בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

פוליטיקת זהויות ופגניזם: מהרייך השלישי לימינו...

פוליטיקת זהויות ופגניזם: מהרייך השלישי לימינו

,
התרחקות מערכים יהודו-נוצרים לעבר פגניזם, מיסטיות, סמליות ואמונות תפלות, מאפיינות את העוסקים בפוליטיקת זהויות. אלו מעדיפים לטשטש את האינדבידואל לטובת מסגרת שבטית סגורה. דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות במאמצי הרייך השלישי, אך גם בתופעות עכשוויות.

התעוררות השמאל והימין הפופוליסטיים בשנים האחרונות הביאו איתם סנוניות בדמות מחאות פוליטיות שמשכו המונים בארץ (אוהלי רוטשילד המפורסמים) ובעולם (תנועת Occupy Wall Street משמאל ו"מסיבת התה" מימין). בהתאם, קמו לחיים תופעות ריאקציונריות, בדרך כלל מלוות בטון חריף ובלתי מתנצל של אנטי תקינות פוליטית, שלעתים הפך ללא יותר מהטחת רפש. כתוצאה מההתגוששות הבלתי פוסקת בין השוליים, היה זה בלתי נמנע שפוליטיקת הזהויות, שהייתה נחלתם של אנשי שמאל קיצוני וחסידי תיאוריות כמו "הפרא האציל" או ה"אוריינטליזם" של אדוארד סעיד, תהפוך לפופולרית גם בצד הימני של הספקטרום הפוליטי. אחת מתופעות אלה היא התחדשות הפגניזם כמאפיין לאומני.

סממנים פגניים ומיסטיים

כשנה חלפה מאז מצעד "Unite The Right" בשארלוטסוויל, ויריג'יניה. במשך יומיים, באצטלה של התנגדות לסוגיה מקומית של העירייה בנוגע לאנדרטה של גנרל מצבא הקונפדרציה ממלחמת האזרחים, העיר התמלאה באנשי שוליים מהימין הפופוליסטי למטרת מפגן כוח ברוח קרבית. זאת בנוסף לאנשי שמאל קיצוני משולהבים בהפגנת נגד, ו לצד אנשים תמימים שפשוט נגעלו מהתמונות שהזכירו את רפובליקת ויימאר בה קומוניסטים התקוטטו עם פאשיסטים.

בין המראות המוכרים מהפגנות של בדלנים לבנים, דוגמת צלבי קרס ו"צלב טיפת הדם" (סמל הקו קלוקס קלאן), הופיעו במצעד סמלים פחות מוכרים– סממנים פגנים ומיסטיים דוגמת "השמש השחורה" (Schwarze Sonne) נישאו בגאון כמו דגלי קרב שבטיים של אירופה של טרום הנצרות. כמו כן, רבים מאנשי הימין הפופוליסטי ברחבי העולם מוצאים עצמם בשנים האחרונות נמשכים יותר ויותר אל תנועות וארגונים שמזכירים את אגודת ת'ולה (Thule Society) ושואבים רעיונות ואידאלים מתנועות פולקיזם מתחדשות. עצם הרעיון של אנשים שנושאים על עצמם סממנים פגניים ומיסטיים כסמלים פוליטיים וקוראים קריאות בגנות תרבות המערב אולי נראה כמו תופעת שוליים זניחה, עם זאת מדובר בתוצאה די צפויה ומתבקשת אידיאולוגית פוליטיקת הזהויות.

כרוניקה של פגניזם

כשכוחה של הכנסייה דעך במהלך "תקופת הנאורות", התנועה הרומנטית הגיחה כריאקציה של חיפוש אחר משמעות וזהות. בעוד חלק מהתנועה הרומנטית התרכז במעלות האינדיבידואל, חלקים אחרים ממנה חיפשו להאדיר תופעות ייחודיות ואותנטיות של תרבויותיהם העתיקות. "אמנות גותית", שבמקור נטבעה ככינוי גנאי לאסתטיקה ירודה מימי הביניים (כרמז לגותים שחירבו את פלאיה של רומא) הפכה לסחורה חמה. הסיפורים העתיקים על הלוחמים האירופאים ומעשי הגבורה הציתו את דמיונם של אמנים, פילוסופים, ואנשי רוח שחיפשו נואשות אחר אבן פינה לאתוס.

בגרמניה, במטרה לעודד את הלאומיות הגרמנית לאור כישלונות צבאיים מול צרפת, הוקם פסל ענקי ביער טויטובורג לזכרו של ארמיניוס, ראש שבט הכרוסקים הגרמאנים שהביס שלושה לגיונות רומאיים לפני כאלפיים שנה, בנוסף להיכל תהילה ענק על גדות הדנובה בשם "וולהאלה" – היכל המתים הגיבורים במיתולוגיה הגרמאנית. במקביל, בצרפת, הוקמו אנדרטאות לזכרו של ורקינגטוריקס, המלך-הלוחם הגאלי כסמל להתנגדות עממית. כמובן שגם בתרבות הרומנטיזציה הכתה שורשים, כפי שניתן לראות בבירור ביצירות כמו טבעת הניבלונגים של ריכארד ואגנר, המבוססת על אגדות גרמאניות פגניות, כמו גם יצירותיו של גידו פון ליסט (שהיה בעצמו ניאו-פגאני) אודות שורשי העם הגרמאני וגדולתו. הברברי הקדמון, כך נראה, חזר לחיים. אך מה קורה כאשר האמנות נעצרת ומתחילה הפוליטיקה?

אתוס הרייך השלישי

לאחר הפירוק הכואב של האימפריה הגרמנית בסוף מלחמת העולם הראשונה ועלייתו של הרייך השלישי, אנשי רוח, תיאורטיקנים, פילוסופים ופוליטיקאים עבדו במרץ להחיות את האתוס הגרמני בכל אספקט של חיי אזרחי הרייך: תרבות, חינוך, דת, וכו'. היטלר עצמו היה נלהב ואובססיבי בנוגע לאסתטיקה ולאמנות של רומא ויוון העתיקות, כפי שניתן היה לראות במובהק בהפקת אולימפיאדת ברלין בשנת 1936, או בתכנית שרקם עם האדריכל אלברט שפר להפוך את ברלין לפנינת אדריכלות ניאו-קלאסית שופעת שיש. בכירים אחרים, דוגמת ראש האס אס היינריך הימלר, התרפקו על העולם הגרמאני העתיק, לא רק במובנים אסתטיים או פטריוטיים, אלא כדרך חיים שיש להחזירה מטוהרת ממאפיינים נוצריים, שהרי הנצרות צמחה מ"היהדות השמית הנחותה".

בנוסף להקמת כנסיית "הנצרות החיובית" – Positives Christentum שהציגה מודל של נצרות נטולת כל סממן או זכר יהודי מהברית הישנה והדגשה של ישו כדמות ארית, הרייך השלישי היה נגוע מכף רגל ועד ראש במיסטיקה, אמונות תפלות, ותורת הנסתר. טקסים פגניים עתיקים קוימו מחדש על בסיס קבוע, זרועות הממשל הנאצי קושטו ברונות – אותיות נורדיות עתיקות בעלות משמעות מיסטית. לדוגמא, מרפאות התהדרו ברונה "אלגיז" שפירושה "חיים". ארגונים פסודו-מדעיים דוגמת ה-Ahnenerbe  ערכו מחקרים מפוקפקים במטרה להוכיח את קיומן של אגדות אודות העם הנורדי או בנייה של חפצים מיתולוגיים, כמו מיולניר, הפטיש של אל הרעם (ת'ור) שהימלר ביקש לבנות. האס אס עצמו הפך מחברה של עלית צבאית לחברת לוחמים פנאטית מלאה ביומרות מיסטיות ושבועות מסתוריות. האליטה הנאצית עבדה יומם ולילה כדי להפוך את החברה הגרמנית לאוטופיה רומנטית של פראים אצילים, נטולים מהשפעת הרציונליות המערבית והערכים היודו-נוצריים. אך הם נכשלו.

ללא קשר להתקדמות המאמץ המלחמתי ולכישלונו, האוטופיה הנאצית הפגנית נידונה לכישלון עוד מלכתחילה, מאותה סיבה שבני אדם לא צדים יותר אוכל בעזרת חניתות עם ראש אבן – זה לא מספיק טוב. הקידמה והחירויות מהן אנו נהנים כיום לא צמחו מחברה שבטית סגורה. במשך מאות שנים נפטרנו מאמונות טפלות ומחסמים בין תרבותיים על מנת לשפר את איכות החיים שלנו, ליצור חברה יציבה לטובת כולנו, בעלת דוקטרינה אוניברסלית של תבונה שיכולה להתקיים בקרב כל אינדיבידואל, כל עוד הוא מוכן להחזיק באותם ערכים של נאורות וחירות. ערכים אלה מפחידים את אנשי פוליטיקת הזהויות, החוששים שאותם ערכים אוניברסליים ימוססו את הזהות המינית\דתית\אתנית שלהם כמו שתרבויות עתיקות מוססו אחת את השנייה במאבק אלים ובלתי פוסק. זהותנים רבים רואים במיסטיקה, פגניזם, וטקסים עתיקים מורשת שיש להחזיקה בחיים בקנאות אפילו היום. למשל, רבים מהימין האלטרנטיבי,"האלט רייט" הם פגנים מוצהרים ואנטי נוצרים. זאת, משום שהם שוללים ערכים אוניברסליים ומעדיפים לשמר ערכים שהאדם נולד לתוכם ואינו בוחר. לשיטתם, החברה אליה נולד האדם אינה נגועה בתחלואי העולם שבחוץ, ואינה כפופה לערכים מערביים מתקדמים המנטרלים כל ייחודיות של ערכיו המולדים של הפרט.


אלחנן חדד

ליברל וחובב היסטוריה.