בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

סיפורה האישי של אסיה: צעירה יפנית שהתאסלמה...

סיפורה האישי של אסיה: צעירה יפנית שהתאסלמה

,
בתקופה בה האסלאם מצטייר בתור אלים ומאיים, רבים מוצאים בו עניין ומשמעות. אחת מאותם האנשים היא אישה יפנית צעירה בשם אסיה, המגוללת את סיפור החיבור שלה אל האסלאם.

במהלך העשורים האחרונים בעולם, במיוחד אחרי אסון התאומים ב-11 בספטמבר, האסלאם נסק לגבהים של תודעה ופרסום רבים ביותר ברחבי תבל. מפאת העובדה שחלקם התרחשו עקב אירועים שליליים כמו טרור, האביב הערבי, דעא"ש וכו', האסלאם, ששופע בהיסטוריה של פילוסופיה, חשיבה מיסטית וחיוניות חברתית, נתחם למרחב צר שצומצם לסוג של 'מאבק בטרור' גרידא.

עם זאת, מעניינת העובדה שהלך רוח זה לא מנע ולא מונע מלא-מוסלמים ברחבי העולם לחבור אל האסלאם. דווקא התעצמותה של האסלאמופוביה שפוגעת מחד גיסא בתדמית המוסלמי המצוי, משמשת מאידך גיסא כמוטיב מסקרן עבור לא-מוסלמים שמבקשים ללמוד ולהכיר דת זו יותר לעומק.

תופעת התאסלמות נובעת בדרך כלל מפעילות אסלאמית הקרויה-'דעוה'. חלק ממשמעותה מתבטא בקריאה אל לא-מוסלמים להצטרף לאסלאם. החובה הדתית הזו, שחלה על כל מוסלמי באשר הוא, מבקשת להרחיב את מספר המוסלמים ברחבי העולם תוך צירופם אל 'האמה' (האומה המוסלמית, ביטוי שטבע הנביא מוחמד). 'האמה' כורכת את כל המוסלמים בעולם תחת הגדרה אחת המשוללת יתרון של גזע או מיקום כלשהוא (ערבי מחצי האי ערב, מוסלמי מאמריקה או אירופה וכד'), כך שכולם בעצם שווים בפני אללה.

התאסלמותם של לא-מוסלמים רבים מהמערב ומקומות אחרים, אינה תופעה חדשה. אך כיום, הנגישות למדיה חדשה והטשטוש בין העמים כתוצאה מהגלובליזציה, מנגישים את החבירה לאסלאם ברמה גבוהה הרבה יותר מבעבר. במובן זה, גם יפן אינה יוצאת דופן. למרות שיש נטייה לחשוב על יפן כאנטי תזה לאסלאם ומוסלמים, המציאות מראה תמונה מורכבת יותר. למעשה, בנוסף לעבר ההיסטורי של יפן עם האסלאם עוד מהתקופה העות'מנית, העשורים האחרונים, עוד בתקופת המאה ועשרים, מראים גלי הגירה ואף פעילות אסלאמית ברמות שונות בארץ השמש העולה. כיום, האסלאם ביפן הוא לא תופעה נדירה. אמנם היא מתרחשת באופן בולט פחות מאשר במערב, אבל כיום ניתן עלייה בהתחזקות האסלאם.

באופן כללי, מוטיב המאפיין לא-מוסלמים רבים החוברים לאסלאם הוא חוסר הידע שלהם על הדת, בין מבחינה תיאולוגית או מבחינת ההיכרות האישית או החברתית. מתאסלמים אלו בדרך כלל מעולם לא באו במגע כשלהוא עם האסלאם. עובדה זו נכונה שבעתיים דווקא ביפן הרחוקה, שמיקומה הגיאוגרפי, תרבותה ושפתה מהווים באופן טבעי ריחוק מדת זו. מציאות זו יוצרת מחד גיסא אדישות כללית כלפי האסלאם, אך מאידך גיסא, בעלת פוטנציאל לפתיחת צוהר צלול יותר לקליטת הדת באופן עמוק.

בראיון ברשת אלג'זירה, גוללה אסיה את סיפורה האישי על היכרותה עם עולם האסלאם, החבירה לדת והאתגרים שניצבים בעתיד. אסיה החלה בהיכרות עם האסלאם כשהייתה בת 17, אך היא לא קיבלה על עצמה את הדת באופן מודע או רשמי עד שהחלה לחשוב על משמעות החיים ומטרתם. באותו זמן (לאחר ה-11 בספטמבר) הדימוי של האסלאם היה שלילי, שהיווה מוטיב סקרני לדעת יותר על הדת הזו, שהייתה בעצם סוג של תגובת הנגד לאסלאמופוביה. במהלך לימודה האישי, היא הופתעה מהדימוי המוטעה, לטענתה, שהתקשורת ציירה על האסלאם והבינה שהוא רחוק מהמציאות. מצב זה אף הגביר עוד יותר את תאבונה לדעת יותר על האסלאם, אשר גרם לה לעבור לטוקיו ולעזוב זמנית את משפחתה.

המעורבות האינדונזית

בשהותה בטוקיו, היא פגשה אישה מוסלמית מאינדונזיה שעבדה בחנות לתבלינים. אותה אישה אינדונזית הייתה לבושה בחג'אב (כיסוי הראש האסלאמי המסורתי לנשים), וסייעה לאסיה בלמידה על הדת ואף שימשה עבורה סוג של אם. הן נהגו להיפגש אחת לשבוע, אשר במהלך כל מפגש, התנהגותה מעוררת ההערכה של האינדונזית שימשה כדוגמת מופת שגרמה לאסיה להבין עד כמה האסלאם הוא אמיתי.

חשוב לזכור שאינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם, בעלת קרבה גיאוגרפית ומדינית ליפן. מצד השפעת האסלאם, חלק לא מבוטל ממהגרי העבודה שחיים ביפן הם ממדינה זו. מחקרים אף מראים, שנכון לשנת 2010, קרוב ל-  34% מכלל המוסלמים ביפן מקורם מאינדונזיה. מציאות זו מפרה את השיח בין הלא מוסלמים היפנים לבין המוסלמים האינדונזים, ומשמשת כצוהר ליפנים לבוא במגע ואף ללמוד על האסלאם מכלי ראשון.

באחת מהפעמים שהמוסלמית מאינדונזיה שבה לטוקיו לאחר החג' (העלייה לרגל המפורסמת למכה שבסעודיה), היא הזמינה את אסיה לביתה. כשהן שהו במטבח, צד את עיניה של אסיה בקבוק שהיה מונח על השיש. לשאלה על פשר אותו בקבוק, נאמר לה שאלו מים שהיא לקחה ממסגד אל-חרם שבמכה. אסיה התרגשה עד דמעות כשהאינדונזית נתנה לה לשתות מהמים למרות שעדיין לא הייתה מוסלמית, "לעולם לא אשכח את היום הזה", היא אמרה בהתרגשות.

השפעתו של הקוראן

הקוראן הוא הספר הקדוש של האסלאם שמהווה את דבריו של אללה עצמו, ומהווה יצירה מושלמת שלא ניתנת לחיקוי (אעג'אז). ההילה והעוצמה של הקוראן היו ללא ספק אחת הסיבות שקירבו אותה לאסלאם. מוטיב זה מופיע אצל לא-מוסלמים רבים שחוברים לאסלאם, אשר מספרים גם הם על עוצמתו החזותית והספרותית של הספר הקדוש, שהצליח לפרוט על נימי נשמתם ולשמש כגשר אל דת האסלאם. האופן שבו קוראים את הקוראן אשר מלווה בטעמים ומנגינה, משמש סוג של פס-קול אמוציונלי להעברת המסרים הדתיים שיש בספר זה. אסיה עצמה מספרת שבניגוד לספרים אחרים שקראה בעבר, היה ניצוץ בקוראן ששבה את ליבה, בכך היה ניתן ממש לחוש, כדבריה, שאלו הן דבריו של אללה.

רגע ההתאסלמות

אסיה התאסלמה בשנת 2009 בסוריה, לאחר מסע ארוך של כ-5 שנים שהיה מלווה בבדיקות והיסוסים, עד להחלטה המכריעה הצעד לקבלת הדת באופן רשמי. אסיה אמרה את השהאדה (הכרזת האמונה האסלאמית) בתאריך מיוחד- יום לפני תחילת חג הרמדאן המפורסם, "רציתי להיות ברמדאן, המועד שכולם מצפים לו, כשאני כבר מוסלמית", היא אמרה. הרגעים הראשונים של ההתאסלמות היו מרגשים וסוחטי דמעות עבורה. רגשות אלו צפו לא רק מפני חבירה לדת גרידא, אלא עקב השלכות הרות הגורל כתוצאה מאירוע חשוב זה, קרי: היוולדות מחדש ומחילתו של אללה על כל המעשים שעשתה בעבר, אשר העצימו את המעמד המיוחד.

כשסיפרה זאת למשפחתה, היא אמנם התלוצצה איתה על כך שכעת תיאלץ להימנע ממגוון המשקאות והמאכלים של יפן (סאקה, טנקוצו, בוטה-מאקי וכד'), אך באופן כללי היא קיבלה בהבנה את דרכה החדשה ללא בעיה כלשהיא עם האסלאם. לאחר ההתאסלמות, אסיה חשה קרבה גדולה לאללה, והבינה שהוא תמיד היה קרוב אליה גם כשלא הייתה מוסלמית, מהיום שבאה לעולם ואפילו לפני הלידה.

אתגרים ומטרות

מוסלמים רבים שחיים במדינות שונות כמיעוט מתמודדים עם אתגרים ובעיות מגוונות. לרוב, במיוחד כיום, אתגרים אלו נובעים מתדמיתו 'המאיימת' של האסלאם, שמקשרת אותו כמעט באופן אוטומטי לטרור ומשרטטת אותו באופן כללי כדת אלימה, חסרת סובלנות וחופש. מגמות אלו הן הדלק שמתניע את הרגשות האסלאמופוביים ברחבי העולם, אשר באופן טבעי מתורגמים כך גם ביפן.

ללא ספק, אחד ממאפייני הלבוש החיצונים שמבליט את האסלאם הוא החג'אב אצל הנשים. לאחר שהתאסלמה, אסיה התקשתה לעטות על עצמה את החג'אב. חששה נבע מקושי במציאת עבודה כשהיא לבושה באופן זה ובתגובות השליליות שתקבל מהחברה היפנית. לכן היא החליטה בתור התחלה לעטות אותו רק במסגד. אך בהמשך דרכה והתחזקות אמונתה, גמלה בליבה ההחלטה להסתובב איתו באופן תמידי. כיום, אסיה חשה שהחגא'ב משמש תפקיד חשוב בזהותה המוסלמית וגורם לה לחוש כמוסלמית גאה, "החגא'ב הוא סימן בולט לכל על כך שאני מוסלמית," היא ציינה בשבח.

אסיה בהחלט גם לא מתכוונת לשמור את הדת בד' אמותיה. כמוסלמית נלהבת, היא רואה צורך לעורר עוד לא-מוסלמים שיצטרפו לדת ולחזק את האמה. אסיה נהגה בעברה הלא-מוסלמי, לעבוד למען זכויות נשים ביפן, אך האסלאם שינה את תפיסתה. כיום היא מרחמת על אותן נשים קרייריסטיות יפניות וחשה צורך לנפץ את התפיסה השגויה, כדבריה, שהאסלאם היא דת אנטי נשית: "אני רוצה לעודד את אחיותיי המוסלמיות להיות גאות על כך שהן מוסלמיות, יש צורך לשנות את התודעה של המערב ולא-מוסלמים אחרים בעולם על כך שהאסלאם מדכא נשים."

אסיה רואה בדעוה תפקיד חשוב אשר גרם לה לבחור ולהמשיך לחיות דווקא ביפן מאשר במדינה מוסלמית אחרת שבה תוכל לחיות באופן פשוט יותר מבחינה דתית וחברתית, "אני חשה חובה לעורר את המודעות של האסלאם במשפחתי האישית וביפן בכלל," היא הדגישה. לסיום, אסיה ציינה את האתגרים הרבים העומדים בפני מוסלמים ביפן ואף נשאה מסר אסלאמי גלובלי לתבל כולו: " אם אנו נעבוד ביחד, כל המוסלמים, גברים ונשים, יפנים, אסייתים, ערבים, אירופאים, נוכל להפוך את הקהילה המוסלמית בעולם למקום טוב יותר."


קרדיט תצלום:
Muslim
שתף:
 
  • אלעד בן דוד

    תלמיד לתואר שלישי בלימודי מזה"ת בבר אילן ובמכון הגבוה לתורה, היה פעיל בעמותה לשחרור פולארד. כותב שירה ומתעניין בתרבויות ושפות.