בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

עמנואל מקרון: נשיא העשירים בצרפת...

עמנואל מקרון: נשיא העשירים בצרפת

,
נסיונו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לבטל את "מס העשירים" במדינה זיכה אותו לאחרונה בכינוי "הנשיא של העשירים". מקורה של ההתנגדות למהלך של מקרון הוא בתפיסה כלכלית סוציאליסטית המזהה עושר עם ניצול ורמייה. מקרון, לעומת זאת, רואה ביזמים ובתעשיינים שיושפעו מהחוק את הנושאים בנטל הכלכלי והאחראיים העיקריים לקידומה של המדינה.

 יעקב מאתר "קו ישר"

בחודש יולי השנה כתבתי ש"עמנואל מקרון, נשיאה החדש של צרפת, הוא נשיא חריג בהשקפותיו על מדינת הרווחה, על הסקטור הציבורי ועל "זכויות העובדים". האם יצליח להקטין את המפלצת הממשלתית בצרפת"?

לפני שבוע התפרסמה כתבה בניו יורק טיימס, תחת הכותרת "הנשיא של העשירים – תואר הגנאי של מקרון". בלקסיקון של הסוציאליסטים "עשיר" הוא שם גנאי; והסוציאליסטים, או בשמם המודרני יותר "לוחמי הצדק החברתי", מהווים את רוב הציבור – ובוודאי מהווים רוב בתקשורת ובאקדמיה בארץ ובעולם.

ובכן, מדוע "עשיר" הוא שם גנאי? לפי ההשקפה הסוציאליסטית, לעושר בעולם יש נתח נתון וקבוע. כלומר, אם אדם הוא עשיר, אז ברור שנטל חלק גדול מדי – חלק "חזירי" – מהעושר האוניברסלי, ששייך לכולם. לטענת תלמידיו של קארל מרקס, אין ספק כי התעשרותו נבעה מניצול עובדים ומדרכי רמייה וגזל. הסוציאליסטים אינם מודעים לעובדה שאת העושר צריך לייצר באופן קבוע ורצוף; מי שמייצר הכי הרבה עושר הוא עשיר בזכות, ולכן צריך לפרגן לו ולשמור על זכויותיו, לא פחות – ואולי אף יותר – מאשר על זכויותיו של העני, שהוא, לעיתים, סתם בטלן. הסוציאליסטים רודפים את העשירים וסוגדים לעניים, והאם זה מפתיע, אם כן, שבארצות סוציאליסטיות כולם עניים?

נשיא צרפת, מקרון, מבקש כעת לבטל את "מס העשירים" הנגבה בצרפת. מס העשירים – זהו שמו הרשמי – הוטל בצרפת בשנת 1982, על ידי הנשיא הסוציאליסטי דאז, פרנסואה מיטראן, במסגרת הלחימה האידיאולוגית והתעמולתית של הסוציאליסטים נגד העשירים. ראוי לציין כי הנשיא מיטראן היה זה שב-1980 הלאים את הבנקים בצרפת, ואת המפעלים הגדולים, כמו פז'ו, רנו וסיטרואן. אלה הופרטו חזרה בהמשך, לאחר תום כהונתו.

על כל פנים, כל צרפתי שהונו ונכסיו עולים מעבר לסף מסוים, נדרש לשלם מס רכוש נוסף, מלבד מס ההכנסה ושאר המיסים הרגילים שכולם משלמים. אולם מס העשירים אינו מכניס הרבה כסף לקופת האוצר; העשירים מצליחים לחמוק ממנו, באמצעות רישום הנכסים על שמות בני משפחה, או העברת הכסף לחו"ל. מס העשירים אינו רק כלי מעשי לגביית כסף לקופת האוצר, אלא גם אמצעי תעמולה אידיאולוגי – הכרזה לפיה הממשלה ה"מתקדמת" נאבקת נגד העשירים. מקרון מבקש לבטל מס זה, ולכן כונה, במה שהפך לשם גנאי, "נשיא של העשירים".

מקרון בתגובה טען ש"אתה לא צריך לרגום באבנים את אלה העומדים ראשונים במשיכת החבל". משל יפה. אכן, העשירים – רובם, לא כולם – הם היזמים, הפעילים, היוצרים את העושר, היוצרים מפעלים ועסקים שמפרנסים את כולם. הם הנושאים הראשונים בנטל ובסיכונים של יצירת העושר; לכן, לא רוגמים באבנים את הנושאים בנטל, כי העושר לא נופל מהשמיים ולא נוצר יש מאין על ידי ה"חברה". עושר צריך לייצר. ולפני ש"מחלקים" אותו, כך או אחרת, צריך לייצר אותו, ומי שמייצרים את העושר הם היזמים. יזמים צריך להוקיר ולשבח – למעשה, צריך רק להניח להם לעבוד ולא לתקוע להם מקלות בגלגלים, לא להחרים את רכושם ולא לכנות אותם בשמות גנאי. "עשירים", רחמנא לצלן.

עוד חטא גדול חוטא מקרון, בעיני ה"חברתיים" – הוא מנסה "לפגוע בזכויות עובדים". כלומר, הוא מנסה לשנות את חוקי העבודה בצרפת, חוקים המקנים לעובדים קביעות ומונעים פיטורים. חוקים אלה מונעים בעצם את הקמתם של מפעלים חדשים, וכך גם את יצירתם של מקומות עבודה. אם אינך יכול לפטר עובד, תיזהר מאד לפני שאתה שוכר אותו. חוץ מזה, ה"קביעות" המופלגת לא הגיונית. נסיבות כלכליות משתנות, לפעמים אין עבודה ואי-אפשר להחזיק עובדים ולשלם משכורת במצב כזה. בנוסף, בחסות ה"קביעות" עובדים רבים מפסיקים לעבוד, והעבודה אינה מתבצעת. גמישות בחוקי העבודה היא תנאי חשוב לקיום כלכלה דינמית ויצרנית.

מקרון סופג ביקורת ואת כל הגידופים האפשריים מ"החשודים הרגילים", כלומר מכוחות ה"קידמה" – "החברתיים" – שהם חזקים וקולניים בצרפת ובעולם כולו. מקרון עלה לנשיאות בנסיבות מקריות אמנם, אך נראה שהוא עושה עבודה טובה. זה מפתיע. לא ציפינו שזה יקרה בצרפת.


קו ישר

"קו ישר" – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת. http://kav.org.il