בחירת העורך

רצח-עם והיהודים

,
על פסח, יום השואה ומה שביניהם.

 וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ

שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ

אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם

(הגדת פסח)

ברגעים אלו שבין חג הפסח לבין יום השואה, יש לתת את הדעת על הקשר בין השניים ועל יחס העם היהודי לאיום ההכחדה ההמונית. באופן מעורר השתאות וזעזוע בו-זמנית, היהודים חוו את השואה כאשר כבר היו מצוידים בעולם-מושגים ובמסגרת פילוסופית אשר יכלו לסייע בהתמודדות עם זוועות השואה. במובן מסוים (ועל אף האבסורד שבכך), תגובת העַם היהודי לשואה התמצתה במשיכת כתפיים, גלגול עיניים ואנחה – "אוי נו, שוב פעם זה?". קשה להעלות על הדעת עַם אחר שהיה מסוגל להגיב באופן זה; ואכן, ספק אם עַם אחר היה מסוגל להתמודד עם השואה כפי שהצליחו היהודים, ואולי בדיוק מסיבה זו.

האחיינית המתוקה שלי, שהם, חזרה פעם מהגן בגיל 5 עם סיפור מרתק שטרם יצא לי לשמוע: על היטלר הגרמני שהעביד יהודים בפָּרֵך בבניית פירמידות, על פרעה הרשע שהכניס יהודים למחנות ריכוז בשושן הבירה, על המן האגגי שהשליך תינוקות לנהר הנילוס, וכן הלאה. הבלבול כמובן אינו מפתיע – לוקח זמן לעשות סדר בין כל ניסיונות ההשמדה השונים הכלולים בסיפור היהודי. כך, ואף לפני השואה, הרעיון של ניסיון חיצוני לבצע רצח-עם ביהודים שזור בתפיסה העצמית של היהודים וכלל אינו זר להם.

המונח "ג'נוסייד" (genocide), הלא הוא רצח-עם, נטבע בשנת 1944 כתיאור ישיר של ניסיונם המכוון והשיטתי של הגרמנים להשמיד עם שלם. לפני שואת היהודים באירופה, פשוט לא היה קיים מונח מתאים שיכל לתאר תופעה שכזו (לפחות לא בשפות המערביות), והכי קרוב לכך היו הטיות שונות של המילה "טבח". אלא שהיהודים הכירו את התופעה היטב על אף שלא השמישו לכך מונח ייעודי – בכל שנה בהגדת הפסח, היו מקריאים: "שבכל דור ודור באים עלינו לכלותינו". ייתכן והקביעה לגבי כל דור ודור מוגזמת מעט, אך ודאי שאיום ההשמדה ההמונית מהווה מרכיב משמעותי בתפיסה היהודית.

בהקשר זה בולטים במיוחד חג הפסח וחג הפורים. בסיפור הפסח ישנם מרכיבים רבים ודגש חזק במיוחד על עצם העבדות במצרים, אלא שאין להמעיט מנקודת המפנה הקריטית בסיפור בפתיחת ספר שמות – ניסיונו של פרעה להמית כל בן זכר הנולד לעברים ("כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"). זהו רצח-עם בפועל המביא להשמדת הקבוצה כולה, ומעניין לראות שהגדרת עבירת הג'נוסייד המודרנית בדין הבינלאומי כוללת אף היא שיטה דומה לזו שהוצעה ע"י פרעה. בסיפור פורים איום ההשמדה הוא ישיר ובוטה – עריץ בעל כוח מחליט באופן שרירותי לטבוח בכל היהודים בשל מוצאם ושונותם. האיום אמנם אינו מתממש אך החרב היתה שלופה והתנוססה מעל ראשם של היהודים, ותענית אסתר קודמת לחג הפורים כתזכורת לסכנה הממשית המתוארת בסיפור. אציין כהערת אגב שאיני מונה מעשי טבח כוללים שאירעו במסגרת מלחמות (כגון ירושלים וביתר במרידות נגד הרומאים), על אף שוודאי היו טראומתיים גם הם.

על כן, אין זה מפתיע שהיהודים פיתחו כלי התמודדות, תיאוריות תאולוגיות, גישות פרקטיות, עולם מונחים ושיח שלם הסובבים את רעיון רצח-העם. כך נוצר מצב בו היהודים לא רק שחשופים לעצם הסיכוי של תרחיש רצח-עם ומודעים אליו, אלא אף כמעט מצפים ומניחים שיתרחש. במובן זה, השואה "פגשה" את היהודים כתופעה מוכרת, הניתנת להסבר ולהתמודדות באמצעות מערך הכלים ותפיסות שכבר היו קיימים כחלק מה-DNA היהודי.

אמחיש זאת באמצעות דוגמא בודדת. האדמו"ר מפיאסצנה (דמות מרתקת בפני עצמה) היה מנהיג חסידי בגטו ורשה, עד שנלקח למחנה הריכוז טרווניקי לאחר המרד ושם נרצח ב-1943. לפני שניספה הוא הטמין כתב-יד עם דרשותיו באדמת הגטו, דרשות אלו נמצאו לאחר המלחמה והוצאו לאור ב-1960 תחת השם "אש קודש". בדרשת פסח שנת תש"א (1941) שנכתבה בשיאה של השואה ובתוך גטו ורשה האיום, מבאר האדמו"ר את המשפט מההגדה המובא בתחילת מאמר זה, ומנסה להסביר את משמעות המילה "מִיָּדָם":

לא בלבד טרם שאנו נתונים בידם של שונאינו, רק גם כשכבר אנו בידם הקב"ה מציל אותנו, והיא שעמדה לנו, ובזה צריכים לחזק את תקוותנו שאפילו שנדמה לנו שכבר אנו בידם חס-וחלילה, גם-כן יצילנו. (אש קודש)

האדמו"ר מדגיש את התקווה אפילו במצב בו היהודים נתונים ממש בתוך ידי האויב, ונראה שהכל אבוד. החיבור בין ההגדה וחג הפסח, לבין זוועות השואה נראה טבעי, כמעט מובן מאליו. הטקסטים והתפיסה אפשרה לאדמו"ר, ואולי ליהודים רבים אחרים, למצוא בדל תקווה ונקודת אור בתוך החושך האיום של השואה. והיא שעמדה לנו.


ג'וני גרין

ג'וני גרין הינו מנהל פרויקטים בחברת הייטק ישראלית ובעברו עורך דין מסחרי במשרד עסקי בירושלים. בעל תואר ראשון במשפטים ותקשורת מהאוניברסיטה העברית והסמכה כעו"ד בישראל ובמדינת ניו יורק בארה"ב. כותב על כלכלה, פוליטיקה, משפט, תקשורת, דת וארה"ב.