בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

שרה, שרה, שרה: אובססיה אנטי-דמוקרטית...

שרה, שרה, שרה: אובססיה אנטי-דמוקרטית

,
על העיסוק האובססיבי של השמאל במשפחת נתניהו וחזרה על העקרונות הדמוקרטיים – למי ששכח.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מעניינת ביותר בפוליטיקה הישראלית: תופעת העיסוק המופרז של הוגי דעות שונים – וגם של אנשים תמימים מן השורה – בהתנהגותה הבלתי הגונה, לכאורה, של אשת ראש הממשלה; התנהגות שאותה כינה איל מגד, במאמרו ב-"הארץ" (30.10), כ"פסיכוזת שרה נתניהו". עיסוק זה באשת ראש הממשלה, מתוך מטרה לערער על תוקף שלטונו של בעלה, הינו ביטוי לתופעה חמורה ביותר המתרחשת בשנים האחרונות בקרב מחנה השמאל. מחנה זה, שצובר ביטחון גדול בצדקת דרכו, איבד כל אמון ביכולתו של העם, של אנשים הפשוטים, לבחור לעצמם הנהגה ראויה. ייאוש זה משדל את מחנה השמאל לשימוש בכלים אנטי-דמוקרטיים לשם השלמת חזונו, וכך מחנה זה נטש לחלוטין את מחויבותו לדמוקרטיה.

בדמוקרטיה בצורתה המתוקנת, השפעת האזרח על מנהיגות המדינה מתרחשת ביום הבחירות המכונן. מרגע זה והלאה, תוקפו של השלטון הנבחר יפוג בשני מקרים בלבד: בבחירות חדשות, בהן הרוב יחליט על החלפת השלטון; או במקרה שבו המנהיג מפר את חוקי המדינה, שאמורים להגביל אותו ולמנוע ממנו לנהוג כרודן. בין שני מקרים אלו, השאלה בנוגע לתוקף האתי של שלטון אינה עולה, ובמקומה עולה השאלה בנוגע לתוקף החוקתי של פעולותיו. השאלה האתית הינה חשובה אמנם, אך עולה היא במקומה רק ברגע החלטתו של האזרח בהגיעו לקלפי. כלומר, השאלה "האם ביבי הוא אדם מוסרי?" או השאלה "האם משפחתו של ביבי מהווה לו סביבה מוסרית תקנית לקבלת החלטות?" הן שאלות לגיטימיות, וניתן אף לומר שרצוי שיישאלו – כחלק מן השיקולים של הבוחר לפני שהוא מכריע בשאלה מי יהיה נציגו הפוליטי – אך אינן יכולות להיות בסיס לפירוק ממשלה.

סטיית הדיון הציבורי מן המחלוקות הפוליטיות הידועות – בעניינים מדיניים, חברתיים וכלכליים, למשל – לדיון מוסרי על התנהלות נתניהו ומשפחתו, והשימוש בדיון מוסרי זה ככלי לניגוח השלטון, מהווים ניסיון להפיל את הממשלה הנוכחית בכלים אנטי-דמוקרטיים. השימוש בכלים אלו כבר הוצג על ידי גורמים שונים – הוגי דעות, פעילים ונציגים פוליטיים המשתייכים למחנה השמאל – כאילוץ, לא אופטימלי אך הכרחי, למען השלמת חזון גדול יותר; חזון שניתן להגשימו רק באמצעות הנהגה ישראלית המשתייכת לצד השמאלי של המפה הפוליטית.

ברצוני להדגיש כי כאשר אני מציין את השימוש בכלים אנטי-דמוקרטיים, אינני מתייחס לחקירות פליליות כנגד ראש ממשלה, שכן אלו רלוונטיות לשם אכיפת החוק באופן שווה גם על השלטון. אני מייחס אופי אנטי-דמוקרטי רק להטלת דופי מוסרי במשפחת נתניהו, כגורם שאמור להכריע בשאלת חפותו ובשאלת צדקת שלטונו של ראש הממשלה. לסיכום, אין מפילים ראש ממשלה נבחר בשל כך שבגד בנשותיו הקודמות; על כך שבנו לא הרים את גללי כלבתו, או על כך שאשתו צעקה על עובדיה. כל עוד אין בחירות ואין הפרה של החוק, ראש הממשלה ומשפחתו מוזמנים מבחינתי גם להקריב עז.  


אלי בנימין ישראל

ברזילאי-ישראלי, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים - בהתמקדות על פילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה. כותב על פילוסופיה, אקטואליה, תרבות ועוד.