בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

עונש מוות למחבלים: הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לב...

עונש מוות למחבלים: הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לבטחון של ישראל

,
חוק עונש המוות למחבלים עשוי להיראות כמידתי וראוי, אך בחינת מערכת האינטרסים הפועלת כרקע לפיגועים תורמת להבנה שאין מדובר בפתרון הנכון לבעיה. יש להתמקד במקום זאת במערכת הכליאה הישראלית ובתנאיה הנוחים.

חוק עונש המוות למחבלים בישראל טומן בחובו השלכות חמורות, והוא עלול להמיט על מדינתנו אסון וכאוס. כדי להבין זאת, אין צורך בדוקטורט או בפרופסורה בלימודי האסלאם והמזרח התיכון. רובנו, כישראלים המקדשים את החיים, מודעים לכך שמוות הוא הדבר הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, לרבות כאקט של ענישה. אמנם אדם מן השורה יסכים כי מוות הוא עונש ראוי ל-'מפלצות' שרצחו חפים מפשע; אולם מוסלמים, ופלסטינים בפרט, אינם שותפים להסכמה זו.

המחבל המצוי עובר תהליך של שטיפת מוח בבית ובמסגד, כאשר במסגרתו נדרש ממנו לצאת לפגע ולקיים את אחת המצוות השנויות במחלוקת באסלאם – הג'יהאד. על מנת לקיים את מצוות הג'יהאד במלואה על המחבל להרוג כופרים, שאינם מאמינים באללה ובמוחמד נביאו, ולבסוף – לאחר שהקריב את חייו במהלך הפעולה – הוא גם יוכר כ-'שאהיד'; כך מסיים המחבל את חייו, כאשר בתמורה למותו כ-'קדוש' יזכה להגיע לגן עדן.

מכאן, פלסטיני שיוצא לפגע עושה זאת לרוב מטעמי דת. הוא מעוניין להפוך לשאהיד ולהגיע לגן עדן. אולם בנוסף, יש לכך סיבות חומריות לחלוטין. משפחתו של המחבל תזכה להכרה מהרשות הפלסטינית כ-'משפחת שאהיד מכובדת', בין היתר בדמות קבלת כספים לא מבוטלים; בסוכת האבלים השכונתית המשפחה תזכה לכבוד ולהערכה רבה בין תושבי העיר או הכפר. אולם מחבל שלא נהרג במהלך הפיגוע אינו נחשב לשאהיד, מכיוון שלא קיים את המצווה. במצב כזה, משפחתו לא תקבל כספים מהרשות הפלסטינית. לכן שאיפתו של מחבל היוצא לפגע היא מיתה בידי הכופרים, וזאת, כמובן, לאחר מסע הרג מחליא; במידה ויישאר בחיים, הוא ייצא בידיים ריקות גם מבחינה דתית וגם מבחינה כלכלית.

כעת, לאחר הבהרה זו, נראה כי אם חוק עונש המוות למחבלים יעבור בקריאה שנייה ושלישית, הוא יוביל לאפקט הפוך; המחבל המצוי ידע כי לאחר שירצח כופרים – יהודים במקרה זה – הוא יומת בוודאות על ידי ישראל. המשמעות היא שישראל תהיה הספונסר הבלעדי לקיום מצוות הג'יהאד.עונש המוות עשוי להעניק רוח גבית לאלפי מוסלמים אדוקים ברחבי העולם, אשר ייצאו לפעול נגד ישראל ולעזור במלחמה נגד הכופרים, בידיעה שיהפכו בוודאות לשאהידים. במצב כזה, לא רק שנראה אלפי פלסטינים דתיים שמוכנים לקיים את המצווה, אלא קיימת אפשרות לכך שזרמים מוסלמים קיצוניים מכל רחבי העולם יגיעו לירדן, ויעשו את דרכם לשטחים במטרה למות מוות קדוש ולהפוך לשהידים.

כעת עולה השאלה המתבקשת: מהו הפתרון לבעיה זו? לפני הכל, בשנת 2011 נחקק בישראל חוק האוסר על אסירים ביטחוניים ומחבלים לרכוש השכלה אקדמית. ההחלטה נקבעה במסגרת הפעלת הלחצים של ישראל על חמאס, במטרה להביא לשחרורו של גלעד שליט; לכן, המיתוס בנוגע למחבלים שלומדים על חשבוננו הוא מעוות ושקרי.

ראוי לציין שכיום השב"ס עומד בתקן אירופאי לכליאה בבתי-הסוהר – משמע, ישראל מכבדת זכויות בבתי-הסוהר, ועומדת בקריטריונים שנקבעו על ידי אירופאים ליברלים ונאורים, אשר אינם מודעים כמונו לבעיית הפיגועים היום-יומית. לדעתי, ניתן בקלות לוותר על העמידה בתקן האירופאי, המכבד זכויות אדם גם כשזה נוגע למחבלים, במקום להחיל עליהם עונש מוות.  אפשר לאמץ את מודל הכליאה במזרח-אירופה; שם, כלואים האסירים בתאים שגודלם הוא 2X2, בלי טלוויזיות וספרים, ותוך הגבלת ביקורי משפחות לפעם אחת בשנה בלבד. חוק עונש המוות למחבלים לא יגרום סבל למחבל; הוא ימות באופן מיידי, ללא כאבים וללא דאגה בנוגע לעתידו. אם היינו מוותרים על הסטנדרט האירופאי בבתי-הכלא בישראל, מחבלים היו סובלים עשרות שנים בחדר קטן, ללא פנאי ושעשוע. בדרך זו נוכל לשמור על דמוקרטיה המכבדת את עצמה באופי חוקיה, ובנוסף יהיה זה כלי הרתעתי יעיל יותר.

מוות הוא עונש הומאני מדי לאדם שנטל בידיו חיים של אחר ללא סיבה; גם התירוץ של "הכיבוש" אינו מספק כדי להרוג. אני מעדיף לראות מחבל סופר שניות בתא קטן וחנוק במשך שליש מחייו, מאשר לדעת כי עונשו יהיה מהיר וללא כאבים, בשינה שקטה ושלווה, לאחר זריקת רעל שקיבל.


יגאל זאב גיילר

בעל תואר בעיתונות וסטודנט לתואר שני ביחסים בינלאומיים. ציוני, חובב היסטוריה ואוהד ריאל מדריד מושבע. אספן עיתונים היסטוריים וחולצות ריאל מדריד חתומות.