בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

שנאת עשירים פרוגרסיבית, לעומת אחריות אישית שמרנית...

שנאת עשירים פרוגרסיבית, לעומת אחריות אישית שמרנית

,
מה עומד מאחורי השנאה היוקדת לעשירים מצד אנשי השמאל הפרוגרסיביים, ומדוע ימין שמרני אינו שותף לרגשות עזים אלו? התשובה בבסיס תפיסות העולם המנוגדות.

נעמה ריבה, עיתונאית הארץ, העלתה פוסט נוטף שנאת עשירים, בו טענה כי עשירים השיגו את עושרם על חשבון אחרים; דהיינו, עשירים הם מנוולים. הדעה המוזרה הזו, שכאמור פורסמה בפייסבוק, זכתה לכמות לייקים לא מעטה ולאהדה – אם כי גם לביקורת – ושורשיה נטועים כבר בימי עליית המרקסיזם.

אין טעם להתווכח עם אנשים שמסכימים עם הטענה הזו, שכן עובדות והסברים לא יועילו. ניסיתי לטעון שסטף וורטהיימר וחיים סבן, למשל, הרוויחו את הונם בעמל רב, יוזמה וכשרון; אולם נעניתי בכך שוורטהיימר הוא מנוול, כיוון שהעסיק אנשים בשכר מינימום, רחמנא לצלן; סבן, מצדו, מנוול גם הוא, משום ש"יצר סרטים ברמה נמוכה". הוויכוח עם האנשים הללו דומה לניסיונות לשכנע את הכנסייה הקתולית במאה ה-16 שכדור הארץ נע סביב השמש, או במילים אחרות – חבל על הזמן.

אולם, עולה השאלה מדוע אותם אנשים שונאים עשירים בצורה עיוורת? מובן שיש אנשים מנוולים, עשירים ועניים, אך האמונה בנבלותם המוחלטת של העשירים, שהפכה למעין דת, דורשת הסברים. בעיניי, קיימים שני הסברים לתופעה זו:

על פי הראשון, מדובר בתסכול וברתיעה שמובילים לשנאה. החשש מהלא-נודע הוא טבעי ואנושי לחלוטין – חלק לא-מבוטל מאותם שונאי עשירים לא מבין את דרכי ההגעה להצלחה כלכלית, כיצד פועלת הכלכלה, ואיך לעזאזל מסתדרים עם הדוחק של יוקר המחייה ושל צרכי הפרנסה; בנוסף, אותם אנשים שואלים את עצמם, כיצד ייתכן שעל אף היותם אינטליגנטיים, שאמורים להצליח בחיים, הם מתקשים ולחוצים. מדובר במציאות לא פשוטה, על כך אני מסכים. על כן, כאשר אותם אנשים רואים מישהו עשיר, מישהו שהסתדר בחיים, בעוד שהם עצמם מצויים בלחץ תמידי, הפתרון הנוח ביותר הוא להפנות את הזעם והתסכול כלפיו. לתפיסתם, אותו עשיר, כנראה, פעל בדרכים עקלקלות ומפוקפקות כדי להצליח – אחרת, כיצד ייתכן שהוא הסתדר והם לא? זו אפילו לא קנאה, אלא שנאה, משום שמי שמתנהל בדרכים עקלקלות ראוי לשנאה, ומי שעשיר הוא מי שנוהג כך.

על פי ההסבר השני, השנאה העיוורת לעשירים נובעת מהשקפת העולם הפרוגרסיבית, בה דוגלים רוב שונאי העשירים. ראוי לציין כי קיים הבדל בולט בין הפרוגרסיביות ובין השמרנות – הפרוגרסיביים מאמינים בכך שכל התרחשות נובעת ממעשה מכוון של מישהו, ואילו השמרנים מאמינים בכך שהמציאות מעוצבת על ידי דינאמיקה המתקיימת בין אלפי גורמים, כאשר כל אחד מהם פועל באופן עצמאי ולטובת עצמו.

לדוגמה, בעוד השמרנים מאמינים כי הכלכלה פועלת על פי כללים מערכתיים – המתעלים את טבע האדם ואת רצונותיו לכדי שוק שפועל ללא התערבות ממשלתית ("היד הנעלמה") – הרי שהפרוגרסיביים מאמינים כי השוק נשלט מלמעלה על ידי "אילי הון" או "חזירים קפיטליסטים", וכי אותה יד נעלמה כלל לא קיימת, אלא רק כללים אשר מוטים לטובת העשירים. לכן, אם אדם מסוים הוא עני, הרי שהסיבה לכך אינה חוסר הצלחה או חוסר כישרון אישי שלו, אלא שמישהו גרם לו שלא להצליח; אותו עני אינו "חלש", אלא "מוחלש", "מנוחשל", "מדוכא", ושאר תיאורים המסירים ממנו אחריות לחייו, ותולים אותה במישהו אחר – איזו דמות אפילה ומרושעת הנמצאת בצללים.

עוני, לשיטת הפרוגרסיביים – ולשיטת קודמיהם, הקומוניסטים – הוא תוצאה של ניצול וזדון, והיא אינה פועל יוצא של אחריות אישית. הדוגמה הרדיקלית ביותר לאמונה זו, נכון להיום, מצויה בקמפוסים בארצות הברית, שם יצרו משוואה לפיה החלש הוא בהכרח צודק, ולכן המיעוטים החלשים (עניים, מוסלמים, שחורים) זקוקים להגנה מלאה, כיוון שהם לא אשמים בחולשתם – מישהו החליש אותם.

האמונה הזו, לפיה העוני הוא תוצאה של כוונות זדון, היא גם הסיבה לכך שהשמאל הרדיקלי ניסה את הקומוניזם – אם נקודת המוצא היא שעוני נובע מפעולותיהם של הקפיטליסטים, הרי שאם נפעל על פי האנטי-תזה, כלומר כלכלה מתוכננת, העוני יחוסל. ואם זה לא יספיק, אז גם נהרוג את אלו שמתאכזרים לעניים. ההבנה שהמציאות בעיקרה היא תוצאה של דינאמיקה בלתי-נשלטת של טבע האדם, ושל רצונות שונים של מיליוני אנשים, טרם חלחלה לתודעתם של אותם פרוגרסיביים.

לצערי, הרעיון הפרוגרסיבי, הטוען כי קיומם של חלשים בחברה הוא תוצאה של התאכזרות מצד העשירים, אינו נחלתם הבלעדית של עיתונאי הארץ או של אנשי שמאל רדיקליים, אלא שהוא מנת חלקו של שר האוצר שלנו ושל אנשי מפלגתו, אשר רואים במשקיעים או במחזיקי דירה שלישית – אנשים שבבעלותם נכסים חוקיים לחלוטין – מנוולים שיש "להילחם בהם"; כאילו שהמלחמה הזו תועיל לציבור הישראלי, שעד עכשיו רק משלם בגדול על הניסויים המוזרים של כחלון. דוגמה טובה לכך היא הפוסט של ח"כ עזריה מהשבוע, בו טענה כי הורים אשר דואגים לילדיהם ומסייעים להם בבית הם בגדר "בעיה" שמובילה לאי-שוויון ולעוני, ולא העובדה שיש הורים שאינם דואגים לילדיהם באותה המידה.

הבעיה שלנו כרגע אינה הפרוגרסיביים בפייסבוק, כי אם הפרוגרסיביים בכנסת – משמאל וגם מימין.


דורון נחמיה

עורך דין , ממייסדי קבוצת "נתיב בליכוד".