בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

עמדתו הכלכלית-חברתית של ישעיהו ליבוביץ'...

עמדתו הכלכלית-חברתית של ישעיהו ליבוביץ'

,
הגותו של ישעיהו ליבוביץ': האם היא אכן מבטאת את תורת השמאל כפי שחשבתם?

פרופ' ישעיהו ליבוביץ' נחשב אחד מהאבות הרוחניים של השמאל הישראלי. אין ספק שבנושאים רבים ליבוביץ' אכן ממוקם בשמאל ואף בשמאל הקיצוני, אך דווקא בעקבות שיוך זה נראה כי החברה הישראלית ובייחוד זו המשויכת לשמאל, נוהגת להתעלם מאספקטים עיקריים בהגותו אשר אינם עולים בקנה אחד עם שיוכו לשמאל. במאמר זה אציג אספקט אחד (מיני רבים) אשר הודחק במהלך השנים מהסיבות לעיל, על אף היותו מרכזי מאוד בהגותו של פרופ' ליבוביץ'.

תפקיד המדינה

תמיכתו הנחרצת של ישעיהו ליבוביץ' בהפרדת הדת מהמדינה ידועה ברבים אך אחת הסיבות המרכזיות לכך שליבוביץ' תמך בהפרדה זו, נובעת מראייתו את תפקיד המדינה כשומר לילה ותו לא. במאמרו "עם ומדינה" הוא כותב:

לא זו בלבד שאין המדינה ערך, אלא היא אפילו איננה המכשיר להגשמת ערכים. ערכים אינם ניתנים להגשמה על ידי מנגנון שלטוני; הם ניתנים להגשמה רק על ידי מאמצים ומאבקים של בני-אדם כאישים. משמעותה של המדינה לגבי ערכים אינה בזה שהמדינה מכשיר להגשמת ערכים, אלא בזה שהיא מאפשרת לבני-אדם להיאבק על ערכים… מבחינה זו, יתרונו של משטר מתבטא במידת חולשת המנגנון השלטוני: ככל שהמנגנון השלטוני מסוגל פחות לכוף את רצונו על נשלטיו, טוב יותר. ("אמונה היסטוריה וערכים", הוצאת אקדמון, ירושלים תשמ"ב, עמ' 201.)

בהתאם לכך,  נראה שתמיכתו של ליבוביץ' בהפרדת הדת מהמדינה, אינה נובעת רק מהרצון לשחרר את הדת מידיה של המדינה (כפי שליבוביץ' אכן התבטא פעמים רבות) אלא גם מהאמונה שהמדינה אינה אמצעי לגיטימי להגשמת ערכים. במובן זה, ליבוביץ' התבטא כליברל (או יש שיאמרו כניאו-ליברל) קלאסי מכיוון שהוא סבר שהמדינה צריכה להיות אך ורק כלי ששומר על מירב החופש והביטחון של האזרחים. הוא כותב אודות השאלה מהו המשטר הרצוי "ואשר להערכת המשטרים השונים – ככל שמשטר מצמצם את סמכות המדינה ואת כוח השלטון, הרי זה משובח) “רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ', הוצאת כתר, 1999, ירושלים עמ' 372.(

השלכותיה של מדיניות הרווחה

אחת העילות המרכזיות לתמיכתם של אזרחים בגישה הסוציאל-דמוקרטית, היא האמונה כי המדינה צריכה לדאוג לרווחתם ואף לאיכות חייהם של אזרחיה. גם בנושא זה ליבוביץ' התבטא באופן נחרץ שאינו משתמע לשתי פנים:

השחיתות הכספית והכלכלית (העלמת מס, הברחת מטבע, קבלת שוחד וכד') איננה "נגע פושה" בגוף המשטר הכלכלי והחברתי הישראלי, אלא תכונה מהותית של משטר זה. משטר זה מושחת מיסודו, באשר הוא פאראזיטי: המשק ורמת-החיים של האוכלוסיה – של "השכבות הנכבדות ביותר" ושל המוני-העם כאחד – אינם מושתתים על מאמצים והיש\גים ואינם מותנים בהם, אלא מקוימים בחסדם של מענקים, שילומים, מגביות, תרומות ונדבות וסובסידיות, שאותם מחלקים בעלי-השררה לפי האינטרסים של ההחזקה בשלטון ולפי מידת קירבתם של המקבלים לשלטון. האדם במדינה זו מתחנך להרגשה, שאין קשר בין כשרונו, יכלתו, מאמציו והישגיו בעבודה – מזה, ובין התגמול שהוא מקבל – מזה. הוא מרגיש שלא הפעילות הכלכלית הכשרה – בין העבודה פיסית או מרדית, בין במסחר, בין בפקידות, בין במקצוע חפשי וכד' – היא הבסיס להצלחה, אלא טובת-ההנאה שאפשר להשיג ע"י השתלבות בשחיתות הכללית ובמנגנון הפרוטקציה המפלגתית וההסתדרותיות – ומכאן רק צעד אחד אל המעילה והשחוחד. חברת-השנור, חברה הנתמכת, מאבדת את קנה-המידה המוסרי לגבי ההתנהלות הכלכלית-חברתית, ככל פילגש מוחזקת המאבדת את התחושה המוסרית. (שם עמ' 449)

בקטע זה, ליבוביץ קובע כי אל לה למדינה לעסוק ברווחתם של האזרחים (שנורר – במילותיו) מכיוון שהדבר מוביל לתפיסה מוסרית מעוותת של העולם החברתי-כלכלי. במדינות רווחה, במקום שהאדם שמתאמץ ומשקיע יקבל את גמולו, דווקא האדם שמקושר פוליטית ובעל העוצמה המניפולטיבית הוא זה שקוצר את הרווחים. ליבוביץ' מדגיש כי אין זה מקרי שהשחיתות נפוצה במדינת רווחה כזו או אחרת, אלא זהו חלק ממהותה של מדינת הרווחה ובכל מקום בו תהיה מדיניות "חברתית" תהיה גם שחיתות. על כן, השיטה היחידה להימנע משחיתות מוסרית זו היא על ידי הפסקת מדיניות הרווחה באופן גורף.

בהקשר זה כדאי להזכיר את אחד מסיפוריו של פרופ' אבי רביצקי אודות אחת משיחותיו עם פרופ' ליבוביץ':

באותה שיחה סיפרתי לו שישנה הפטרה שאיני מוכן לעלות ולקרוא לפני הציבור, כיוון שאני חש שבפרק זה איני יכול לשמש שליחו של הציבור. זוהי צוואתו של דוד המלך לבנו לפני מותו, הנמצאת בהפטרת פרשת ויחי. עדיין לא הצלחתי להשלים עם העובדה, אמרתי לו, שנעים זמירות ישראל, מלך ישראל, אביו של מלך המשיח, עומד על ערש דווי וצוואתו לבנו הוא רשימת חיסול חשבונות – צוואות דמים כנגד אויביו ומקנטריו. השיב לי ליבוביץ' ואמר: 'אין פרק בתנ"ך שאני אוהב יותר מן הפרק הזה! פרק זה ממחיש לנו כיצד השלטון משחית. אפילו דוד נעים זמירות ישראל – משיח ה' – השלטון השחיתו. (אבינועם רוזנק, הגיונות במחשבת ישראל – בעקבות שיעוריו של אביעזר רביצקי, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2015, ירושלים, עמ' – 163-164)

נוסף לאמור לעיל בנוגע לאי מוסריותה של מדיניות הרווחה, ליבוביץ' אף סבר שהשיטה הסוציאליסטית אינה אפשרית מבחינה כלכלית. באחד משיחותיו עם מיכאל ששר הוא טען כי הסוציאליזם נכשל בכל מקום בו הוא נוסה באמת. כאשר הוא נשאל על ידי ששר האם הוא דוגל בשוויון חברתי, הוא ענה כי "זה אי-ריאלי לחלוטין ואף לא מוצדק" (על עולם ומלואו – שיחות עם מיכאל ששר, הוצאת כתר, ידיעות ספרים וספרי חמד, 2011, ירושלים, עמ' 165)

לסיכום

לפי המובא לעיל, ניכר כי דעתו של ליבוביץ' בנושא הכלכלי-חברתי היא ברורה ונחרצת. בתור קורא אדוק של ליבוביץ' אני חייב לציין שלא ניתן לקרוא עמודים ספורים מכתביו מבלי להיתקל בדעותיו בנושא זה. ובכל זאת, דעה זו של ליבוביץ' אינה מוכרת כלל וככל וזאת מהטעמים שהזכרתי בראשית המאמר. אני מקווה שמאמר זה, אשר מתפרסם לכבוד יום הולדתו המאה וארבע, ירחיב את תפוצתו של רעיון הליברליזם, הן במחקר אודות השקפותיו של ליבוביץ' והן בציבור בכללותו. אסיים במילותיו של ליבוביץ' שנאמרו כאשר נשאל במפורש על השקפת עולמו החברתית-כלכלית:

אני חושב שהחירות חשובה יותר מן השיוויון / על עולם ומלואו – שיחות עם מיכאר ששר


נועם אורן

סטודנט לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. כותב בנושאי אתיקה, פילוסופיה מדינית והגות יהודית מודרנית.