בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

סובלנות, הגרסה הבריטית: כן לטרור ולאנטישמיות, לא ל...

סובלנות, הגרסה הבריטית: כן לטרור ולאנטישמיות, לא לימין ולישראל

,
בריטניה, הידועה בשמירת החוק ובמסורת הליברלית שלה, הפתיעה את כל העולם כאשר שפטה פעיל ימני במשפט בזק והביעה סובלנות כלפי הפגנה אסלמית התומכת בחיזבאללה ובאנטישמיות. מאמר זה בוחן את הקשר של אלו לתפיסות מוסר שהתפתחו באירופה שאחרי מלחמת השנייה, ולהצלחת פרויקט הBDS הקורא לפעולות חרם והתנגדות לכל הנוגע למדינת ישראל.

לא סובלים את הימין, סובלים את האנטישמיות

בסוף מאי, התרחש משפט נגד קבוצת מהגרים מוסלמים אשר הואשמו בסדרת מעשי אונס בקטינות. מחוץ לבית המשפט עמד פעיל הימין טומי רובינסון, אשר הקים את "ליגת ההגנה האנגלית" הפועלת כנגד הקיצוניות המוסלמית ופרש ממנה כאשר נקטה בקו אלים מדי לתפיסתו. תוך כדי היותו מחוץ לכותלי בית המשפט, צילם רובינסון במצלמת הטלפון שלו את המתרחש בניסיון לתפוס את הנאשמים המוסלמים במצלמה.
באמצע יוני, נערכה בלונדון צעדת אל קודס, שאורגנה על ידי דירקטור הוועדה המוסלמית לזכויות אדם, ומהווה גרסא של יום ירושלים האיראני. במהלך הצעדה, משתתפיה לא רק קראו להחרמת ישראל, אלא הזדהו עם ארגון הטרור חיזבאללה, הניפו דגליו, וקראו להשמדת ישראל, לחיסול הציונים ולסילוק היהודים.
סביר לחשוב, כי צעדה אנטישמית ותומכת טרור תהיה מסוכנת יותר לערכים הבריטיים בדבר חירות האדם, זכויות אדם וסדר ציבורי, אולם מצלמה ביד פעיל ימין זעזעה את הרשויות יותר. טומי רובינסון נעצר תוך כדי צילומו, בשידור חי, הובא לדין במשפט בזק ומבלי שתהיה לו את היכולת לנצל את זכותו לראות עורך דין ונידון לשלושה עשרה חודשי מאסר. זאת, משום שהפר חוק סדר דין בריטי משנת 1925 שאחד מסעיפיו היחידים שטרם בוטלו אוסר צילום בין כותלי בתי המשפט, באשמה בלתי רגילה בדמות "הפרעה לשלום".
מנגד, הצעדה שתמכה חיזבאללה, וקראה לסילוק יהודי בריטניה ולהשמדה של ישראל התקבלו בסובלנות מופתית. הרשויות הבריטיות טענו כי אין בצעדה תמיכה בטרור משום שיש הפרדה בארגון חיזבאללה בין הזרוע הצבאית לבין הזרוע המדינית שבה הצועדים תמכו לפי פרשנות הרשויות, ואותה בריטניה לא מחשיבה כטרוריסטית. מעבר לכך, הרשויות התנערו מהתלונה כי מדובר בצעדה אנטישמית, בטענה כי אין בצעדה מספיק בשביל להחשיב את התוכן שבה בתור קריאה לשנאה דתית או לאומית.

למרות שנראה כי מדובר בהפתעה גדולה, האנטישמיות איננה נחלת התמהוני והפרימיטיבי; למעשה, חלק ממנהיגי הציבור המובילים של בריטניה מסתבכים בפרשיות תומכות טרור או אנטישמיות. הדוגמא הבולטת ביותר היא מנהיג מפלגת הלייבור היום, ג'רמי קורבין. קורבין יצא בפומבי בהצהרת תמיכה בצד הפלסטיני בסכסוך מול ישראל וקורא להחרמת מדינת ישראל, הציג ראשי ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה "חברים שפועלים למען שלום, הבנה ודיאלוג" והביע אליהם כבוד רב, תמך בארגונים פרו-פלסטינים ואף במכחישי שואה, וסירב לגנות התבטאויות אנטישמיות של פעילים ושל חברי מפלגתו. באזור חג הפסח, השתתף קרובין ב"סדר אלטרנטיבי", אשר מסקנתו היא פעולת דה-לגיטימציה לציונות, לישראל ואף ליהדות ככלל.

התיקון המוסרי של אירופה והמיתוג השלילי של מדינת ישראל

מדוע בריטניה מציגה סובלנות כלפי מנהיגים חשודים באנטישמיות וכלפי מוסלמים תומכי טרור ושונאי יהודים, אולם נוהגת ביד קשה ואף מסוכנת בפעילי ימין אשר מתנגדים להגירה המוסלמית? האם מדובר בקבלת אנטישמיות משום אנטישמיות, או שמא ישנן סיבות אחרות אשר מובילות להטיות הבלתי מוסברות האלו ולהיעדר הרגישות המערכתית כלפי פעולות קשות נגד ישראל בפרט ונגד היהודים ככלל?

אחת הפרשנויות האפשריות היא המיתוג התקשורתי של ישראל שצבע אותה בצבעי כיבוש והפרת זכויות אדם, תדמית שקושרה לכל היהודים משום שמדובר במדינת היהודים היחידה בעולם. הרקע ההיסטורי למיתוג התקשורתי והפוליטי הוא הניצחון המרהיב בששת הימים, אשר הביא עמו כיבוש מצד אחד, והצלחה צבאית, ובהמשך גם חברתית וכלכלית מצד אחר. ישראל צוירה בתור מדינה מוצלחת, חזקה ומתפקדת; מנגד, היא שלטה על פלסטינים רבים, נעדרי זכויות פוליטיות ונעדרי אופק של פתרון פוליטי.

במקביל, גדל באירופה הדור השני של מלחמת העולם השנייה, אשר לא הכחיש את השואה – אבל לא ראה בה, באופן טבעי, את עיקר הלקח מהמלחמה. דור זה נולד וחי לצד דור שחווה הרס אירופי כביר, אשר נבע מאידאולוגיות לאומניות, מיליטריסטיות ואגרסיביות שתויגו בתור אידאולוגיות ימין. הלקח של דור האירופאים החדש ניסה לתקן את עוולות הוריו וסביו, ואימץ לו אידאולוגיה שדוגלת בזכויות אדם, התערבות מדינית בעתות של הפרת זכויות אדם, ומחשבה כי באמצעות איחוד, אהבה לחלש וקבלת האחר – ניתן לקבל עולם הרמוני, הוגן, חדש ונפלא.
רבים מהדור השלישי למלחמת העולם השנייה אימצו תפיסה זו, ופיתחו אותה לכדי תיקון מוסרי בדמות פרוגרסיביות המנסה לקדם זכויות אדם באשר הן. הימין, בדמות טומי רובינסון אשר התנגד לחלש המוסלמי וביקר אותו – לא התיישב עם תפיסה זו. מתוך החשש כי הימין יביא שוב את הלאומנות, המיליטריזם והאגרסיביות של מלחמת העולם השנייה – פעילים, מפלגות ואידאולוגיות הימין הפכו לבלתי לגיטימיים. מנגד, הסימפתיה לחלש ולמוחלש עוררה סובלנות עד בלי קץ, כמעט ובלי הקשר.
התמיכה בישראל ובציונות אשר הציבה את ישראל החזקה מול הפלסטינים המוחלשים, והשתייכה למחוזות הימין, למעשה היוותה אנטיתזה לתפיסות אלו. לפיכך, ההתנגדות לישראל לא רק הפכה לפופולרית, אלא להכרחית לתומכי התיקון המוסרי הפרוגרסיבי.

ובכל זאת – מדוע דווקא ישראל?

קשה לטעון כי פרויקט הBDS לא נוחל הצלחות מסוימות, והשאלה הנשאלת היא – כיצד ומדוע תומכי הBDS ודומיהם הצליחו לשכנע רבים לבקר את ישראל ביד קשה? מדוע ביטול הופעות ומשחקים בישראל, החרמת המדע הישראלי ואי מכירת מוצרים ישראליים הגיעו לכל קצוות אירופה, אפילו לבריטניה שמחזיקה בתפיסות ליברליות ולא ידועה במסורת אנטי יהודית? הרי סין עוקבת אחרי אזרחיה ומונעת מהם חירויות אזרחיות בסיסיות, ערב הסעודית מפרה זכויות נשים, צפון קוריאה מרעיבה את אנשיה, ובסוריה מתרחשת הטרגדיה הגדולה של העשור האחרון. מדוע המיתוג השלילי של ישראל הצליח, כאשר מדינות אשר מפרות זכויות אדם וגורמות למוות המוני זוכות לאדישות ופעמים רבות אף לתמיכה?

הסבר אחד הוא ההסבר הדמוקרטי; בניגוד לסין, לערב הסעודית, לצפון קוריאה ולסוריה – ישראל היא מדינה דמוקרטית. לפיכך, מצופה מישראל לנהוג כדמוקרטיה, ומעבר לכך ניתן להשפיע עליה באמצעות דיפלומטיה, הסברה ולחץ בינלאומי.
הסבר אחר הוא הסבר ההקשר הערבי; משום שהקונפליקט הישראלי-פלסטיני מעורר תגובה מכלל המדינות הערביות בעולם אשר מתנגדות לו, ומשום שלשחקניות האלו יש משמעות אזורית וכלכלית כבדה, אזי הקונפליקט הפך לבינלאומי. במקביל, ההגירה המוסלמית ההמונית לאירופה הטתה את האירופאים לתמיכה בצד הפלסטיני, מתוך אי הכרות עם הצד הישראלי, חשש מפני מהומות מוסלמיות, ותפיסת הסימפתיה לאחר ולמוחלש.
הסבר נוסף הוא ההסבר האנטישמי; משום שההתנגדות לציונות התלבשה ככפפה על יד ההיסטוריה האנטישמית האירופאית, ההתנגדות ללאומיות היהודית היא טבעית. בשילוב עם התפיסה האירופאית הפרוגרסיבית, הלחץ הערבי מבחוץ מבפנים, וההסבר הנוח כי החצים מופנים לישראל משום שהיא דמוקרטיה – רמת ההתנגדות של אירופאים לישראל החזירה את אותם דפוסי השנאה אשר בעצמתם חלחלו גם למקומות נעדרי היסטוריה אנטישמית מובהקת, כגון בריטניה.

נראה, כי הישענות על אנטישמיות בלבד לא תצליח להסביר את התופעות החדשות האלו, וכי רואי השחורות הטוענים כי העולם לנצח יעמוד כנגד ישראל משום שורשיה העמוקים של האנטישמיות בהיסטוריה הנוצרית האירופאית. אולם, החזיר היהודי של רוג'ר ווטרס, הסובלנות לטרור אנטי ציוני והסימפתיה לשנאת יהודים מחזקות את החשש כי האנטישמיות לא עברה מן העולם.

 

קרדיט תמונה ג'רמי קורבין: UK parliament


דריה שלייפר

סטודנטית לתואר ראשון במדע המדינה ובספרות. כותבת על פילוסופיה פוליטית, התנהגות פוליטית ומוסר ציבורי.