בחירת העורך

על ליברליזם ומלחמה

,
השאלה כיצד ליברליזם מתיישב עם פטריוטיזם נשאלת פעמים רבות. התשובה שוכנת, בין היתר, בתוך מילותיו של ג'ון סטיוארט מיל. בהמשך אליהן, תוך כבוד והערכה למקור, זוהי תשובתי.

War is an ugly thing, but not the ugliest of things. The decayed and degraded state of moral and patriotic feeling which thinks that nothing is worth war is much worse. The person who has nothing for which he is willing to fight, nothing which is more important than his own personal safety, is a miserable creature and has no chance of being free unless made and kept so by the exertions of better men than himself. As long as justice and injustice have not terminated their ever-renewing fight for ascendancy in the affairs of mankind, human beings must be willing, when need is, to do battle for the one against the other. John Stuart Mill, Principles of Political Economy

"מלחמה היא דבר מכוער, אך איננה המכוערת שבדברים. מצבו הבזוי והרקוב של המוסר ושל הסנטימנט הפטריוטי המוביל למחשבה שאין דבר השווה להילחם בשבילו הוא גרוע בהרבה. אדם אשר אין לו דבר אשר למענו יהיה מוכן להילחם, דבר החשוב לו יותר מביטחונו האישי, הוא יצור אומלל וחסר סיכוי להיות חופשי, אלמלא נוצר ונשמר כך על ידי מאמציהם של אנשים טובים ממנו. כל עוד צדק ואי-צדק לא הוכרעו במלחמתם הנצחית על השליטה בענייני המין האנושי, בני אדם מוכרחים להיות מוכנים, בבוא הצורך, להילחם זה בזה".

כך כתב ג'ון סטיוארט מיל, אחד מאבות הליברליזם הקלאסי. השאלה כיצד ליברליזם מתיישב עם פטריוטיזם נשאלת פעמים רבות. התשובה שוכנת, בין היתר, בתוך מילותיו של מיל. ובהמשך אליהן, תוך כבוד והערכה, זוהי תשובתי.

שאיפתו של הליברל היא החירות. היא השלום. היא שוויון זכויות האדם והאזרח. היא עצמאותו של הפרט והגדרתו העצמית. אויבו של הליברל הוא השקר. הוא הדּוֹגְמָה. הוא כוח הכפייה של הצורר או של ההמונים. הוא האמונה העיוורת. הוא השרירותיות. הוא הדעה הקדומה ושנאת הזהות. נשקו של הליברל הוא האמת. הוא הסובלנות. הוא המתודה המדעית. הוא ההסתמכות על עובדות, ראיות, היגיון, ורציונל. אך כאשר אלה כושלים, על הליברל להגן על עצמו ועל שכמותו, גם אם באמצעים אלימים.

אין ליברל פציפיסט. שהרי הפציפיסט שם את אי האלימות כערך נצחי, ואילו הליברל, בעודו שואף לחירות, מבין הוא שעליו להגן עליה. על מנת להגן על החירות, על הליברל להגביל את חירותו של הכופה. על מנת להגן על השלום, על הליברל להילחם נגד האלים. על מנת לשמר את ערך הסובלנות, על  הליברל לנקוט באי-סובלנות כלפי הקנאי. צבא של פציפיסטים לא יוכל לכוחות האלימים הבזים לחירותו של האדם. צבא של ליברלים, מנגד, יוכל לגבור על כוחות אלה ולכונן שלום המאפשר את חירותם של האדם והחברה.

החירות איננה דּוֹגְמָה. נהוג לחשוב שהחירות הינה ערך מקודש עבור הליברל. אך החירות, כמו כל מידותיו המוסריות של הליברל, איננה דּוֹגְמָה. ובאופן זה, היא איננה מקודשת עבורו. האדם אשר חושש מלפגוע באותה חירות מקודשת עד לכדי שיתוק, הוא הנכנע לכוחות הקנאים ולאיום המהותי על החירות. הוא, איננו הליברל. הליברל מוכרח להיות אמיץ, שכן עליו להגביל את אותה חירות מקודשת פעם אחר פעם בכדי להגן עליה. הליברל מוכרח להיות אמיץ, מכיוון שהוא מודע לכך שהכוח הוא משחית ומשכר, ואין אדם החף מסכנה משחיתה זו. כאשר נוקט הליברל באלימות על מנת להגן על חירותם של החפים מפשע, יודע הוא כי הגבול הוא דק, יודע הוא כי הוא צועד על פי תהום, ויתכן ויפגעו חפים מפשע אחרים. לכן דרוש לו האומץ והכרחית התעוזה – לפעול.

קדושתה של החירות היא איננה דתית, אלא רציונלית. הפעלת שיקול הדעת בזהירות ובחרדת קודש, היא חובתו של הליברל. זהו אתגר עצום, מכיוון שעל הליברל להטיף לחופש המחשבה והויכוח, להוקיע את האלימות, לקדש את הסובלנות, ובו בזמן, להתעשת מיד כאשר מבין הוא שלא די במילותיו. במובן זה, הליברל איננו אידיאליסט, אלא מדען. הוא איננו פועל כעיוור אחר מידות מקודשות. הוא איננו פועל על פי כללי אצבע. הוא פועל בהיגיון – היגיון זה הוא מתנתה של החירות. כפי שהליברל חופשי מכוח הכפיה של הצורר או של ההמונים, חופשי הוא גם מכוח הכפיה של הנורמה החברתית ושל האידיאל הניצחי.

אין אומה חופשית שלא היתה צריכה להילחם עבור חירותה ולשלם בדם. הדרך אל החירות כואבת ומלאה באתגרים. הליברל הוא זה המוכן לשאת בכאב ולעמוד איתן אל מול התלאות המצפות לו. לכן, כל עוד אומתו של הליברל משמרת את ערכי החופש, הסובלנות, השלום, וההגדרה העצמית, וכל עת הקיים איום על ערכים אלה בדיוק, מוכרח הליברל לחבור לשכמותו ולהילחם, תוך שמירה על טוהר הנשק, זכויות האדם וחוקי המלחמה.

כעת, הפחד הוא מניצול ציני של מילים אלה לטובת הפעלת אלימות שרירותית, להצדקת פעולות איבה זדוניות, למתן לגיטימציה להשתקה ולהגבלת חופש המחשבה והויכוח. זהו המתח השורר במהות הליברלית. זוהי מלחמתם הנצחית של כוחות אי-הצדק והצדק, כפי שזיהה מיל כבר אז, אשר עודנה מתקיימת.


קרדיט תצלום:
נחלת הכלל
שתף:
 
  • עומר סולודוך

    דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. חוקר השפעות כלכליות-פוליטיות של מדיניות הגירה ואזרחות במדינות אירופה וה-OECD.