בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ט' באב בישראל: מיום אבל דתי ליום אבל לאומי...

ט' באב בישראל: מיום אבל דתי ליום אבל לאומי

,
מטבע הדברים, כנראה שט' באב לעולם לא יינתק מהמשמעות הדתית שלו. עם זאת, הפיכת יום האבל ללאומי יותר, ודתי פחות, הינה צו השעה.

אתחיל במובן מאליו, על מנת לנקות רעש מיותר: אין ברצוני להציע שצריך לנתק את ט' באב ממשמעותו הדתית כליל. מרכזיותו של הצום בהוויה הדתית, כמו גם העובדה הבסיסית שייעודו הוא קינה על נפילת שני בתי המקדש, הופכת את המחשבה על כך למופרכת מיסודה. עם זאת, אני סבור שצו השעה קורא לנו להדגיש ביתר שאת את המשמעות הלאומית, שאינה דתית בהכרח, של המועד.

הדגשת המרכיב הלאומי של המועד אינה מטרה כשלעצמה – היא חלק מיצירת זהות לאומית-ערכית משותפת למרבית חלקי העם, בדומה לחגים ומועדים אחרים, שקיבלו משמעות שונה במסגרת הפרויקט הציוני והקמת מדינת ישראל. בכך, ייתכן שחילונים ומסורתיים רבים שלא מציינים את המועד יוכלו להרגיש שהוא רלוונטי עבורם באופן כזה או אחר, וגם חלקים מהציבור הדתי-לאומי ירוויחו מכך, אפילו אם יהיה זה בגדר "מתוך שלא לשמה בא לשמה."

מהו הבסיס הלאומי של ט' באב?

נפילת בתי המקדש, מעבר למשמעות הדתית שלה, הייתה בעלת משמעות היסטורית-לאומית עבור עם ישראל. נפילת המקדש הראשון התרחשה כחלק מחורבן יהודה וגלות בבל, וחורבן המקדש השני מציין את הכישלון להשגת עצמאות או אוטונומיה בעלת משמעות אל מול השלטון הרומי. חורבן המקדש התרחש כחלק מהחורבן וההרס של ירושלים, הבירה והמרכז הכלכלי והפוליטי של ממלכת יהודה. עובדות אלה יכולות לשמש כר פורה ליצירת האתוס הלאומי – נפילת המקדש והאבל עליו, הינו הבעת צער על הריבונות של העם היהודי בארצו, שאבדה. היא יכולה לשמש עבורנו תמרור אזהרה לכך שהריבונות היהודית אינה חייבת להימשך כאן לנצח, והמשך קיומה תלוי בנו, בתבונתנו ובמעשינו. שיבה זו לארצנו היא עטרת ראשנו בעת המודרנית.

ט' באב כיום של אחדות, אך לא של אחידות

הדגש הלאומי יכול להועיל לדתיים וחילונים כאחד ביצירת שיח זהותי-ערכי משותף. עבור חילונים, דגש כזה יכול ליצור חיבור לעבר ולמסורת, מבלי שהם יחושו שחלה עליהם "כפייה דתית" של ורסיה אחת של ציון המועד. בשביל דתיים רבים, אשר אינם מעוניינים כלל בהבאת הגאולה או בבניין בית מקדש בימינו, הכניסה החילונית יכולה לאפשר הרחבה של השיח על משמעות ט' באב עבור מדינת ישראל בשנת 2018. מעבר לסיסמאות נבובות על "שנאת חינם" שצריכות להיעלם, ניתן יהיה לקיים ערבי לימוד ודיון על השיח הישראלי במגוון סוגיות. יהיה אפשר לקיים דיון היסטורי בתבונתם של המורדים בבבל ורומי, תוך הדגשת החובה להגנה אקטיבית על ביטחון מדינת ישראל אל מול אויביה. תתאפשר יצירת שיח משותף המחובר למכנה המשותף הרחב של דתיים, מסורתיים וחילונים במדינת ישראל: תחושת שייכות ללאומיות היהודית-ישראלית ולמסורת, מתוך מחויבות לירושלים וישראל של מטה, ולא לחלומות גאולה משיחיים של מעלה. אין לזלזל בשיח זהותי-ערכי, הסובב סביב חגי ומועדי ישראל. הוא הדבק שמאחד את הפרויקט הציוני הלכה למעשה. חיבור זה מאפשר לעולם החילוני-יהודי להילחם במגמות הינתקות מהזהות היהודית, ולציבור הדתי להיאבק בגורמים הקוראים להקמת בית מקדש בימינו, בניגוד לאורחות החיים היהודיים והיהדות עצמה, כפי שהתעצבו באלפיים השנים האחרונות.

כמו בשנים קודמות, מתקיימים אירועים שונים בארץ, המבקשים ליצור את אותו גשר חילוני-דתי ישראלי בט' באב. זהו צו השעה לקחת חלק בהפיכתו של המועד ליום כלל ישראלי, המאפשר שיח ערכי וחברתי בו יכולים ליטול חלק דתיים, שומרי מסורת וחילונים גמורים כאחד.


יובל בנשלום

סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.