בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

צבא מקצועי: דרכה של ישראל לשגשוג חברתי...

צבא מקצועי: דרכה של ישראל לשגשוג חברתי

,
מודל צבא מקצועי למחצה יתרום להגדלת החירות והרווחה בישראל.

בשלהי הקיץ הלוהט של שנת 2015 ולאחר שבע שנים בצבא ההגנה לישראל, מתוכם חמש שנים כקצין, השתחררתי מהצבא. בשנות השירות שלי עברתי שלוש פעולות צבאיות ברצועת עזה ושגרה מעורערת בגבול הצפוני. פגשתי מגוון עצום של חלקים באוכלוסייה הישראלית, יהודים ולא-יהודים וחוויתי תבוסות והישגים אישיים ומקצועיים.

ברשימה קצרה זו אסביר מדוע בעיניי מדיניות "כור ההיתוך" של גיוס החובה בכפייה, פשט את הרגל ברמה המוסרית ואינו יעיל ברמה התועלתנית ואפרט לגבי הפתרון הרצוי.

לפי נתונים רשמיים של אגף כוח אדם בצה"ל לשנת 2015, רק 67% אחוז מבני הנוער היהודים מתגייס לצבא (פחות מ-50% מכלל אוכלוסיית הנוער בישראל), לעומת 75% בתחילת שנות ה-90. שאר הנוער היהודי מקבל פטור מגיוס בעיקר מטעמי דת והדבר צפוי אף להחריף, לפי הערכות רשמיות, בשל העובדה שכל ילד שלישי שמתחיל כיתה א' הוא חרדי. בתוך כך, בשנת 2059, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, החרדים והערבים יהוו כ-50% מהאוכלוסייה הישראלית. למיותר לציין, רוב האוכלוסייה החרדית אינה משרתת בצבא מטעמי דת והאוכלוסייה הערבית מקבלת פטור משר הביטחון המתחדש מדי שנה. כמו כן, יותר משליש מהנערות היהודיות בישראל מכלל המגזרים אינן משרתות בצבא בגלל פטור מטעמי דת, הרבה מעבר לשיעורם בקרב נשים דתיות בישראל. בפועל, מדובר בפשיטת רגל של מנגנון הפטורים בצבא.

במסגרת הנתונים לעיל, ניכר שאיננו יכולים באופן הוגן ומוסרי לשמר צבא גיוס חובה בכפייה וחייבים אנו לשקול מודלים צבאיים חלופיים – מקצועיים ומקצועיים למחצה (סמי-מקצועיים). בהתאם לניסיוני המקצועי והאישי בצבא, אני תופס שפתרון הגיוני ובר-ביצוע בישראל הוא מודל צבא מקצועי למחצה, המספק מחד את צורכי הביטחון בישראל ומאידך מקדם חירות, הוגנות וחברה אזרחית חזקה. יתר על כן, המודל המוצע פותר ניצול בלתי יעיל של כוח האדם בצבא ומקדם שילוב של ערבים וחרדים בחברה הישראלית, אשר בתורם יתרמו לצמיחה הכלכלית של המשק ולרווחה המצטברת.

במודל המוצע, נער ונערה ישראליים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, יופיעו בפני ועדה משותפת למסלולים השונים שתחליט על בסיס העדפותיהם האם ישרתו בשירות צבאי, לאומי או אזרחי בקהילה. שיקולי הוועדה יהיו על בסיס פרמטרים של כושר (יחידות קרביות), הצלחה בלימודי התיכון ואינטליגנציה (יחידות מיוחדות ותפקידי מטה ומודיעין) ובריאות הנפש. הוועדה תמליץ על גיוס צבאי במסגרת מכסות (בהתחשבות במכסות מילואים) שיקבעו על ידי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (בשמו המוכר לציבור – הקבינט המדיני-ביטחוני) ויובאו לדיון של וועדת החוץ והביטחון של  הכנסת, לאחר תכנון אסטרטגי וקפדני, בדומה למתרחש במדינות מתוקנות במערב. כל השאר יצטרפו, בגלל העדפותיהם או בשל הגעה למכסות הגיוס הצבאי, לשירות לאומי או אזרחי. אין פירוש הדבר שעשירים יכולים "להשתמט" משירות (כידוע כסולם חברתי בישראל), ההחלטה הסופית היא של הוועדה בלבד ולא תהיה אפשרות לתשלום "כופר רשמי" בדומה למצב ברוסיה או בסין.

ככלל, אני צופה שרוב האוכלוסייה הערבית והחרדית בישראל יצטרפו לשירות לאומי או אזרחי, הן בקהילות שלהם והן בקהילות אחרות ובכך תמנע הדרתם מהמרחב הציבורי הכללי ותקודם שילובם בחברה, כך שתוביל לצמיחה כלכלית רוחבית במשק. בנוסף, מודל זה יפתור את בעיית מתנגדי השירות הצבאי מטעמים מצפוניים ותאפשר להם את החופש להתנגד לשירות צבאי מזוין. כיום מידי שנה מוגשות אלפי בקשות לשחרור מגיוס צבאי מטעמי מצפון ורק אחוז קטן ביותר נענה, לעיתים לאחר שהמועמד לשירות צבאי נמצא חודשים רבים בכלא הצבאי.

אלה שהתגייסו לצבא יקבלו פיצוי הולם, שכר אמיתי ולא "דמי כיס", הטבות יתר בעת שירותם ושחרורם מהצבא, על מנת לתמרץ גיוס וולונטארי לצבא. לדידי, חייל קרבי צריך לקבל שכר גבוה יותר מכלכלן בקריה בתל אביב, דומה לכך גם מסלולי הפנסיה וגיל הפרישה צריכים להיות עדיפים אצל מג"ד קרבי מאשר רב סרן שכל שירותו ביצע בקריה.

במסגרת תכנית זאת, שתייעל ותשפר את איכות כוח האדם בצה"ל, על הצבא לפתוח בתוכנית התייעלות מקיפה ולקדם מיקור חוץ לשירותים צבאיים שאינם חיוניים כגון בנייה, חינוך, רדיו צבאי, רבנות ושירותי טכנולוגיה לא מסווגים. ניתן אפוא לבחון מודל מודולרי ליחידות מטה – סטודנטים במשרה חלקית וגיוס ייעודי לפרויקטים. יתר על כן, על הצבא לקדם ולהשקיע במקצוע הצבאי שנקרא "קצין" עם מנגנון הכשרה מובנה ומשמעותי, הכולל תואר ראשון ומעבר בבית ספר מקצועי לקצינים בדמות "ווסט פוינט" האמריקאי. כחמישה חודשים בממוצע לפיתוח קצונה כפי שמתבצע כיום בצה"ל, אינו מספק ברמה המקצועית להתמודד עם אתגרי המחר.

המתנגדים למעבר לצבא במודלים המקצועיים שונים חוששים כי הצבא יאבד את כוח האדם האיכותי שלו ויהפוך לבלתי יעיל. בבחינת צבא ארה"ב וצבאות אירופה נראה שהם טועים בגדול – צבא ארה"ב הוא צבא מקצועי שמגייס צעירים ללא כפייה, מהווה את הצבא הגדול והקטלני ביותר בהיסטוריה העולמית המודרנית, פועל בסביבות דינמיות מאתגרות ברחבי העולם ומשמר הרתעה יעילה. טענה נוספת של המתנגדים היא שחיילים בצבא מקצועי לא יקבלו את הכבוד המגיע להם והמעמד הציבורי של הצבא ידרדר. מדובר כמובן בהבל – מספיק רק לשמוע את היחס האמריקאי הפטריוטי החיובי לחייליו, החל מ"תודה על שירותך" וכלא במסירת מושב לחייל עם מדים במחלקה ראשונה, כדי למוטט טיעון זה. האם באמת תושבי המדינה שחייה על חרבה לא תכבד את הצבא? לבסוף, הדאגה העיקרית של המתנגדים, היא שהצבא יורכב מאנשי המעמד הנמוך ביותר שיהרגו בשביל ה"עשירים", כמו בארה"ב. שוב, מדובר בשקר – בניגוד לאמונה הרווחת, פרופיל חיילי צבא ארה"ב זהים לפרופיל של האמריקאי הממוצע, הם אינם העניים ביותר בחברה האמריקאית, אלא ההפך הוא הנכון – הסיכוי של "עשיר" גבוהה מסיכויו של "עני" להתגייס לצבא האמריקאי. כמו כן, אחוז המתגייסים מהשכונות האמריקאיות העניות ביותר צונח במהירות בשנים האחרונות.

לישראל אתגרים ביטחוניים רבים, רובם לשמחתנו אינם אסטרטגיים. למשל, מנהרה מעזה או פיגוע כימי ברמת הגולן אינם סיכונים אסטרטגיים אלא טקטיים (הגם שייתכן שנשמעים כך). לעומת זאת, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא אתגר אסטרטגי מהמעלה הראשונה שיכול לפגוע ברוב היהודי במדינת ישראל בדמות מדינה דו לאומית (כיום בין הים לירדן, כולל עזה, יש כ-55% ערבים ורק כ-45% יהודים). בכל זאת, ישראל באופן כמעט פלאי הצליחה לבנות כלכלה מצליחה ומדינה דמוקרטית תוססת לכלל אזרחיה, היהודים והערבים. אמנם מחד נטל השירות הצבאי הכפוי פוגע בחירות הפרט של אוכלוסיות שלמות בישראל, מכלל המגזרים, אך מאידך הרוב החילוני המצטמצם ואיתו כנראה גם הציבור הציוני-דתי, מרגישים שהם סוחבים על גבם מדינה שלמה ולפי הנתונים שהצגתי, זה ילך ויחמיר.

המודל שהצעתי, יקדם צבא חכם, זריז ויעיל לצד חיזוק החברה והכלכלה הישראלית, בקידום חירות הפרט, בכניסת מגזרים שלמים למרחב הציבורי בישראל וחיסכון של עשרות מיליארדים למשלם המיסים הישראלי. אלה יכולים להיות מכוונים להורדת מיסים משמעותית אשר תתמרץ את הכלכלה בישראל ותביא לשיפור ניכר באיכות החיים של כולנו.


דוד אזימוב

חבר מערכת האתר. סטודנט למשפטים במסלול המואץ לתואר שני באוניברסיטת ת"א, מייסד ויו"ר פורום הסטודנטים למשפט ועסקים, עוזר מחקר לאקדמיים בישראל ובארה"ב וטרום מתמחה במשרד מסחרי-בינלאומי בת"א. לשעבר חבר מערכת בכתב העת היוקרתי Cornell Law Review, חבר הקליניקה לתובענות ייצוגיות וראש צוות במרכז עומק - ייעוץ מדיניות וחקיקה לחברי כנסת.