בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

עד העונג (שבת) הבא: ליצמן והחרדים עוד יעוררו את הצ...

עד העונג (שבת) הבא: ליצמן והחרדים עוד יעוררו את הציונים מרבצם

,
השתלבות החרדים בחברה הישראלית, ודרישתם לעצב את המרחב הציבורי הכלל-ישראלי לפי אמות המידה החרדיות, עשויים להביא בסופו של תהליך לתגובת נגד ציונית – דתית-לאומית וחילונית כאחד.

כפי שאומר המשפט הידוע, לכל שבת יש מוצאי שבת. נתניהו והחרדים מצאו בסופו של דבר את הפשרה, שתסייע להם לדחוף את עגלת הקואליציה, לפחות בעתיד הנראה לעין. אלא שכפי שהמציאות הישראלית מוכיחה, כל מאבק על צביונה של השבת הוא קדימון למאבק דומה שיבוא בעקבותיו; והמערכה הבאה בוא תבוא. מהיכן, אם כן, תיפתח המערכה הבאה? דווקא מהמשך השתלבותם של החרדים בחברה הישראלית.

הדיאלקטיקה של ההשתלבות החרדית

מבחינות רבות, החרדים משולבים בחייהם של רוב הישראלים, בין אם ירצו בכך ובין אם לאו, כבר זמן רב. לרובינו קשה לדמיין מערכת פוליטית ללא ש"ס, על אף שזו מפלגה חדשה יחסית שקמה בשנות ה-80. הקיום החרדי המתמשך תחת כנפי המדינה, והתפתחויות טכנולוגיות – האינטרנט, למשל – הופכים את החרדים ל"ישראלים יותר" מבחינת זהותם הלאומית. אלא שאליה וקוץ בה; ההשתלבות החרדית בחברה הישראלית היא אינה נתיב תנועה חד-כיווני. כלומר, ההשתלבות בחברה הישראלית מעלה קולות בחברה החרדית, הדורשים להפוך את המרחב הישראלי כולו לחרדי יותר. המשבר הנוכחי פרץ, בין היתר, בשל לחץ כבד שהפעילה העיתונות החרדית הלא-ממסדית, יחד עם אתרי האינטרנט החרדים, על הפוליטיקאים החרדים, שבמשך שנים העלימו עין מעבודות השיפוץ המתקיימות בשבת.

האם דווקא החרדים יעוררו את הציונות?

הציונות הדתית והחילונית, וגם המסורתיים שנמצאים בתווך, שרויים במבוכה אל מול החרדיות החדשה, שלא רק מגוננת על החרדים מפני מדינת ישראל, אל גם מבקשת להפוך את מדינת ישראל ליותר דתית וחרדית. בציונות הדתית, המבוכה פחות ניכרת לעין ממבט ראשון, שכן בניה ובנותיה של החברה הדתית-לאומית אמורים לשמוח על קיומו של מרחב יהודי-דתי מובהק יותר. אולם לא מעט דתיים-לאומיים מבינים שקיומה של מדינה מודרנית גוררת יחד איתה פעילות המוגדרת היום כחילול שבת – קרי, כזו שאינה מוגדרת כ"פיקוח נפש". הרי עבודות השיפוץ בשבת נמשכות שנים, כאשר נציגי הציונות הדתית אינם פוצים פה. גם במשבר הנוכחי, קולם של מרבית הפוליטיקאים הדתיים כמעט ולא נשמע. נוח לציונות הדתית שמאבקי השבת מצטיירים כמאבקים בין החרדים לחילונים. כך, ניתן ליהנות משני העולמות: מצד אחד, ליהנות משיפוץ תשתיות בשבת, תוך הישענות על החילונים, ומצד שני הזדהות רגשית ואידיאולוגית עם שומרי השבת החרדים. אולם, ככל שהחרדים מבקשים לעצב למרחב הישראלי שבת חרדית-דתית יותר, ייתכן והם ימנעו מהציונות הדתית להמשיך ולשבת על הגדר. הן ברמה ההלכתית והן ברמה הפוליטית-ציבורית, הציונות הדתית תעמוד בפני בחירה. האם לא צריך להתאים את ההלכה למציאות החיים המודרנית, בה קיום מדינה דורש, בין היתר, גם פעילות מדינתית רחבה יותר בשבת? האם הדתיים-לאומיים באמת מוכנים לספוג יותר פקקים ועיכובים בתשתיות התחבורה – המביאים עמם ירידה ברמת החיים – כדי לשמור על הלכות השבת בגבולותיהן הקיימים? האם נכון לפגוע בשם ההלכה ברווחתם של אזרחים רבים בישראל, יהודים ולא יהודים, שאינם שומרים הלכה? כל אלו הן שאלות שקל לציונות הדתית לטאטא מתחת לשטיח, כל עוד הנהגת המדינה אינה דתית. ייתכן ודווקא החרדים יניעו עיסוק נרחב יותר בסוגיית "השבת, ההלכה והמדינה".

הציונות החילונית, ולצורך הדיון אני כולל בתוכה גם את הזרמים המסורתיים, ניצבת גם היא בדילמה משלה בכל פעם שפורץ לו משבר שבת חדש. ההבנה שהחרדים, או לפחות חלק ניכר מהם, אינם מבקשים רק לשמור על אורחות חייהם, אלא גם לשנות את המרחב הציבורי הכלל ישראלי, מציבה בפני הציבור הלא-דתי מראה מאיימת ביחס לכיוון אליו המדינה עלולה לנוע בעתיד. לא בכדי ביקש נתניהו לסיים את המשבר הזה מהר ככל האפשר; הימשכותו עלולה הייתה להעלות בקרב חלק ממצביעיו את השאלה – עד כמה טבעית שותפותו רבת השנים עם השותפים שביקרם הוא חפץ. אולם, הבעיה אינה רק של נתניהו ושל הימין הישראלי שאינו דתי; שאלה זו ניצבת לפתחם של כלל הישראלים שאינם שומרי מצוות, חילונים ומסורתיים כאחד. עד כמה נהיה מוכנים לתת למסורת ישראל ולהלכה מקום מרכזי בקיום היהודי שלנו, אם חלקן של אלו אינו מרכזי – או לכל הפחות מוגבל – בחיי היום-יום? מדוע אנו מקבלים את המסגור החרדי של היות הצד שלהם מייצגה של היהדות? אלו הן שאלות שרבים מאיתנו בציבור הלא-דתי מתעלמים מהן, לא פעם מחוסר עניין בסוגיית העיסוק בזהות היהודית, שנתפסת כמשעממת או ארכאית. בתור חילוני, הסבור שהגנה על דרך החיים החילונית תתאפשר רק כאשר החילונים ישובו להיאבק בזירה היהודית מבלי להתנצל, עולה בי תקווה שדווקא החרדים יחזירו את הציונות החילונית אל מגרש המשחקים של עיצוב הזהות היהודית.


יובל בנשלום

סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.