בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

רפורמת המס האמריקנית: על ישראל להיות תחרותית ואחרא...

רפורמת המס האמריקנית: על ישראל להיות תחרותית ואחראית 

,
ממשל טראפ מקווה להשיב את אמריקה לגדולתה ומכריז על הורדת שיעור המס בסקטורים השונים. נתניהו: ״אסור שנפגר בהקלות שאנחנו נותנים לסקטור העסקי״.

הממשל האמריקני הכריז החודש, באופן היסטורי, כי הוא מכיר בירושלים כבירת ישראל וכי הוא מתחיל את תהליך העבר השגרירות לירושלים. אין ספק שיש לכך משמעות סמלית ודיפלומטית עצומה עבור ישראל, אלא שמוושינגטון נשמעה הצהרה משמעותית נוספת, במישור הפרקטי יותר – אישור רפורמת המס האמריקנית.

הרפורמה של דונלד טראמפ עברה ברוב דחוק של 51-49 חברי סנאט, ויש סיבות טובות להיותה שנויה במחלוקת – היא מקיפה מאוד ומהווה שינוי רדיקלי ביחס למערכת המס שקדמה לה. אמנם הגרסה שעברה בסנאט שונה במעט מזו שעברה בבית הנבחרים, אך נראה כי הפערים קטנים וניתנים לגישור. הרפורמה כוללת כמעט 500 עמודים, שאת עיקריהם אשתדל למנות כאן: ראשית, החל מ-2019, מס החברות ירד מ-35% ל-20% בלבד, כדי להפוך את ארצות הברית ליעד מועדף להשקעות עסקיות. שנית, שיעורי המס ליחידים ולעוסקים מורשים ירד באופן משמעותי, כאשר ההערכות הן שבין 60-70% ממשקי הבית ייהנו מהכנסה פנויה גדולה יותר. בגרסה שאושרה בבית הנבחרים בוטל גם מס הירושה, ומספר מדרגות המס צומצם משבע במערכת הנוכחית לארבע. אולם הגרסה הסופית תכלול, ככל הנראה, צעדים מתונים יותר בתחומים הללו.

אם כן, ארצות הברית בהנהגת ממשל טראמפ, מבקשת להפוך את אמריקה לגדולה שוב באמצעות הורדת מיסים בסקטורים השונים; בכך היא תהפוך לאטרקטיבית יותר בעיני משקיעים, וכסף רב יותר ייוותר בכיסם של האזרחים. זוהי בהחלט מטרה ראויה לשמה, והיא מתאימה מאוד לממשל רפובליקני המצדד בערכים ליברלים קלאסיים, אשר לפיהם 'ממשלה קטנה' היא הדרך הטובה ביותר לשגשוג ולפיתוח כלכלי. זוהי אינה אידיאולוגיה ריקה, כמובן; היא מבוססת על מחקרים אמפיריים שמצביעים, למשל, על כך שמס חברות גבוה פוגע בצמיחה הכלכלית ומתגלגל בסופו של דבר גם לפתחם של הצרכנים. כמו כן, פישוט מערכת המס והפחתת התמריצים השליליים לעבודה במסגרת תכניות הרווחה, מועילים גם הם לירידת שיעור העוני. קשה להעריך בדיוק כיצד תשפיע רפורמת המס על הצמיחה בארצות הברית, אך לעת עתה נראה שהכיוון הוא חיובי.

שעון החוב מתקתק

אלא שלצד השני של המטבע טראמפ לא התייחס – ההוצאה הפדרלית נותרה כשהייתה טרם הרפורמה. הממשל האמריקני שקוע היום בחוב של למעלה מ-20.5 טריליון דולר, בנוסף לגרעון אקטוארי של כ-70 טריליון דולר, מה שמביא את החוב הכללי של ארצות הברית לכ-90 טריליון דולר; יותר מהתוצר הגולמי של העולם כולו. מדובר בבעיה רצינית שהממשל הפדרלי בארצות הברית מודע לה, אך מתקשה להתמודד איתה, בשל לחץ ציבורי שמערים קשיים על צעדי הצמצום. כך, למשל, הסנאטור הרפובליקני, בוב קורקר, שהתנגד לרפורמה, הביע את חששו לנוכח החוב: "רציתי להצביע בעד, אולם בסופו של יום, איני מסוגל להשליך הצידה את החששות הפיסקאליים שלי ולהצביע בעד רפורמה שאני מאמין – על סמך המידע שבידי כרגע – כי היא עלולה להכביד את נטל החוב על הדורות הבאים".

כדי להתמודד עם החוב הלאומי, על הממשל הפדרלי לאמץ צמצומים נרחבים בתקציב, או לכל הפחות להגביל באופן ניכר את הוצאותיו העתידיות, כך שהצמיחה הצפויה תכסה באופן עקבי את החוב הלאומי. אולם, נכון להיום המגמה היא הפוכה. כפי שניתן לראות בשעון החוב האמריקני, טרם פורסמה תכנית ממשית לטיפול בבעיה. סנונית ראשונה ניתן אולי לראות בהודעתו של יושב ראש בית הנבחרים, פול ראיין, לפיה מתוכננת תכנית קיצוצים שמטרתה, בין היתר, להגיע לאיזון אקטוארי.

כיצד תגיב ישראל?

קונגלומרטים בינלאומיים שוקלים היטב היכן להשקיע את כספם ולעשות עסקים, ומשום כך ישנה חשיבות עצומה לתחרות המיסוי שהוביל טראמפ עם הכרזתו על רפורמת המס. אין ספק שלהחלטה דרמטית שכזו יש אפקט גלובלי שמשפיע, בין היתר, גם עלינו, הישראלים. על כן, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע כי אינו מתכוון להישאר חייב: "ארצות הברית קיבלה החלטה שמורידה מיסים. גם שם נלחמים בביורוקרטיה, אנחנו בעולם גלובלי. אסור שנפגר בהקלות שאנחנו נותנים לסקטור העסקי שלנו, גם במיסים וגם ברגולציה ובביורוקרטיה מצומצמת"

נתניהו מבין כי בעולם שבו חברות אינן נותנות לסנטימנטים לאומיים לעכב אותן בהחלטותיהן, ואשר שיקוליהן מונחים באופן בלעדי על ידי נקודת המבט הכלכלית, ישראל חייבת להישאר תחרותית. עם זאת, יש לקוות כי בשונה מטראמפ, נתניהו יבצע את השינויים המתבקשים לשם הפיכת ישראל לתחרותית בשוק הגלובלי, תוך התחשבות ראויה במאזן הפיסקאלי הישראלי. שמירה על אחריות פיסקאלית היא חיונית לחוסן הכלכלי של ישראל, ואין סיבה שממשלת ישראל תבצע מהלכים שמנוגדים לעקרונות הללו. לא זו בלבד, אלא שגם למאזן החוב הישראלי יש משמעות עצומה בהבאת השקעות גלובליות, שכן דירוג האשראי של ישראל מסתמך, בין היתר, גם עליו.

טראמפ יכול לקחת על עצמו חוב עתק שלא צפוי שיוחזר בזמן הקרוב, מפני שלארצות הברית יש יתרונות יחסיים לגודל שישראל חסרה. גם לעובדה שהדולר הוא המטבע הסטנדרטי בעולם יש משמעות עצומה ביחס ליכולת האמריקנית למשוך את הגדלת החוב עד הקצה – איום אמריקני לפיחות ערך הדולר עשוי למנוע מנושים לממש את החוב. אין זה אומר שראוי כי ארצות הברית תתעלם מהחוב העצום שצברה – היא חייבת לטפל בו, ויפה שעה אחת קודם. לישראל, מנגד, אין את הפריבילגיה להיקלע למצב הבעייתי שאליו נקלעה ארצות הברית מלכתחילה. לכן, טוב יעשה נתניהו אם ישמור על המסגרת הפיסקאלית של ממשלת ישראל ויראה לאמריקנים מה חסר להם יותר מכל – מבוגר אחראי.


אריה גרין

סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, מחשבת ישראל ולימודים הומניסטיים במרכז האקדמי שלם, ובוגר תכנית אקסודוס למחשבה שמרנית.