‎קורא‫/‬ת‫:‬

פרשיות האונס של טארק רמדאן: התמיכה הציבורית באינטל...

פרשיות האונס של טארק רמדאן: התמיכה הציבורית באינטלקטואל המוסלמי הבכיר בעולם

,
רמדאן נחשב לאחד מהדוברים המוסלמים האינטלקטואלים והבכירים ביותר במערב. מאז התפוצצות פרשת האונס, ולמרות כניסתו של רמדאן לכלא וענני החשדות הקשים, קשת מגוונת ורחבה יחסית של קולות המשיכה לתמוך בו ואף ביקרה את היחס המשפטי המחמיר כנגדו.
image_printגרסא להדפסה

פרשת האונס המתוקשרת של האייקון המוסלמי השוויצרי, פרופ' טארק רמדאן, גרמה להרבה הדים מאז שעלתה לכותרות. כידוע, רמדאן הואשם באונס של האנדה איארי לפני כשנתיים, שהתפרסם בעקבות מעורבות של תנועת מי-טו (Me too). מאז הצטברו תלונות של נשים נוספות, גם בהאשמות למעשים כשחלקן עוד היו קטינות. בשנה שעברה רמדאן נלקח למעצר בצרפת, תוך מניעת זכויותיו המשפטיות ותנאי כליאה קשוחים, זאת עוד לפני שהורשע בפועל. בנובמבר האחרון הוא שוחרר בערבות, והודה ביחסים בהסכמה עם חלק מהנשים שבגינם הואשם, אך ממשיך לטעון לחפותו בעניין האונס.

כנכדו המיוחס של חסן אל-בנא, מקים תנועת 'האחים המוסלמים' המפורסמת, רמדאן נחשב לאחד מהדוברים המוסלמים האינטלקטואלים והבכירים ביותר במערב. כמרצה בכיר מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית ומטיף דעוה אקטיבי, רמדאן מהווה אישיות רב תרבותית: מוסלמי, ערבי ושוויצרי, ובעל כישורים אקדמיים בינתחומיים: דוקטור לפילוסופיה ובעל תואר מתקדם בלימודים איסלאמיים.

אך למרות זאת, הוא עדיין נתפס בעיני רבים כאיש 'האחים המוסלמים' הנושא דעות קיצוניות או לכל הפחות דמות אמביוולנטית שממתגת את עצמה באופן מודרני ואוניברסלי, תוך שמירת נאמנות כפולה לחוקי השריעה הנוקשים של האסלאם המסורתי. כפל הלשון בדרשותיו וכתביו של רמדאן (שעליו נכתב ספר שלם בידי העיתונאית הצרפתייה, קרולין פורסט) מתייחס לנושאים פולמוסיים באסלאם, כמו לדוגמא: מידת החיוב בעטיית החג'אב לנשים בצרפת, יחסי כוחות בין דת האסלאם ללאום המדינה והקפאת עונשי החדוד (עונשים קוראניים כמו סקילה ועריפת יד). בניסיונו של רמדאן ליצור שילוב בין האסלאם והמערב ישנה לא פעם משמעות אמביוולנטית בדבריו, שמקשה לשים אותו במסגרת ברורה ומחייבת. עקב זאת הגדרתו 'כאסלאמיסט' או 'רפורמיסט' עדיין חמקמקה.

עם זאת, הניסיון למסגר אותו מעיב על אחת מהמהפכות החשובות שרדמאן עשה: מתפיסה מקובעת של 'האסלאם במערב' פעל להוכיח שמדובר בעצם באסלאם מערבי. רמדאן הוא זה שהחדיר למודעות המוסלמית המערבית קונספטים מחודשים: אימוץ שיח פלורליסטי ויחס אוניברסלי לאסלאם, עידוד מעורבות חברתית ופוליטית של מוסלמים, ויחס למוסלמים באירופה ואמריקה כחלק אינטגרלי מהמערב ולא כמיעוט 'גלותי'.

עשרות ספריו, מאות מאמריו ואלפי דרשותיו ברחבי תבל, במהלך תקופה של כמה עשורים, הקנו לו מוניטין, הערצה והשפעה רבה – תדמית המסבירה את מיליוני העוקבים שלו ברשת הפייסבוק. לכן, מאז התפוצצות הפרשה, ולמרות כניסתו של רמדאן לכלא וענני החשדות הקשים, קשת מגוונת ורחבה יחסית של קולות המשיכה לתמוך בו ואף ביקרה את היחס המשפטי המחמיר כנגדו. אחד המוטיבים המרכזיים, לטענתם, הוא שרמדאן משלם מחיר כבד מידי בגלל מוצאו המוסלמי ואולי גם עקב דעותיו החדשניות והאמיצות של האסלאם שקראו תיגר כנגד מוסלמים קיצוניים וגורמים פוליטיים בצרפת, כמו לדוגמא נשיא צרפת לשעבר, סרקוזי. בין השניים התנהלו דיונים מתוקשרים עוד שסרקוזי היה שר הפנים. באחד מהם, למשל, דרש סרקוזי מרמדאן לגנות את עטיית החג'אב כסמל לכוונותיו הטובות כלפי תרבות המערב.

אחת מהקריאות הפומביות הבולטות כנגד היחס המשפטי שמקבל רמדאן הינה מכתב תמיכה שעליו היו חתומים עשרות עיתונאים, אנשי רוח ואנשי דת בעלי מוניטין ברחבי תבל, וכן אישים כמו הסופר נועם חומסקי וחוקר האסלאם הותיק, פרופ' ג'ון אספוסיטו מאוניברסיטת ג'ורג'טאון והאינטלקטואל המוסלמי הנודע, חאמזה יוסוף מקליפורניה. במכתב הוצגו שאלות וביקורות קשות אל מול מערכת החוק בצרפת, שהילה עם אנשים אחרים שהיו חשודים באותם האשמות. בנוסף, עלתה גם השאלה הנוקבת: האם ישנו דין אחד לאזרחים בצרפת ודין שני למוסלמים החיים במדינה?

לעומתם, ח'אלד אבו-אל-פדל, פרופ' למשפטים ויליד כווית מאוניברסיטת יו.סי.אל.איי מארה"ב, נקט בלשון חריפה עוד יותר, וטען שהמשפט שהתרחש סביב החשדות נגדו היו בגדר סקנדל, שהזכיר לו את מערכת המשפט הצרפתית בזמנים אפלים יותר, שבו שלחה חף מפשע לכלא רק עקב היותו יהודי, בציינו את משפט דרייפוס הידוע לשמצה. כמשפטן, אבו אל-פדל מכיר מקרים רבים אחרים של חשדות במעשי אונס בצרפת ומדגיש את ההבדל הרב ביניהם לבין המקרה של רמדאן. באחת מהשוואותיו הוא מתייחס לכך שנאסר על רמדאן במשך חודשים לדבר עם עו"ד בנוסף להרחקת משפחתו ותנאי בידוד קשים בכלא וזאת חרף מצבו הבריאותי הרעוע.

למרות שרמדאן עצמו אינו בעל לאום צרפתי, השפעתו ומעורבותו הניכרת על האסלאם בצרפת, בין היתר בזכות הצרפתית הז'נבאית הקולחת, גרמה באופן די מתבקש ליחס לפרשה ממטיפים מוסלמים שונים בצרפת בעלי שם. מבין הדרשנים הצרפתיים, בלט נאומו של עבדל-מונעים אבוסנה, האמאם של המרכז האסלאמי 'דה-רובה', שפנה במיוחד לאזרחי צרפת וקרא להם לא לחרוץ את דינו של רדמאן לפני הכרעת הדין: "אם אדם פגע באגרסיביות באדם אחר צריך למצות איתו את הדין, אך בואו ונאפשר למערכת המשפט לבצע זאת בצורה ראויה", הדגיש. אבוסנה אף רמז על אותם מוסלמים שחלוקים עם רמדאן בנושא פרשנות הקוראן ורפורמות באסלאם, שאולי גם דנים אותו לחומרה. בנוסף, הוא הזכיר מקרים שבהם בחרו לצלוב אנשים מסוימים אך לבסוף התברר שהם היו חפים מפשע.

דמות נוספת מצרפת, איסמעיל מוניר, אמאם, סופר ומקים המכון האסלאמי 'אמין', התייחס לפרשה באחת מדרשותיו, וקרא לצופיו להתאזר בסבלנות ולא לצלול מיד אל תיאוריות מזימה שקשורות בפרשה של רמדאן, ביניהן גם הציונות.
גם אנשי דת מוסלמים מעבר לים, כמו השייח' והד"ר יאסר קאדי, אמאם ואיש אקדמיה בכיר מארצות הברית, טענו שהיחס המשפטי אליו היה קשה רק מפני שהוא מוסלמי, זאת לעומת אנשים אחרים שנחשדו במעשים דומים וקיבלו יחס הוגן הרבה יותר. קאדי גם עקץ גופים וארגונים מוסלמים שונים שהזמינו בעבר את רמדאן ונהנו מנוכחותו, אשר נאלמים כעת דום אל מול הפרשה.

למעגל הדתי הרחב הקורא לשחרורו, הצטרפו גם קולות סלפיים (הידועים באופן כללי בפרשנותם המחמירה של דברי הקוראן והחדית') כמו השייח' הפלסטיני מבריטניה, ד"ר חיית'ם אל-חדאד. למרות הזיהוי הבולט של אל-חדאד עם תנועת הסלפיה ומחלוקות מתוקשרות עם רמדאן בנושאים תיאלוגים, הוא קרא לצופיו להתעלם מהמחלוקות בנוגע לתפיסתו האקדמאית והרפורמיסטית של רמדאן ולתמוך בו ובמשפחתו ולהצטרפות לקמפיין לשחרורו. בדבריו, הדגיש אל-חדאד את תרומתו הגדולה של רמדאן במשך שנים רבות לאסלאם ולהפצת הדעוה במערב.

אין עוררין על כך, כמובן, שהרזומה המרשים של רמדאן לא אמור לתרום לו כמלוא נימה אם עדויות הבלהות של המתלוננות נגדו שרירות וקיימות. במידה ויורשע, צריך לבוא עימו בחשבון כמו עם כל אדם אחר שביצע מעשים נתעבים כאלו. אך במידה ורמדאן אכן דובר אמת, ייתכן שהפרשה כבר הזיקה לו באופן בלתי הפיך. גם אם יזוכה, מצבו הבריאותי ובייחוד התדמית שלו בעולם כבר נפגעה קשות: דמות המופת שהטיפה למוסר ויושר הודתה למעשה ביחסים וניאוף מחוץ לנישואים. עם זאת, ישנה תקווה אופטימית מבחינתו וקהל תומכיו, שתחת הרזומה וההשפעה המטאורית, יוכל לשקם את עצמו, ולהמשיך להפיץ את משנתו המהפכנית (וההפכפכה) ברחבי העולם המוסלמי והמערבי.


קרדיט תצלום:
thierry ehrmann
שתף:
 
  • אלעד בן דוד

    תלמיד לתואר שלישי בלימודי מזה"ת בבר אילן ובמכון הגבוה לתורה, היה פעיל בעמותה לשחרור פולארד. כותב שירה ומתעניין בתרבויות ושפות.