בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

שוויון וחירות באים זה על חשבון זה – האמנם?...

שוויון וחירות באים זה על חשבון זה – האמנם?

,
האם חירות אזרחית באה על חשבון שוויון חברתי? ניסים סבור שלא, ומסביר מדוע שוויון הוא דווקא הבסיס לקיומה של חירות.

לפני מספר שנים, השתתפתי בהרצאה בקורס "מבוא למדעי המדינה" באוניברסיטה העברית בהנחיתו של  דיקן הפקולטה בזמנו, פרופסור אבנר דה-שליט. באחד מהשיעורים הראשונים, הסביר לנו דה-שליט כי ההבדל בין הימין לשמאל מתבסס על דיכוטומיה בין שיווין וחירות. יותר שיווין בהכרח מגיע במחיר של פחות חירות ויותר חירות מגיעה בהכרח במחיר של פחות שיווין. עבור הימין, ערך החירות הוא החשוב ביותר ואילו עבור השמאל, ערך השוויון גבוה יותר. כבר אז, הרגשתי כי פרשנותו של המרצה להבדלים בין היריבים הפוליטיים לקויה.

לפי דה-שליט, ערך הנו מחיר, והוא נמדד אל מול ערכים אחרים. הערך הוא מחיר יחסי של כל דבר, ממשי או רעיוני, שעבור הגשמתו אנו מוכנים לשלם במחיר של ערך אחר. במילים אחרות, המחיר שאני משלמים בעבור ערך אחד הוא חוסר ההגשמה של ערך אחר. למשל, אם אני גר במרכז העיר עלי לוותר על רכב, ובמידה ואגור רחוק יותר אוכל להחזיק רכב. דוגמה נוספת היא השבת, עבורי שמירת השבת היא ערך, וכך גם הכרת הארץ. אם יש לי רק יום פנוי אחד בשבוע ועלי לבחור בין שמירת שבת ללא טיולים לבין טיולים רכובים אך חילול השבת. השאלה  תמיד תהיה מה חשוב לנו יותר ועל מה אנו מוכן לוותר באופן חלקי או לצמיתות. כך תפס המרצה את רעיונות השווין והחירות, כערכים שעליהם משלמים במחיר של ויתור על ערכים אחרים. לדעתי הוא טועה, וטעותו נעוצה בחוסר הבנתו במהו שוויון.

בעיניו של דה-שליט, ובכלל זה, השמאל הפוליטי, דברים שווים רק כאשר הם זהים (identical). אף אדם לעולם לא זהה לחלוטין לאדם אחר, הן במטען הביולוגי שלהם שמשפיע על היכולות המנטליות והפיזיות שלהם, והן ברצונותיהם ושאיפותיהם. בכל זאת, לשם שואף השמאל להגיע, זהות מוחלטת. מבחינתם, שאיפה לשוויון תתבטא, לדוגמה, בגישה זהה למשאבים. במילים אחרות, צדק חלוקתי. החתירה לשוויון עוד תבוא לידי ביטוי בשאיפה לכמות כסף זהה בחשבון הבנק של כולם. אך בין אם הרעיון הוא מוסרי או בכלל רצוי על ידי יתר החברה, הגשמתו עולה מחיר כבד. השוויון הוא ערך ולמענו השמאל מוכן לוותר על יתר הערכים. למענו מוכן השמאל גם לכפות נהלים ורגולציות ובכך לפגוע בחירות האזרחים. באופן זה, אכן נדמה כי יותר שיווין משמעו יותר כפייה ופחות חירות.

אני כופר בתפיסה זו של שוויון. אני סבור שכפירה זו הנה לב הראייה הליברלית. להבנתי, לליברליזם שני מקורות עיקריים, הראשון הוא הראייה המדעית של העולם והשני הוא האמונה המונותאיסטית התנ"כית. על פי הראייה המדעית, לכל דבר ביקום קיימת מדידה יחסית לדברים שונים. בני אדם אינם זהים ונמדדים אחד ביחס לחברו, עשיר לעומת עני, יפה מול מכוער וכדומה. בעבר, היו מתמחרים בני אדם בשוק אנושי, ומכרו אותם ככל מוצר אחר. המחירים היו משתנים לפי מצבו של הנמכר, אם היה מגיע לשוק עבדים אחד פלוני משכיל,  ואחד אלמוני אנאלפבית, מחירו של הפלוני היה גבוה ממחירו של אלמוני.

יחד עם זאת, התנ"ך מלמד אותנו שכולם שווים מול האל. התנ"ך מתנגד לעבדות, לא מתוך רחמנות לעבד אלא מתוך הבנה שכל בני אדם נבראו בצלמו של האל. גם אם מנטרלים את האמונה באלוהים, התנ"ך הוא המקור ההיסטורי של התפיסה כי אל לנו לקבוע תג מחיר לבן אדם. שווין אינו ערך בפני עצמו, אלא ההכרה בכך שערכים שונים של בני אדם הם שווים.

במילים אחרות וקצת יותר מתמטיות, גם אם השכלה (x) שווה יותר מבערות (y), (או x>y) עדיין ערכו של כל אדם נמצא באין סוף∞ . פלוני לא יהיה שווה יותר מאלמוני, (או y+∞=x+∞). אי לכך, שוויון איננו שאיפה. שיווין איננו ערך שלמענו עלינו להיות מוכנים לוותר על ערכים אחרים, אלא הוא המצב הטבעי של בני אדם. השוויון הוא הסיבה שלאף בן אדם לא קיימת הזכות לכפייה על בן אחר. דה- שליט טעה, השוויון הוא המקור לחירות ולא הערך הנגדי לה. לכן, הדרישה הפוליטית לשוויון אינה דרישה לזהות כזאת או אחרת בין בני אדם, ובוודאי שלא דרישה לצדק חלוקתי. הדרישה לשוויון הנה דרישה לשוויון מול החוק. הדרישה לשוויון הנה דרישה שהחלש לא "יידרס" בבית המשפט מכיוון שהוא חלש אך גם שהחזק לא ייענש על כך שהוא חזק. הדרישה לשוויון היא דרישה לביטול כל אפליה, כולל אפליה מתקנת.


ניסים סלמה

בן תרבות צרפתית, יהודית-תוניסאית, קצת חרדית וישראלית. למד משפטים בלה-סורבון, היסטוריה של עם ישראל ויחב"ל בעברית, בוגר המכללה למדינאות ולומד בקורס מורה דרך ביד בן צבי. בעל השקפת עולם ליברלית לאומית.