בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

סקס ואבולוציה: על גברים, נשים ומה שמניע את העולם...

סקס ואבולוציה: על גברים, נשים ומה שמניע את העולם

,
אם ישאלו אותי מה מניע את העולם, אני אגיד שסקס. אם ימשיכו להקשות ויבקשו תשובה רצינית ובוגרת יותר, ואולי אף מדעית, אני אחייך ואענה שוב – סקס. כנראה שגם בפעם השנייה שאתן תשובה זו, הקהל לא יהיה מרוצה. האם זו התשובה לשאלה כה עוצמתית, שבני אדם מתחבטים בה כבר מראשית ההיסטוריה?

אני רוצה לספר לכם סיפור. אל תדאגו, יהיו כאן גם הסברים מדעיים נחמדים, אבל לפני הכל סיפור. סטיב ופטריק היו חברים מאוד טובים, הכי טובים. יום אחד יצאו שניהם לדוג; היה זה יום יפה, הדייג היה מוצלח והכל היה מושלם. לפתע נשמעו רעשים חשודים. פטריק הפנה את מבטו וראה מולו, במרחק לא רב, דוב ענק. פטריק לחש לסטיב. סטיב הביט לכיוון הדוב ואז לכיוון פטריק. "בוא נברח", לחש פטריק, הפנה את מבטו וראה את סטיב מתכופף ומתחיל לסדר את הנעליים והשרוכים שלו. "מה אתה עושה?", נלחץ פטריק, "בוא נברח לפני שהדוב יבחין בנו – גם ככה הוא מהיר מאיתנו ולא תצליח לעקוף אותו!". סטיב הפנה את מבטו ואמר לפטריק: "אני לא צריך לעקוף אותו, אני רק צריך לעקוף אותך". אכזרי, אבל נכון. סטיב צדק, אולי הוא לא היה חבר טוב, אבל צדק. סטיב שרד באותו יום, פטריק לא שרד.

לאבולוציה אין טוב או רע, אלא שהיא מחפשת שורדים. היא מחפשת שורדים ומתרבים, והיא בודקת יצורים המתאימים עצמם לסביבה משתנה ולסיטואציות שונות. אולם יש דברים שאבולוציה לא בודקת; היא לא מתעניינת בשאלות של טוב ורע – זה סטארט-אפ שלנו, בני האדם. עד היום, כשאני מתבקש להסביר דינמיקות אבולוציוניות, זה ההסבר הברור ביותר שאביא לדיון.

בואו נחזור לסיפור. היום ההוא לא הסתיים בנהר, אלא שכאשר הגיע סטיב לכפר הוא מצא את עצמו מול אתגר נוסף – להסביר לאנשי הכפר לאן נעלם פטריק, ומדוע הוא חזר לבד. במוחו של סטיב התחילו להירקם הסברים – לא רק לכפר, אלא גם לג'וזפין היפה, חברתו של פטריק. סטיב חשב, התפתל ובכה והמציא סיפור לפיו אריה רדף אחר שניהם, ולא דוב. סטיב המשיך לבכות ולהסביר כיצד פטריק איבד את חייו, למרות שהוא עצמו ניסה לסייע לו. אם כן, בזכות מוח מתאים ומוטיבציה גבוהה, הצליח סטיב לעבור את ה"סלקציה" של בני הכפר ושל ג'וזפין היפה. הימים חלפו – יום אחר יום, מחשבה אחר מחשבה, ונקיפות המצפון החלו לקנן בסטיב.

נקיפות מצפון ומוח מאוד מורכב, הביאו אותו להחלטה לפיה הדבר הנכון ביותר יהיה לדאוג לג'וזפין, חברתו של פטריק. לימים, סטיב וג'וזפין היפה התאהבו ונולדו להם ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות. כאשר בגרו הבנים, הם עזבו את הכפר והקימו כפר חדש עם קהילה גדולה ומוצלחת. אם כן, בבוקר אביבי, לפני מספר שנים, התעורר פטריק, ניגש בתמימות לסטיב והציע לו לצאת לדוג. היום יש כפר חדש, במקום אחר, עם אנשים, גנים ודינמיקות שונות. אבולוציה היא "מספרת הסיפורים הטובה בעולם".

דב, גברים וג'וזפין היפה בראי המדע

אז כיצד כלל הגורמים הללו – סטיב, הדייג, הדוב, הכפר, ואפילו ג'וזפין היפה קשורים לנושא שלנו? ראשית, בואו נגדיר מעט מושגים שיעזרו לנו בהמשך. בסיפור שלפנינו הייתה לנו בריכת גנים – הכפר האנשים שנמצאים בו; היו לנו כוחות שפעלו על בריכת הגנים – לדוגמא, הברירה טבעית, בדמות הדוב שפגשו בנהר; בהמשך, נתקלנו בברירה קבוצתית, כאשר סטיב נבחן על ידי בני הכפר – בחרתי במונח "ברירה קבוצתית" למרות שאינו מדויק,  רק לשם הסבר המאמר; ולבסוף הגענו לברירה המינית בדמות ג'וזפין היפה, ויצרנו בריכת גנים חדשה – הילדים של סטיב וג'וזפין. כך, נוצר "בית גידול" ((Habitat  חדש בדמות המעבר שלהם לכפר אחר. כל התהליך היה אבולוציוני.

אבולוציה, כשאנו מורידים ממנה את ההילה, את המונחים האקדמיים ואת הוויכוחים והדיונים הפילוסופיים, אנו נותרים עם הגדרה פשוטה וממצה: "אבולוציה היא שינוי לאורך זמן" ( Change over time").

אנחנו צאצאי ה-"סטיבים" והמטרה של כולנו היא המשכיות הגנים

העולם שלנו היום הוא תוצר של מיליארדי שנים, של מיליארדי ברירות ודינמיקות שפעלו בעוצמות שונות ובזמנים שונים על בריכות גנים רבות לאורך ציר זמן אבולוציוני ארוך. בעבר היו דובים, נמרים ואקלים שונה, כמו גם מאבקים בין כפרים ושבטים ומלחמות, ודברים נוספים שהביאו אותנו לישיבה עכשיו מול המחשב והפייסבוק. מי ששרד את כל זה והתרבה, הגנים שלו נותרו עמנו. במילים אחרות, אנחנו צאצאי ה-"סטיבים" ולא צאצאי ה-"פטריקים".

אני מתאר לעצמי שרוב קוראי המאמר לא ברחו מדוב בשבוע האחרון, אך גם היום, אלפי דינמיקות וברירות – מודעות ולא מודעות – פועלות עלינו בזמן נתון. חלק מהברירות הומצאו על ידי האדם, כמו למשל ברירות המושפעות מ-"ממים" (למי שמעוניין, ניתן להרחיב על Memes Artificial & Selections). הברירות הפועלות עלינו קובעות מי ישרוד ומי יתרבה, ובסופו של דבר, אף קובעות כיצד העולם ייראה. אתם יודעים למה? כיוון שבנקודה מסוימת הפך האדם לשליט הבלעדי של העולם.

גם היום, בדיוק כמו סטיב בסיפור, המטרה שלנו היא להפיץ את הגנים שלנו הלאה, וזו לא מטרה בלעדית רק לבני אדם, כמובן; זוהי המטרה של כל ממלכת החי והצומח. מבחינה מדעית, המבחן הסופי והבלעדי שלנו הוא המשכיות הגנים שלנו. כפי שחלקכם אולי מכירים, החוקר ריצ'רד דוקינס הגדיר זאת באופן הטוב ביותר באמצעות עיקרון ה"גן האנוכי" (The Selfish Gene Theory).

זנב הטווס, סקס ו"כאב הראש של דרווין"

בתחילת המאמר טענתי שסקס מניע את העולם, אז בואו נתחיל להבין למה. אי-שם, בסוף המאה ה-19, כשדרווין התחיל לעסוק באבולוציה ובשינויים, הוא דיבר בעיקר על האופן שבו ה"כוחות העוינים של הטבע" (The Hostile Forces of Nature"") יוצרים סלקציה על עולם החי ובתוכו גם בני האדם. כלומר, דרווין בעיקר ניתח את הברירה הטבעית Natural) (Selection והעניק לה את חשיבותה: כיצד הסביבה ה"טבעית" שלנו – מזג אוויר, חיות, מזון וטופוגרפיה – מפעילה עלינו סלקציה.

דרווין הציג דוגמאות באמצעות ציפורי ה"פרוש" ((Finches, שהן בעלות מקור בגודל שונה בהתאם לאי שבו הן חיות ולמקורות המזון המצויים באותו האי (Allopatric Speciation). הוא דיבר על השפעת המהפכה התעשייתית באנגליה – הפיח והעשן באוויר גרמו לגזעי העצים להיות כהים יותר. שימו את עצמכם במקום פרפר שחור, והרי שזכיתם בגן עדן – הסיכוי של טורפים לגלות אתכם על גבי גזעי העצים ירד פלאים; אך שימו את עצמכם במקום פרפר לבן, וברוכים הבאים לגיהינום (ברירה טבעית ישירה – Directional Selection).

"הברירה הטבעית", בניצוחו של דרווין, הייתה פשוטה ומבריקה עד שנתקלה במכשול. בדיוק כשדרווין חשב שהבין הכל, הגיע האתגר הגדול שלו. הכוונה אינה לאתגר התודעתי של בני האדם בדבר קבלת העובדה הפשוטה לפיה הינם חלק מממלכת החי, אלא שניצב מולו אתגר נוסף, גדול יותר; כה גדול עד שהוא ידוע בתור "כאב הראש של דרווין". כאב הראש של דרווין היה הטווס. ליתר דיוק ובצורה הישירה ביותר: "למה לעזאזל יש לנו בעולם טווסים עם זנב כה מפואר?", הרי על פי הברירה הטבעית עליהם להיכחד! הטווסים בעלי הזנב המפואר הם כבדים יותר, דורשים יותר קלוריות, והסיכוי שלהם להיטרף גבוה יותר. כמו כן, לזנב אין תפקוד פונקציונאלי ביו-מכני – כלומר, הזנב אינו הופך את הטווס לחזק או מהיר יותר. לכן, נשאלת השאלה מדוע יש לטווס את "הקישוט הזה"?

זנב הטווס קיים, זו עובדה. לפני שנבין למה, עלינו להבין עיקרון אבולוציוני פשוט: "משהו קיים כי הוא חייב להיות קיים" – הגנים הקיימים היום הם הגנים שנבחרו, במודע או שלא במודע, בבריכות גנים קודמות. לטווס יש זנב גדול מהסיבה הפשוטה שטווסים בעלי זנב גדול נבחרו לאורך "ההיסטוריה הטווסית" על ידי טווסות נחמדות. הרבה הסברים ועקרונות יוחסו לזנב הטווס, כאשר העיקרון המוביל נקרא "עקרון ההכבדה" ("Handicap Principle"), אותו תבע החוקר האבולוציוני הישראלי, אמוץ זהבי, שהלך השנה לעולמו.

העיקרון הזה עוזר לנו להבין שגם תכונות או גנים הנראים לנו מיותרים ו"מכבידים" נשמרו בבריכת הגנים כי הם משרתים את החיה המחזיקה בהם. במילים אחרות, הזנב המפואר משמש כמעין הצהרה של הטווס: "הגנים שלי כל-כך טובים והופכים אותי לכל-כך חזק עד שאני יכול להרשות לעצמו להחזיק בו". הטווסים בעלי הזנב המפואר נבחרו על ידי הברירה המינית, ובצדק – תראו לי טווסת שלא תעדיף להזדווג עם טווס בעל גנים טובים.

לא רק טווסות, הדוגמאות לעליונות הברירה המינית מעולם החי הן רבות ויפות מעולם. כך, למשל, העכביש הזכר במין "האלמנה השחורה", הנאכל על ידי הנקבה במהלך הסקס, מגדיל את סיכוייו להתרבות, מכיוון שסיכויי נקבה "שבעה" להמשיך ולחפש זכרים להזדווגות קטנים; אולם חשוב לציין ש-Sex Cannibalism קיים רק במינים מסוימים, ואינו מתרחש בכל אקט מיני. דוגמא נוספת היא דגי הסלמון השוחים כנגד הזרם, בכדי כדי להגיע לראש הנהר לאחר שבילו שנים באוקיינוס, ושם לדאוג להמשכיות הגנים שלהם – מיד אחר כך הם מסיימים את חייהם (Salmon Run & Spawning). כלומר, לא משנה כמה היית דג סלמון מוצלח במהלך חייך, אם אין לך את היכולות, בזמן הנכון, לשחות כנגד הזרם ולהגיע לראש הנהר, הגנים שלך ייצאו, כנראה, מבריכת הגנים הבאה – הברירה המינית היא הסלקטורית הסופית.

החיה המרתקת בעולם והמתמטיקה של הטבע – בעיית הביצית והזרע

אחרי הדובים, העכבישים והטווסים בואו נתעמק בחיה המרתקת בעולם – בני האדם. לנו, בני האדם, יש אתגר ענק – המשך הגנים שלנו דורש הבאת הצאצא בעל המוח המורכב ביותר בממלכת החי; ועל המוח האנושי, המערכת המורכבת ביותר הידועה לאדם, נרחיב במאמרים הבאים. במילותיו של יובל נח הררי, המוח של הצאצא האנושי מגיע לעולם "חצי אפוי", ולכן מולנו, גברים ונשים, נמצא אתגר ענק – לא רק הבאת צאצא לעולם, אלא דאגה לכך שגם ישרוד ויתרבה.

אז איך מתמודדים כאשר מגיעים לעולם עם מוח "חצי אפוי"? אל דאגה, התהליכים האבולוציוניים לאורך עשרות, מאות ומיליוני שנים ציידו את ה-Homonins – כל בני האדם הידועים לנו במדע וביניהם גם אנחנו, ה"הומו ספיינס") – בכלי מעולה, והוא "קשר זוג" Pair) bonding). אנחנו לא החיה היחידה בעלת "קשרי זוג", אך אצלנו הם כנראה המורכבים ביותר. בטבע, כאשר ישנו "קשר זוג", הדבר הראשון שבודק כל מין (זכרים ונקבות) הוא מה ה-Parental Investment של המין השני. במילים אחרות, כמה הוא משקיע כרגע וכמה ישקיע לאחר שהצאצא יגיע לעולם. כמו הרבה דברים בממלכת החי, גם כאן האדם מחזיק, כנראה, במשוואת ה-PI המורכבת ביותר.

גבירותיי ורבותיי, לטבע יש את המתמטיקה שלו; כולנו מתמטיקאים מנוסים ורוב חיינו אנחנו עוסקים בפתרון הבעיה המתמטית המרתקת בעולם, הנקראת "בעיית הביצית והזרע" (השם הוא על משקל בעיה מתמטית). למה בעיה? כי כאשר אנחנו משווים את הביצית והזרע אנחנו רואים ש"אין כוחות". גבר מייצר כ-12 מיליון תאי זרע בשעה, ואילו נשים נולדות עם כל הביציות שייצרו בימי חייהן – ביצית אחת פעם בחודש, במשך קצת פחות מ-40 שנה בממוצע. כלומר, כ-400 ביציות לכל ימי חייהן. הביצית גדולה פי 85 אלף מהזרע ומעניקה את רוב ההזנה והדרוש להתפתחות העובר. אצל כל 4,000 יונקים בעולם, שבתוכם כ-200 יונקי-על ( ,(Primatesלביצית ערך יותר גדול מאשר לזרע.

מבחינה ביולוגית  "אין כוחות", הביצית שווה הרבה יותר מהזרע. אבל זו לא התמונה כולה. ה-Parental Investment של הנשים ממשיך להיות גבוה יותר, כיוון שאחרי שהן מביאות למשוואה את הביצית – ששווה, כאמור, הרבה יותר – מגיעים ההיריון, השינויים ההורמונאליים, ההנקה וכיוצא בזה. גבר יכול להביא לעולם ילדים עם אנג'לינה ג'ולי (או כל בחורה יפה אחרת שתרצו לשים במשבצת זו) ובמקביל להביא עוד המון ילדים עם נשים נוספות. בשביל לסבר את האוזן, היסטוריונים מתווכחים ביניהם האם לג'ינגס חאן היו מאות או אולי אפילו מעל לאלף ילדים – ככה זה כשאתה כובש ארצות, בוזז עמים ואונס נשים). אישה יכולה להביא לעולם ילד, פעם בשנה במקרה הטוב, ואולי גם תאומים או שלישייה, וזה אם שפר מזלה מבחינה אבולוציונית. מבחינה אישית לא בטוח שכל אישה או זוג יראו בזה מזל.

ברירה מינית אנושית, דייטים וחיזורים

אלו אסטרטגיות רבייה יפתחו שני המינים כדי להעלות את סיכויי המשכיות הגנים שלהם? הטבע מלמד אותנו דבר פשוט: אם יש לך הרבה תאי סקס ומעט   ,Parental Investment תפתח גישה כמותית. לעומת זאת, אם יש לך מעט תאי סקס והרבה  Parental Investment, תפתח גישה איכותית. אסטרטגיית רבייה כמותית שייכת לגבר, ואילו אסטרטגיית רבייה איכותית שייכת לאישה; אסטרטגיות רבייה הן מורכבות יותר, אך לצורך המאמר והבנת הדינמיקות זה די והותר. מכיוון שהאסטרטגיה של האישה היא איכותית, היא הסלקטורית של הברירה המינית – מכיוון שהיא כזאת, היא הצד החזק במשוואה.

לגברים ולנשים אסטרטגיות שונות – מה שיוצר מוחות שונים. מצד אחד, המוח הנשי, המחפש איכות, ולצורך הדיון שלנו נקרא לו "מוח סלקטיבי". מצד שני, המוח הגברי, המחפש כמות, ולצורך הדיון שלנו נקרא לו "מוח תחרותי". נשאלת השאלה מדוע אסטרטגיות רבייה יוצרות "שני מוחות"? מהסיבה הפשוטה שמי שלא היה לו את המוח המתאים כדי להצליח בברירה המינית פשוט לא שרד; ואם לא שרד, הגנים שלו לא המשיכו.

משחר ההיסטוריה גברים חיפשו יופי והציעו משאבים, ומשחר ההיסטוריה נשים חיפשו משאבים והציעו יופי – כשאני כותב משאבים, אני מתכוון גם לביטחון עצמי, ליכולות חברתיות ולכריזמה. כלומר, גברים חיפשו את "יכולת האישה לגדל ילד ברחם, ונשים חיפשו את יכול הגבר לגדל ילד מחוץ לרחם" – זוכרים שהגענו עם מוח "חצי אפוי"? לכן, לא מספיק שהצאצא נולד, עליו להתפתח גם מחוץ לרחם. לפני שאסתבך בגלל שני המשפטים האחרונים, אציין שלא אני תבעתי אותם, אלא חוקר אמריקאי נחמד בשם ג'ו קווירק.

ג'ו קווירק כנראה צדק, לטבע אין פוליטיקלי-קורקט, ואבולוציה לא עוסקת במה מוסרי ומה לא – זה כבר תפקידה של תרבות. מחקרים מראים לנו שציידים טובים הם הגברים הכי אטרקטיביים. מחקרי דיוויד באס, במעל ל-40 מדינות – מה שנקרא מחקרי Cross Cultural – מראים לנו שהסיבה העיקרית לגירושים היא ירידת יכולת הגבר לפרנס. בנוסף, כשאנו פונים לעזרת התחום המרתק של "השוואת התנהגות אבולוציונית"Comparative) Evolutionary Behavior), ומסתכלים על שאר חברינו יונקי-העל בטבע, אנו רואים שהזכר הוא מחלק המזון, וככל שמחלק יותר כך עולה כוחו בלהקה Tobby & DeVore) ,Provisioning Theory 1987).

על סמסים מאתגרים, פרויד, ומה שנשים רוצות

אם דרווין התחבט בשאלת קיומו של זנב הטווס, פסיכולוגים אבולוציוניים התחבטו בשאלה מדוע האדם יצר ויוצר אומנות, למשל? הרי להיות צייר טוב כנראה לא יעזור כשאריה רודף אחריך. החוקר האמריקאי ג'פרי מילר מגדיר את המוח האנושי כזנב הטווס שלנו. על פי ג'פרי מילר, בדומה לזנב הטווס, המוח האנושי פיתח תכונות ויכולות ללא קשר ישיר להישרדות ורבייה (לדוגמא: אומנות); תכונות המשמשות כהצהרה האומרת "הגנים שלי, והמוח שיתפתח באמצעותם, כל-כך טובים שאני יכול להרשות לעצמי להחזיק בתכונות אלה – ועדיין לברוח מאריות במידת הצורך". כמו הטווסות של דרווין, וכמו כל חיה אחרת בטבע, תראו לי אישה שלא רוצה להזדווג עם גנים טובים. נראה שבנקודה מסוימת עשינו הסכם לא כתוב – רוצים לשלוט בעולם? זה דורש מכם מוח מטורף; רוצים מוח מטורף? זה דורש מכם השקעה – תצטרכו לחזר, להזמין את הנשים לדייט ראשון, לכתוב שירים, להיות מעניינים יותר מהאקס ועוד המון.

גבר יקר, בפעם הבאה שחברה שלך או אשתך בוחנות אותך, ומנסות להבין למה התכוונת ב-סמס ששלחת, תפנים שזו לא אשמתה – וגם לא אשמתך – אלא שהטבע והדינמיקות הביאו לה את המוח הנוכחי. גנים של נשים שלא היו סלקטיביות, כבר לא איתנו. אישה בסוואנה האפריקאית, לפני מאות אלפי שנים, אשר לא הייתה סלקטיבית בבחירת הגבר המתאים להבאה וגידול של צאצא, יצאה מבריכת הגנים משום שסיכויי הצאצא לשרוד ולהתרבות ירדו פלאים. האבולוציה לא סולחת. אישה יקרה, בפעם הבאה שאת כועסת על הגבר שלך ושואלת איך לעזאזל הוא לא מבין שכאשר את אומרת "הכל בסדר" הכוונה היא הפוכה לחלוטין, תביני שלשניכם תפקידים שונים בברירה המינית – את הסלקטורית והוא המתחרה. כשהתפקידים שונים, המוחות שונים; וכשהמוחות שונים, הכל שונה, גם הצורה בה אנחנו חווים ומבינים את העולם. ועוד הבהרה לשיפור הזוגיות: גם כשאת תופסת אותו בוחן את הבנות בים, תביני שהוא לא אשם. הוא תוצר של גנים שבחנו בנות בים, בג'ונגל ובסוואנה, או בכל מקום אפשרי אחר.

פרויד אמר שלמרות עשרות שנים של מחקר עדיין יש שאלה שלא ברורה לו, והיא "מה נשים רוצות?". חברים, בואו נסכם את המאמר ובדרך גם נענה לפרויד. הברירה המינית היא המנוע החזק בעולם – היא יצרה לנו גורדי שחקים, מטוסים וטכנולוגיה; היא אפילו הקימה לנו את הפייסבוק, ובזכותה נחתנו על הירח ואנחנו מתחילים לחשוב על קניית כרטיס למאדים. הברירה המינית עשתה את כל זה בצורה עקיפה, כמובן, לאורך מאות אלפי שנים.

כפי שצוין בתחילת המאמר, הברירה המינית אינה הברירה היחידה, אך היא החזקה והמשפיעה ביותר, משום שהיא קובעת את מבנה בריכות הגנים שלנו – כלומר, מי יהיו הגברים והנשים בעולם; מה יחפשו אותן נשים בגברים, ואיך אותם גברים יתחרו על נשים – תחרות שיצרה אומנות, מקצועות חדשים, הפגנות כוח ויכולות, והכל בחסות שיווק גנים טובים. הצייד המוצלח, שנבחר בסוואנה האפריקאית לפני אלפי שנים, אינו שונה מהייטקיסט שנבחר בעמק הסיליקון היום. שניהם מראים גנים טובים, משאבים ויכולות. התוצאות שונות, אבל דינמיקות הבחירה הן דומות.

מאות אלפי שנים ותחרות גבוהה יצרו לנו עולם מטורף ומיוחד, מתקדם, מלאכותי ושונה מכל דבר שאנו רואים בטבע, אך תזכרו שמאחורי הקלעים ניצחה על הכל בגאון הברירה המינית  (Fisherian Runaway  Theory). בקשר לפרויד, התשובה פשוטה: נשים, כמו כל אורגניזם בעולם החי, רוצות המשך לגנים שלהן. בידיהן האחריות על הברירה המינית של האדם, שהיא, כאמור, הברירה החזקה והמשפיעה ביותר – מה שהופך אותן לסלקטוריות של העולם. וכשאתה סלקטור של העולם, אתה מחזיק מוח מיוחד, מורכב מאוד ולא תמיד ברור.


שרון יפת

חוקר עצמאי בתחום מדעי המוח וההתנהגות, פסיכוביולוגיה, ופסיכולוגיה אבולוציונית. מרצה ומעביר סדנאות לקהלים שונים על נושאים מחזית המדע והקדמה.