‎קורא‫/‬ת‫:‬

פעם שלישית גלידה: האם תצליח המהדורה השלישית של &qu...

פעם שלישית גלידה: האם תצליח המהדורה השלישית של "בין דת ולאום" היכן שכשלו קודמותיה?

,
הספר "בין דת ולאום, לקראת זהות לאומית ישראלית" מאת יוסף אגסי, הדן בלאום הישראלי, יוצא בגרסתו השלישית למרות שלא הצליח לעורר דיון ציבורי בשנות השמונים ובשנות התשעים, בגרסתו השנייה. האם יש הצדקה למהלך?
image_printגרסא להדפסה

בעקבות הוצאת ספרו של יוסף אגסי: בין דת ולאום, לקראת זהות לאומית ישראלית (רמת גן: הוצאת עלו עט, 2019), 303 עמודים.

המהדורה הראשונה של הספר, אשר רובו נכתב במהלך שנת 1980, פורסמה בשנת 1984, בעוד שהמהדורה השנייה פורסמה בשנת 1993. לאחרונה פורסמה המהדורה השלישית, ונשאלת השאלה מדוע עלה הצורך בהוצאת מהדורה נוספת, והאם זו תצליח במקומות שבהם כשלו קודמותיה.

בחלק הנקרא "במקום מבוא למהדורה השלישית", כותב אגסי נחרצות ש"מטרתו המיידית של ספר זה היא לפתוח ויכוח ציבורי, הן בישראל והן מחוצה לה, ואילו מטרתו הסופית היא ליצור בישראל שינוי מדיני מרחיק לכת, בהתאם לתכנית מדינית נרחבת".

ראוי להדגיש כי אגסי הינו תלמידו הפוליטי של הלל קוק, אשר טען ש"הגיעה השעה לנסות לעשות תפנית חדה ולחזור לחמישה עשר במאי 1948 [התאריך הנכון, כמובן, הוא הארבעה עשר באותו החודש; י.ב] ולתקן את הקלקול של אז: כתחליף להכרזת מדינת-יהודים, יש להקים את הרפובליקה הישראלית החדשה, ולהצהיר שהלאום הישראלי הוא היורש לכל התקוות המדיניות של  העם היהודי, הוא הקוצר את פירות מלחמת השחרור הלאומי שלו, ובמקום ההכרה בעם היהודי המפוזר כריבון המדינה, אשר מעוגנת בחוק הלאום שאומץ בשנת 2018, יש לראות כתקופת מעבר את השנים שחלפו מאז 1948, ולהכריז תוך זמן קצר כי מעתה תקבל ישראל את המעמד של מדינת לאום נורמלית".

מהדורת הספר הראשונה, כמו גם השנייה, לא הביאה לדיון הציבורי הרצוי, כאשר אגסי מוסיף ומציין "שני מקרים חמורים שהשאירו עלי רושם עגום במיוחד. האחד הוא הכישלון של אנשי עמותת "אני ישראלי" (ואני בתוכם) להביא את מערכת המשפט הישראלית לכפות על משרד הפנים את ההכרה בנו [הכוונה באמירה זו היא לעותרים, ולא לכלל אזרחי ישראלי; י.ב] כבעלי לאומיות ישראלית. השני הוא התגובה הציבורית לחקיקת חוק הלאום".

ביחס לקביעת בית המשפט לפיה "אין אומה ישראלית, בטענה כי היא עוד לא התגבשה", הוא מיד מעיר ש"הנמקת פסק הדין זה תימהונית, שכן גם הלאום היהודי לא התגבש". ניתן הרי לתהות, מה מאחד פוליטית, למשל, את יוסף אגסי עם ולדימיר גרויסמן, ראש ממשלת אוקראינה, וברני סנדרס, פוליטיקאי אמריקאי המתמודד על המועמדות לנשיאות? מהי מדינת הלאום שלהם?

מאידך, מעיר אגסי, פסק הדין של בג"ץ הביא לפרסומים בעיתונות היומית (האירוע אמנם זכה לכותרת ראשית בעיתון 'הארץ', אך גם להתעלמות מוחלטת של רוב העיתונות היומית, הרדיו והטלוויזיה, ורק למספר מאמרים בספרות המקצועית; י.ב) שהביעו את הדעה כי האומה הישראלית אכן קיימת. לדאבוני, הדיון היה קצר מדי".

על בעייתיות פסק הדין, מבחינת ההתייחסות לסוגיה הלאומית, ניתן ללמוד מביקורתו הבאה, לפיה "הדרישה מהעותרים 'להוכיח בקריטריונים אובייקטיביים' את קיום הלאום הישראלי פירושה כי עלינו לבסס את דרישתנו על המודל האתני-תרבותי הפסול, ולא על מודל הלאום האזרחי המקובל במדינות הלאום הדמוקרטיות של העולם המערבי".

למעשה, מטענת אגסי משתמע כי ישראל איננה מוגדרת כמדינה דמוקרטית ליברלית – וזאת, בלי להזכיר את ה"שטחים" בהם קיים חוק עבור המתיישבים היהודים, וחוק נפרד עבור התושבים הפלסטינים – מה שנוגד את תכני ספרי האזרחות בישראל וגם את הדעה המקובלת על השמאל הציוני.

אם ישראל איננה מדינת לאום, וגם איננה מדינה דמוקרטית מהותית (ליברלית),  אזי היא בהכרח ישות פוליטית משונה. היא אכן מצטיירת כאנומליה על פי המודל המבצע אבחנה בין 'העם היהודי', 'הלאום היהודי-ישראלי', ו'האומה הישראלית'; לשיטתו של אלכסנדר יעקובסון, פרופסור להיסטוריה עתיקה באוניברסיטה העברית ופובליציסט, "העם הוא הביטוי החשוב ביותר ליהודים מבחינה רגשית, הוא שקושר בינם לבין עצמם, ובין יהודי ישראל ליהודי התפוצות, אשר רבים מהם לא יכולים להזדהות באופן מלא עם הלאום היהודי. הלאום היהודי הוא ההתגשמות של זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית – זכות שמתממשת במדינת ישראל […] אשר לאומה האזרחית הישראלית, היא מורכבת בעיקרה משני העמים – העם היהודי והעם הערבי-הפלסטיני, המיוצגים על ידי שני הלאומים החיים בישראל".

בלבול מושגים זה של יעקובסון מטשטש את הפער שבין היומרה של ישראל להיות מדינת לאום דמוקרטית, ובין המציאות המציגה אותה באור שונה. הרי כבר מעצם האבחנה בין אזרחות המדינה 'הישראלית', להיותה מדינת לאום של העם 'היהודי' – על פי האידיאולוגיה ה'ציונית' – ברור שהבעייתיות הינה  אימננטית. עד כה, טרם הצליח אגסי לעורר דיון ציבורי פוליטי נוקב, והוא הדין גם בנוגע לשינוי תודעתי ומבני. על כל פנים, האם יצליח ספרו, שכבר יצא בשתי מהדורות קודם לכן, לעשות זאת כיום או בעתיד? ימים יגידו.

קרדיט תצלום אישי: יוסף אגסי

יוסי ברנע

פובליציסט ביקורתי, בעברו חבר בתנועה להפחתת מעמד ההודאה.