בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

קבוצות לחץ אזרחיות נגד המועצות החקלאיות...

קבוצות לחץ אזרחיות נגד המועצות החקלאיות

,
לפני כשבוע הורה שר החקלאות, אורי אריאל, לאנשי משרדו להיערך לסגירת מועצת הצמחים. מדובר, כנראה, בצעד מקדים להוצאת צו סגירה סופי לגוף זה.

מדינת ישראל קמה בתוך משק מתוכנן – כלומר, פקידים ישבו ותכננו כמה מלפפונים צריך לגדל, כמה דירות, כמה רדיו, כמה מזגנים, כמה צבעים צריך בטלוויזיה (שחור ולבן), מי יגור איפה ובמה יעבוד, ורצוי שיהיה גם פנקס אדום. היסטוריה עתיקה, נכון? ובכן, לא. אמנם האיסור על מזגנים בשם הצדק החברתי נעלם מזמן, וגם טלוויזיה צבעונית מותר לנו לקנות, אבל בשנת 2017 המשק החקלאי שלנו מתוכנן לחלוטין – הוא סובייטי; כידוע, פירוש המילה "סובייט" ברוסית הוא מועצה.

היו סיבות רבות לשלל ההגנות שנועדו להגן על החקלאים עם קום המדינה – היה צורך לספק עבודה במדינה הצעירה; החקלאים שמרו על הגבולות; היה חשש מפני מצור ורעב; היה צורך במטבע-חוץ, והמדינה הצעירה ייצאה בעיקר תפוזים. אולם הסיבה העיקרית לתמיכה בחקלאים הייתה פוליטית – הקיבוצים, הנח"ל, תנועות הנוער, ההסתדרות, מפא"י ומוסדות המדינה היו כולם יחד בגדר שעטנז שלטוני שדאג ל"אנשי שלומו", והחקלאים בהחלט היו בין אלו.

כל הסיבות הלגיטימיות, לכאורה, להגנה על החקלאות נעלמו, שכן אין בישראל בעיית אבטלה, אין צורך לשלוח את הצעירים לשדות, הגבולות נשמרים על ידי צה"ל – ולא על ידי חקלאים עם טורייה ביד אחת וקרבין ביד השנייה. יתרה מזאת, מצור הוא אינו בגדר סכנה ריאלית, ישראל היא מעצמת הייטק ותעשייה, פרמצבטיקה ושירותים, ואילו חקלאות היא חלק זעום מהייצוא או מהתל"ג.

עד לאחרונה, הכוח הפוליטי של החקלאים נשאר כשהיה מקום המדינה. הסיבה לכך היא המשקל הלא-פרופורציונאלי שלהם במערכת הפוליטית. מצד אחד, חקלאים מתפקדים בהמוניהם למפלגות דמוקרטיות, ומצד שני הם מפעילים לוביסטים בכנסת. פעולת המלקחיים הזאת גרמה לכך שפוליטיקאים העדיפו להשאיר את הסטטוס-קוו עם החקלאים על כנו.

אחד ממוקדי הכוח החשובים של החקלאים הוא מועצות המזון, אשר פועלות מתוקף חוק המעניק להם סמכויות רחבות, כגון גביית מסי חובה מחקלאים – שמוערכות במאות מיליוני שקלים – ומחקר ופיתוח שלא באמת מתקיים. אולם בעיקר, המועצות יוצאות כנגד פתיחת שוק המזון לתחרות ולייבוא, ופועלות לשמר את הקיים. במקרה הזה, וכמו שקורה עם לא מעט ארגונים ביורוקרטים, המועצות הפכו לגוף שמייצג את עצמו, ואפילו החקלאים הרבים מאסו במסי החובה המגיעים, לעיתים, ל-10% מהרווח.

עושה רושם שמאז תחילת עבודתה של הכנסת הנוכחית, האסימון התחיל ליפול וחל שינוי דרסטי בגישה של המערכת הפוליטית כלפי החקלאות. חברת הכנסת, שרן השכל, הגישה הצעות חוק לסגירת המועצות החקלאיות, כאשר היא מגובה באלפי מתפקדים של הליכוד. אותם מתפקדים דורשים כלכלה חופשית ומתקדמת, והם מאוגדים בקבוצות דוגמת הליברלים בליכוד או ארגונים אזרחיים כמו התנועה הליברלית החדשה. מלבדם, גם שורה של כלכלנים בכירים, ואפילו חקלאים, דורשים את סגירת המועצות ומעוניינים במידה כזו או אחרת של ליברליזציה כלכלית.

הלחץ הפוליטי מתחיל להניב פירות, והשר אורי אריאל צפוי לחתום על צו הסגירה בקרוב. המסקנה מכל הסיפור היא שקבוצות אינטרס, מונופולים ממשלתיים או כאלה שפועלים בחסות החוק, מוסדות ארכאיים מתקופות מפא"י, גופים סטטוטוריים ומיליציות מיסוי (אם נצטט את רולניק) – כל אלו ירפו את אחיזת החנק שלהם במשק הישראלי רק אם יקומו נגדם קבוצות לחץ אזרחיות. קבוצות כאלה, ובעיקר קבוצות מתפקדים, דואגות מחד להוזלת יוקר המחיה, ליצירת שוק חופשי ותחרותי, ולהפחתת מכסי מגן, כמו גם מכסות ופרוטקציות אחרות; ומאידך, הן דואגות גם לשיפור איכות ורמת החיים של כלל אזרחי ישראל. פעולותיהן של הקבוצות הללו הן הפיתרון לבעיות הכלכליות של אזרחי ישראל.

ככל שיותר אזרחים ישכילו להבין את חשיבותן של התפקדות והצטרפות לקבוצת מתפקדים אזרחית במפלגת השלטון, כמו הליברלים בליכוד, כך תגדל הרווחה הכלכלית במדינת ישראל.


יונתן סורוצ'קין

ראש מטה הליברלים בליכוד (יוני בלונדי).