייחס לטענות נגדו לגופו של עניין, או התעלם מהן כליל. כך למשל, לאחר כתבת עובדה שעסקה במעורבותה של אשת ראש הממשלה במינויים, ונוכחות בדיון רגישים, גינה נתניהו את אילנה דיין כ"אשת שמאל קיצוני… יורדת לשפל המדרגה בניסיון לפגוע בראש הממשלה… תשדיר תעמולה פוליטי כנגד ראש הממשלה ורעייתו". לאחר כתבתו של רביב דרוקר על הקשר בין נתניהו ובני משפחתו לאיש העסקים האוסטרלי ג'יימס פאקר, הגיב ראש הממשלה בעמוד הפייסבוק שלו: "הניסיון הנואש והפתטי של הפוליטיקאי רביב דרוקר… החיפוש הנואש של דרוקר אחר קונספירציות כבר מביך את כולם חוץ מאת שולחיו מהקרן החדשה לישראל". משבר משמעותי נוסף ביחסי נתניהו והתקשורת, אירע עם הגשת כתב התביעה כנגד העיתונאי יגאל סרנה מידיעות אחרונות על סך 280,000 שקלים. האחרון טען בדף הפייסבוק שלו תחת הכותרת "מעשה שהיה", כי אשת ראש הממשלה גרמה לעצירת השיירה בכביש 1 ולהוצאתו של ראש הממשלה מהרכב, בעקבות וויכוח שהתקיים ביניהם. נתניהו טען כי "האירוע עבר את הגבולות", ועל כן בחר לפנות לערכאות המשפטיות.

אינני סבור, בניגוד לאחרים, כי אין בטענותיו של נתניהו על הטיית התקשורת יסוד של אמת. התבטאויותיה של דיין – עיתונאית חשובה ומצוינת לכל הדעות – מהעבר בנוגע לפולמוס האתרוג (היעדר עיסוק מכוון של התקשורת בפרשיות שחיתות של ראש ממשלה מכהן, מתוך תמיכה במדיניות הפוליטית שלו), כפי שציין נתניהו בתגובתו לכתבה, אכן חוטאות לאתיקה העיתונאית באופן מובהק. בנוסף, עיסוקו של דרוקר באשת ראש הממשלה, אכן נצבע לעיתים בלא מעט גווני צהוב. על הטורים המגוחכים שסרנה כותב נגד נתניהו, אני סבור כי מיותר להרחיב. אך בעוד שבעבר בחר נתניהו לבקר את התקשורת באופן מכליל כ"שמאלנית", כיום אופי הביקורת שלו הפך להיות אישי הרבה יותר.

מאפיין מרכזי נוסף בביקורת נתניהו, הוא הטרמינולוגיה שבה הוא בוחר להשתמש בתגובותיו למול כתבות רבות. המלים באמצעותן הוא מבקר את העיתונאים, צורמות גם לרבים מאלו שמסכימים איתו בנוגע לאופייה של התקשורת בישראל – אשר ראש הממשלה לא עשה במהלך שנות כהונתו רבות כדי לפתוח אותה לתחרות חופשית. ההתנהגות הטראמפיסטית יש לומר, שבה בוחר להשתמש נתניהו, לא עושה עימו חסד פוליטי לדעתי. בעיקר, מפני שנתניהו איננו טראמפ, ומצביעיו הקלאסיים לא בדיוק מקבילים לאלו של נשיא ארה"ב כפי שנוטים לספר לנו פרשנים. בעיניי, האמון הפוליטי הרחב שזכה לו נתניהו במהלך שנות כהונתו, הושתת דווקא על תדמיתו כאיש רציני ושקול, יחד עם היותו רטוריקן בחסד. זאת, כאשר העימות הפומבי מול פרס, הנאומים בעצרת הכללית של האו"ם, וכן בקונגרס האמריקאי, עומדים כמופת לאמנות הנאום, וכדוגמא לכריזמה שבה הוא ניחן. אלו הן הסיבות המרכזיות שבעטיין נתניהו מוביל את ישראל שנים כה רבות, ולא בשל התבטאויותיו, כפי שצוינו לעיל. על כן, דרך הפעולה בה נוקט נתניהו הכוללת התגוששות אישית עם עיתונאים – ללא קשר לטיב או אמינות הכתבות שלהם – במקום לחלופין תגובות ענייניות, או התעלמות במקרה הצורך, מקעקעת את תדמיתו הממלכתית ופוגעת קשה במעמדו בעיני הציבור.

תגובותיו אלו של נתניהו, הן שתורמות להתפוררות במעמדו בעיני הציבור ואף נותנות נשק כנגדו לטובת התקשורת, ואם ימשיך בנתיב זה, הוא עשוי לאבד תומכים רבים ולהיחלש פוליטית באופן שיסמן נקודת מפנה משמעותית עבור מתחריו.


אורן יפרח

אורן יפרח הוא סטודנט במדע המדינה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, דיבייטור ושחמטאי חובב. כותב על פוליטיקה, פילוסופיה, כלכלה ואוכל.