בחירת העורך

קיצור תולדות השאלה הכורדית

,
ביום שני, בתאריך 25.9, ישתתפו תושבי החבל האוטונומי של כורדיסטאן – הנמצאת בשטחה של עיראק – במשאל עם שתוצאותיו תשמנה סוף לשאלת הלאום והעצמאות, אשר מעסיקה את הכורדים כבר למעלה ממאה שנה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, בינואר 1919, הוקמה הממשלה העולמית הראשונה, תחת השם "ועידת השלום". המנדט של ממשלה זו כלל דרישה לתשלום פיצויים מצד גרמניה, בחינת מידת אשמתן של המדינות המפסידות בפרוץ המלחמה, ומתן מענה לשאלה הדוחקת של זמנה – שאלת ההגדרה העצמית והזהות הלאומית.

אין-ספור תנועות לאומיות הגיעו לוועידת השלום, על מנת להציג את תביעותיהן בפני המעצמות – סינים, פולנים, רומנים, צ'כים, יוונים, וייטנאמים, קוריאנים, ערבים וגם נציגים של התנועה הציונית. כלל הקבוצות הללו קיבלו מענה כזה או אחר מצד המעצמות בנוגע לעתידן הלאומי. אולם הכורדים בלטו בהיעדרם, ואי הפעולה בסוגיה זו באותם הימים ממשיך לרדוף את התנועה הלאומית הכורדית עד עצם היום הזה.

מצבם של הכורדים הלך מדחי לדחי; חבל כורדיסטאן פוצל תחילה בין המנדט הבריטי לבין זה הצרפתי בהסכמים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ולאחר תהליך הדה-קולוניאליזם התפזרו הכורדים בתוך בליל של מדינות – עיראק, איראן, סוריה וטורקיה – כך שנגזר על העם הכורדי להיות, מחד, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעולם שלה אין מדינה, ומאידך מיעוט אתני בכל מדינה בה הוא שוכן.

מצבה של כורדיסטאן העיראקית השתפר עם פרוץ מלחמת המפרץ ב-1991, כאשר בשיתוף עם כוחות אמריקאים הצליחו הכורדים להקים ישות פוליטית עצמאית, ולאחר מכן, בשנת 2003 – עם הפלתו של סדאם חוסיין – כוננו חבל אוטונומי שזכה להכרה בינלאומית, אם כי לא מדינה. במקביל להתחזקות כורדיסטאן העיראקית, הגבירה טורקיה את מאמציה לדכא את התנועה הכורדית הלאומית שנמצאה בשטחה. כובד משקלה הגיאו-פוליטי כמעצמה אזורית, יחד עם עובדת חברותה בארגון נאט"ו, הצליחו לבלום כל אפשרות של פתיחת שאלת הלאום הכורדית, עד ה-10 ביוני 2014.

מה השתנה?

עם פרוץ מלחמת האזרחים הסורית, האוכלוסייה הכורדית, המרוכזת בצפון-מזרח סוריה, הכריזה על הקמת מחוז אוטונומי משלה, אך היא לא נקטה בצעדים של ממש; פרויקט זה, ככל הנראה, נועד לכישלון, וזאת נוכח מעורבותו ההולכת וגדלה של הדוב הרוסי, אשר נכנס אל הקלחת הרותחת כדי לשים סוף ללחימה.

אולם הסיפור של הכורדים בעיראק הוא שונה; בעקבות כיבושי דעא"ש והתגברות המתחים שבין הסונים והשיעים במדינה, ההנהגה המערבית שינתה תפיסתה כלפי כורדיסטאן העיראקית – אם בתחילה היחס אל הכורדים בעיראק היה כאל גורם אזרחי ידידותי, הרי שכעת היחס אליהם הוא כאל גורם בעל יציבות פוליטית, גיאוגרפית ואסטרטגית, ומעל הכל – כאל כוח צבאי לא מבוטל.

שינוי הגישה העניק להנהגה הפוליטית, ולכוחות הלוחמים של חבל כורדיסטאן, את הכלים הצבאיים ואת הגב הדיפלומטי שאפשר לכורדים לכבוש את העיר כירכוכ, למכור נפט באופן עצמאי ולהתקדם בצעדי ענק לקראת עצמאות; וזאת, חרף איומים מצד ממשלות עיראק וטורקיה, מה שעלול להכניס את המזרח התיכון לטלטלה נוספת.

האופציות שעל השולחן

ישנן כמה תשובות אפשריות בנוגע לשאלה מה יקרה לאחר קיומו של משאל העם, אסקור כמה מהן.

החיוביות:

  1. במידה שיהיה רוב קולות בעד עצמאות של חבל כורדיסטאן העיראקי, הרי שהעם הכורדי, או לפחות חלקו, יזכה במדינת לאום משלו, מה שישים סוף לשאלה פתוחה בת למעלה ממאה שנה.
  2. במידה שיהיה רוב קולות נגד עצמאות של חבל כורדיסטאן העיראקי, הדבר יוביל, כנראה, למאבק פוליטי פנימי – אמנם קשה, אך לא שונה, מזה שחוותה סקוטלנד לאחר משאל העם שקיימה לאחרונה בנוגע לשאלה ההיפרדות מבריטניה.
  3. בין אם יהיה רוב בעד העצמאות, ובין אם יהיה רוב נגדה, הרי שממשלת עיראק והשלטון הכורדי יפתחו במשא מתן, שבסופו החבל האוטונומי יתמזג חזרה עם עיראק, מה שעשוי להעלות אותה על מסלול ההתייצבות.

השליליות:

  1. ממשלת עיראק עלולה להזרים עשרות אלפי כוחות שיטור, בכדי למנוע מהשלטון המקומי מלפעול ליישום העצמאות, במידה שזו תתקבל ברוב, או בכדי למנוע את עצם קיומו של המשאל, בדומה לנעשה עם הקטאלונים בספרד. הדבר עלול להכניס את עיראק לסבב נוסף של אלימות פנימית ושל כאוס פוליטי.
  2. טורקיה עלולה לפלוש לכורדיסטן העיראקית, בשם השאיפה לייצוב האזור, כביכול, ומדכאת את מעט העצמאות שניתנה לכורדים על ידי גורמים בינלאומיים.

יום שני, ה-25.9

ביום שני הקרוב, הנמצא ממש מעבר לפינה, תגיע לסיומה סאגה בת מאה שנים. האם הסוף יהיה בעצמאות נכספת או באיחוד שיסייע בבנייתה של עיראק מחוזקת? או שמא משאל העם הזה יביא את הקץ על תנועה לאומית, הנאבקת על זכותה לעמוד בשורה אחת עם שאר האומות כבר מאה שנים – מוועידת השלום בפריז, דרך הדה-קולוניאליזם ועד לפלישה האמריקאית לעיראק?

אין לנו אלא לחכות ולראות האם נזכה לחזות ברגע היסטורי של עם הזוכה לעצמאות במולדתו.


יניב בן דוד

בוגר המכינה הקדם צבאית תל''ם ביפו. כותב בנושאי פוליטיקה, מדינאות וממלכתיות, בעל עמדה ליברלית-לאומית.