בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

שתי סיבות לא להשתתף בצעדת השרמוטות במתכונתו הנוכחי...

שתי סיבות לא להשתתף בצעדת השרמוטות במתכונתו הנוכחית

,
נועם אורן סבור כי חלק מהטענות שמעלות המשתתפות ב"צעדת השרמוטות" אכן נכונות, אך חולק על כך שצעדה מסוג זה היא אכן הדרך הנכונה להגן על נשים.

נגה כהן, דמות פמיניסטית בולטת בשיח האינטרנטי, פרסמה מאמר דעה בו פרטה את ההצדקות השונות להשתתפות בצעדת השרמוטות אשר עתידה להתקיים בתל אביב בימים הקרובים ובירושלים בחודש הבא. ראשית, עלי לציין כי  אני נוטה להסכים עם רוב ההצדקות אותן העלתה כהן, אך הייתי מנסחן באופן שונה. עם זאת, ברצוני להעלות שני נימוקים כנגד צעדת השרמוטות אליהם כהן לא התייחסה. לדעתי, נימוקים אלו גוברים על הנימוקים שכהן העלתה ומביאים אותי להכריע שלא להשתתף בצעדה, כפי שהיא מתקיימת במתכונתה הנוכחית.

למי שלא מכיר את הצעדה ואת הרקע שלה, אפנה אותו למאמרה של כהן, המתארת את תכליתה באופן בהיר וקולע –

בינואר 2011 קצין משטרה קנדי בשם מייקל סנגינטי אמר בהרצאה שנשים לא צריכות להתלבש כמו שרמוטות כדי שלא יתקפו אותן מינית, כאילו שבגדים חשופים הופכים מישהי לראויה לאונס. הדברים השערורייתיים שאמר הציתו מחאות בכל העולם תחת השם "צעדת השרמוטות", או באנגלית "Slut Walks", אשר ממשיכות להתקיים מאז מדי שנה. הצעדות נקראות ככה כדי להעביר את המסר שכולנו שרמוטות. כלומר, כולנו מוטרדות ומותקפות מינית כי אנחנו נשים, לכן יש למגר את תרבות האונס במקום להאשים אותנו כשתוקפים אותנו. ב-12.5 תתקיים צעדת השרמוטות בתל-אביב וב-2.6 בירושלים."

אחריות ואשמה

אתחיל בעיסוק בנימוק השני אותו מעלה כהן במאמרה:

בין אם האישה מוכרת לגבר, כמו שקורה ברוב מקרי האונס, ובין אם היא זרה לו, אין לגיטימציה להטריד או לתקוף נשים כי הן היו במקום כלשהו. הן יכולות לרקוד על הבר באלנבי 40, לעבוד במועדון חשפנות, להיות שיכורות במסיבה או לבוא לגבר הביתה – אף אחד מהמקומות האלו הוא לא אמירת "כן, אני רוצה סקס בכל רגע נתון". אישה אפילו יכולה להיות במיטה עם גבר ואז לשנות את דעתה, ואם הוא לא מפסיק, הוא אונס אותה. נקודה. ואם אתם לא בטוחים אם האישה רוצה, תשאלו אותה. אבל כנראה שהסיבה שבגללה נדמה לחברה שלנו שההטרדות האלו הן בסדר, היא שעדיין מצופה מנשים להיות בבית כדי לטפל במשק הבית ולגדל את הילדים, ולא לצאת החוצה. לפי ההיגיון הזה, אם מישהי יוצאת מביתה, היא נתפסת כאילו היא במקום לא לה, ולכן מותר להתייחס אליה כאל רכוש ציבורי. אז לא.


בקטע זה כהן מעלה, בצדק, את הטיעון בדבר 'האשמת הקורבן'. לעתים קרובות ביגוד כזה או אחר, או הימצאות במקומות מסוימים, נתפסים כהצדקה או כנסיבות מקלות להטרדה מינית. ברור שזוהי תפיסת עולם מופרכת ובלתי מוסרית בעליל. לא משנה איך אישה מתלבשת ואיפה היא מסתובבת – אין כל הצדקה להטריד אותה ובוודאי שלא לאנוס אותה. לכן, במידה ומישהו אכן הטריד אותה, אין לבושה של האישה או הימצאותה במקום כזה או אחר, יכולים להוות הצדקה להפחתה באשמה.

עם זאת, קיים הבדל בין מושג ה'אשמה' למושג ה'אחראיות'. בכדי להבהיר את ההבדלים אשתמש בדוגמא. נניח שהשב"כ מפרסמים התרעה לפיגוע באזור מרכז העיר של ירושלים ונניח שאני מחליט להתעלם מההתרעה ויוצא למרכז העיר. גם אם אפצע בפיגוע שיתרחש במקום, אין כל סיבה להפחית מהמחבל את חומרת מעשה הפיגוע רק מכיוון שאני לא נשמעתי להתרעה. עם זאת, ברור שלא נהגתי באחריות ובחכמה כאשר הלכתי למקום עליו השב"כ הודיע כי הוא מסוכן. אגב, במקביל, קיימת חובה מוסרית וחוקית על הצבא והשב"כ לנטרל את הסכנה במהירות האפשרית.

לדעתי, זהו המקרה בהטרדות מיניות. כפי שטענתי, לכל אישה יש זכות להתלבש איך שהיא רוצה ולהסתובב היכן שליבה חפץ. אך במידה וקיימים מקומות שבהם יש יותר מקרים של הטרדות, לא הייתי ממליץ לנשים להסתובב שם. לעומת זאת, כהן וצעדת השרמוטות קוראות לנשים להסתובב איפה שבא להן, כחלק מהרצון הראוי לתת לנשים להתנהל באופן חופשי. מכיוון שאיני מתעניין רק בפילוסופיה תיאורטית אלא גם ברצוני למנוע את ההטרדה והאונס הבא, נראה לי כי התנהלותם של כהן והצועדים היא לא יעילה אסטרטגית ובעקבות כך גם פסולה מוסרית.

צניעות שוויונית

מבין הנימוקים שכהן מעלה, הנימוק השלישי נפתח בתיאור הבא:

כיף לך, את נהנית מעצמך ומהגוף שלך, התלבשת בצורה מחמיאה ונוחה, אולי קצת שתית, ואולי התחלת פלרטוט או אינטראקציה מינית עם מישהו (או מישהי). בום! את נחשבת לשרמוטה. המסר שמועבר הוא שאסור לנו, כנשים, ליהנות מהמיניות שלנו, אחרת אנחנו ישר מתויגות בצורה שלילית – "שרמוטה", "זולה", "לא מכבדת את עצמה" וכדומה. ברגע שאישה היא זולה, היא נחשבת זונה, בניגוד לנשים הטובות והחסודות ששומרות על עצמן.

לפי תיאור זה, שאיני חולק עליו, נשים שמתלבשות באופן צנוע נתפסות כחסודות ולעומתן נשים שמחליטות להתלבש באופן קצת פחת צנוע מיד מתויגות כ"שרמוטות". בעקבות כך, כהן טוענת שהדרך להילחם בתופעה זו היא על ידי מתן לגיטימציה לנשים להתלבש כרצונן, דבר אשר המצעד מעודד.

אני מקבל באופן מלא את זכותם של כל בני האדם, ובתוכם נשים, להחליט מה ללבוש. עם זאת, הטענה של כהן מניחה שברגע בו כולם יתלבשו כרצונם בלי להתבייש בכך, ייפסקו מיד כל התיוגים השונים ללבושים השונים. אני חולק על כך הן במישור העובדתי והן במישור הנורמטיבי.

במישור העובדתי, הבגדים מאפשרים ואולי אף מחייבים אותנו לשדר לסובבים אותנו מידע אודות עצמנו. על כן, אחד מהשיקולים אשר נוטלים חלק מהותי בתהליך בחירת הביגוד שלנו הוא מה הביגוד הספציפי משדר לסביבה. כך למשל, חליפה ועניבה נתפסים כביגוד מכובד אשר מתאים לאירועים מכובדים או לאנשים מכובדים. לעומת זאת גופיה וקרוקס נתפסים כלבוש "זורק" יותר אשר מתאים לטיול עם הכלב. לא סתם הביגוד תופס חלק מהותי מכל טקס או אירוע בחיינו – לביגוד יש אמירה. בנוסף, חשוב לשים לב לכך שהביגוד שנתפס כמכובד או כעממי השתנה לאורך הזמן, אך עצם העובדה שהיה לבוש כלשהו שנתפס ככזה, לא השתנתה. כך הם פני הדברים בנוגע ללבוש "לא צנוע". אין ספק כי מושג הצניעות שונה במקומות ובזמנים שונים, אך בכל חברה ובכל זמן היו קיימים בגדים אשר נתפסו כלא צנועים. על כן, ניסיון לשנות את הנורמות החברתיות המגדירות מהו לבוש צנוע נידון לכישלון, שכן הקטגוריה של צניעות תמשיך להתקיים גם אם הביגוד אשר נתפס כצנוע ישתנה.

במישור הנורמטיבי, אין ספק כי קיימת בעיה בכך שהצניעות היא מושג מגדרי. אם גבר ילך בלי חולצה או עם מכנסונים קצרצרים זה לא ייתפס כאקט חושפני. אם גבר ישכב עם הרבה נשים הוא לא יחשב ל"שרמוט". לעומת זאת, אם אישה תתלבש תתנהג באופן זהה היא אכן תתויג כ"שרמוטה". על כן, קיימות שתי דרכים לגרום לשוויון בנושא זה. הראשונה היא לתת לגיטימציה לנשים להתלבש באופן חושפני יותר, משמע להוריד את רף הצניעות המצופה מנשים. השנייה היא לא לתת לגיטימציה לגברים להתלבש באופן כה חושפי, משמע להעלות את רף הצניעות המצופה מגברים. הדרך בה "צעדת השרמוטות" בוחרת היא הדרך הראשונה אך לדעתי זוהי הדרך הפחות ראויה. בעיני לערך הצניעות יש חלק משמעותי בחיי החברה. ערך זה בא לידי ביטוי לא רק במישור הביגוד החיצוני אך זהו אחד האספקטים הגלויים שלו. על כן, במקום לחנך את הנשים להתלבש באופן שנתפס כלא צנוע, כפי ששם הצעדה מעיד, יש לחנך את הגברים להתלבש באופן צנוע (למאמר אשר מציע גישה דומה ראו: טובה הרטמן, 'כיסוי וגילוי באישה', כתב העת 'דעות', גליון 17 (תשס"ד), עמ' 6-11). על כן, במקום צעדת השרמוטות הייתי מציע את "צעדת החסודים".

סיכום והבהרה

לסיכום, אני מודע לכך שהנושא הוא נושא רגיש ונפיץ, על כן ברצוני להדגיש כי אין בכוונתי לפגוע באף אחד ובמידה ומישהו נפגע, אני מצטער מראש. אני חוזר ומדגיש כי אני חושב שאין שום הצדקה להטריד מישהי רק בגלל איך שהיא לבושה ואיפה שהיא מסתובבת, ובוודאי שאין להטיל ולו גרם אחד של אשמה על אותה בחורה שנפגעה. עם זאת, מכיוון שהמציאות היא לא אוטופית, אזי ככל הנראה יש מקומות בהם יש יותר הטרדות מיניות, ועל כן אני רואה בקריאה של צעדת השרמוטות לנשים להתלבש איך שבא להן ולהסתובב איפה שבא להן צעד מסוכן. האידיאל הוא שנשים יוכלו לנוע בביטחון במרחב הציבורי ולהיות חופשיות ללבוש כל שיעלה בדעתן. לצערי, אנחנו עוד לא שם. לבסוף, על אף הביקורת, יש לציין כי לפעילותה של נגה כהן ושותפותיה משקל רב בקידום זכויות לנשים בכלל ובמאבק בהטרדות מיניות בכלל. אמנם אני חלוק על דרכן, אך מלא הערכה כלפי עשייתן. אך יותר משתמיכה בראשי המאבק חשובה לי, מניעת ההטרדה הבאה חשובה עוד יותר.


קרדיט תצלום:
Studio5Graphics
שתף:
 
  • נועם אורן

    סטודנט לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. כותב בנושאי אתיקה, פילוסופיה מדינית והגות יהודית מודרנית.