בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

תגובה: בין איש לאישה – הגנה על נישואין מסורת...

תגובה: בין איש לאישה – הגנה על נישואין מסורתיים

,
האם אבד הקלח על המשפחה המסורתית? האם יכול להיות שהחברה המערבית כולה נלכדה במלכודת של הומופוביה למשך כמעט אלפיים שנה? מסתבר שיש לשמירה על מוסד הנישואין המסורתיים – בין איש אחד לאישה אחת דווקא – חשיבות חברתית נעלה, ואין לבלבל בין נישואין לבין הצהרה על אהבה שזוכה לאישור ממשלתי.

כבוד למסורת

במאמר שהופיע בבמה זו לפני מספר ימים, אריאל קרלינסקי טען טענה מפתיעה – התנגדות לחיזוק הקהילה הלהט"בית, לנישואין אזרחיים, ואף לפונדקאות לזוגות חד-מיניים, מצטרפת למתקפה העכשווית על מוסד המשפחה. קרלינסקי נימק שצמצום מושג המשפחה לקשר שבין איש ואישה בלבד או להגדרות דתיות בלבד דוחף רבים אל מחוץ למסגרת המשפחה, וכך מערערים עליה. במקום לתת למעגל של המשפחה להתרחב ולכלול עוד הרכבים לא-מסורתיים, מקטינים את המעגל ומשאירים רבים בחוץ.

בקריאה ראשונה טענה זו נראית משכנעת, אך לאחר מחשבה מתגלה שהיא שגויה. כדי להבין מדוע, צריכים לשאול מדוע המסורת הדתית, בפרט זו היהודית, מתנגדת לנישואין חד-מיניים. כדי לענות על שאלה זו, נשאל שאלה אחרת – מדוע נראה ברור כל כך כיום שכל התנגדות לנישואין חד-מיניים אינה אלא סוג של הומופוביה ותו לא?

שאלה זו אינה שייכת רק למקורות עתיקים. העמדה המקובלת עד לפני עשור, אפילו בפלג הפרוגרסיבי, הייתה התנגדות לנישואין חד-מיניים. חיפוש קצר ביוטיוב מגלה את ברק אובמה והילרי קלינטון אומרים שהם חושבים שנישואין הם קשר בין איש לאישה בלבד. האם כל החברה המערבית חיה באיזה ערפל הומופובי במשך אלפי שנים עד שבעשר שנים האחרונות באה התנועה הלהט"בית לגאול אותנו? או שמא יש כאן משהו עמוק יותר שהניע את המחשבה האנושית במשך כל אותן שנים?

משפחה – לא הצהרה של אהבה

קרלינסקי הראה בצורה מרשימה שהוגים משמאל ומימין הכירו בכך שהמשפחה היא מוסד שחיוני לבריאותה של כל חברה שוחרת חירות, אך לא שאל שאלה קריטית אחת – מהי משפחה? לא מספיק לדבר על חשיבות מוסד זה בלי לחקור אחר אופיו המדויק ואי אפשר לקיים דיון רציני בנוגע לצורות שונות של משפחה מבלי להעמיק במהותה.

נתחיל בצד שתומך בנישואין חד-מיניים. איך הם תופסים משפחה ואת הקשר הזוגי העומד בבסיסה? הסלוגן הפשוט "אהבה זו אהבה" יחד עם הסלוגן "שוויון באהבה" מצביעים על כך שהם רואים בקשר זוגי העומד בבסיס המשפחה לא יותר מאשר שבועת אמונים או הצהרת אהבה בין שני בני אדם שזוכה להכרה או למעמד חברתי. הזוגיות היא מימוש האהבה, והקמת המשפחה היא מימוש עצמי. לכן, מי שמתנגד לנישואין חד-מיניים או למשפחה חד-מינית בעצם מתנגד לעצם הזהות של האדם כחד-מיני. ההסבר היחיד לכך הוא הומופוביה חסרת שחר או אמונה דתית חשוכה ומיושנת שגורמת לרבים לסבול ללא צורך.

אך האם המשפחה והזוגיות בנויות על אהבה בלבד? רעיון זה, יחד עם הרעיונות והמדיניות שהוא מוליד, תוקף את מוסד המשפחה ומחליש אותו. הנישואין הם בראש וראשנה מוסד חברתי בעל תפקוד מסוים, אותו אפרט בהמשך, לא ביטוי של אהבה שבין שני בני אדם או המימוש העצמי שלהם.

משפחה הבנויה רק על רגשות ועל רצון למימוש עצמי אינה יציבה, ואחוזי הגירושין מעידים על כך. קשר הבנוי על רגשות בלבד לא יכול להיות יציב. לב האדם הפכפך. אהבה דועכת. יש תקופות ארוכות שלא חשים בהם מימוש עצמי. מוסד הנישואין, ובעקבותיו המשפחה, זקוקים לנורמות חברתיות חזקות נגד פירוק קשר הנישואין או הפרתו, אך גם נורמות צריכות להתבסס על משהו כדי לשמור על חוסנם – אם כל עניין הנישואין הוא אהבה ומימוש עצמי, אין היגיון פנימי לתמוך בנורמות כאלה.

המשפחה המסורתית – מוסד חברתי

התפקיד המרכזי של מוסד הנישואין הוא הסדר הבעיות הנוצרות סביב הבאת ילדים לעולם וגידולם, וכן המשך החברוּת והעוגן של בני המשפחה לאורך חייהם. מה הן הבעיות הללו וכיצד הנישואין נותנים להן מענה? הבה נראה.

קרלינסקי צודק כאשר הוא טוען שהחברה האנושית היא הישג. אך איזה סוג של הישג? היא הישג שלוקח את הטבע הבלתי-מרוסן של האדם ומרסן אותו. התרבות לוקחת את כל הרוע הטמון בנפש האדם, רוע שנוצר במהלך התפתחותו האבולוציונית והטבעית, מתקנת אותו ומנתבת אותו למקומות טובים יותר. אנחנו צריכים לזכור את אחת התובנות העיקריות של ההגות השמרנית – שהתרבות מתפתחת בדיוק כפי שטבע האדם מתפתח, ושלאורך זמן התפתחו מוסדות שנותנים מענה, שאיננו תמיד מודעים אליו, לטבע האנושי. כדאי לנו להבין את תפקודו של מוסד הנישואין במישור הזה לפני שאנו מצהירים שאבד הכלח על המשפחה המסורתית.

אם כך, נצטרך לחשוב כיצד הנישואין נותנים מענה למציאות הפסיכולוגית הלא-נעימה העומדת מתחת לחזית המתורבתת של האדם. לפני שאתחיל, חשוב להדגיש כי אתאר כאן שיקולים אבולוציוניים ולא מהלך מחשבתי של אישה או איש. מטרתי רק להבהיר את קצה הקרחון של הבעיות שעמן התרבות האנושית צריכה להתמודד.

הנישואין, בפרט הנישואין המונוגמיים כפי שאנו מכירים (חשוב לזכור שהפוליגמיה בדתות הגדולות תמיד הייתה לא-מומלצת ומועטת בשל הבנת הבעיות שהיא יוצרת. בקוראן, למשל, מפורש שמותר לשאת עד ארבע נשים רק כדי לעזור לאלמנות וליתומות), מפחיתים את האלימות בין גברים. בחברה בה יש תחרות מאוד גדולה בין גברים על נשים, נוצרים חיכוכים ואלימות בין גברים שמתחרים על הנשים. כאשר מקובל בחברה שאיש אחד נושא אישה אחת, אלימות זו פוחתת.

כמו כן, מבחינה אבולוציונית גברים 'יצליחו' אם הם יפרו כמה שיותר נשים מבלי להיות מחויבים לאף אחת מהן. הגנים שלהם הם הגנים שיישרדו לאורך זמן. הנישואין רותמים את הגבר לאישה אחת ומחייבים אותו לטפל בה בתקופת ההיריון בה היא מאוד פגיעה וכן בילד שנולד לאחר מכן. במסורת היהודית, ישנם כמה חיובים של איש לאשתו – הוא חייב לספק לה אוכל, ביגוד ותשומת לב אינטימית.

הנישואין גם מאפשרים לגבר לדעת שהילד שהוא מטפח הוא אכן בנו. אחד החששות הגדולים ביותר בחברה מונוגמית הוא מבגידה של האישה. אם גבר אינו יכול להיות בטוח שצאצאי האישה הם שלו, המסירות שלו לטיפול בהם תפחת וכך גם הם וגם האישה ייפגעו. לכן, נוצר טאבו חזק על זנות של אישה דווקא, ונחקקו במסורות הדתיות עונשים חמורים לאישה שמזנה ולמאהבהּ. עונשים אלו, כמובן, אינם מעשיים היום, אך הם משאירים רושם תודעתי חזק אצל האדם הדתי.

כן, רגש הקנאה משחק תפקיד מרכזי ביחסים האנושיים. אין ספק שמבחינה גנטית גבר שקנאי לקשרים המיניים של אישה שעמה הוא מזדווג יצליח להשאיר יותר צאצאים. אולם, קנאה זו כמאפיין תרבותי עלולה להיות לא בריאה וליצור אלימות כלפי האישה כאשר יש חשש קטן שהיא זינתה, וכן כלפי המאהב שלה. מיסוד הנישואין בחוק מגן על האישה בכך שהוא מתנה את העונש על הבגידה להליך משפטי ברור וצודק.

לכל המערכת הזו מתלווים גם רגשות של אהבה בין בני הזוג ובין ההורים וילדיהם, ושל מימוש עצמי במסגרת המשפחה. רגשות אלה חיוניים כדי ליצור את המוכנות להקרבה הדדית בעת הצורך וגם כדי שאדם ירצה להיות בקשר כזה בכלל. בנוסף, הדתות הגדולות כולן הדגישו איפוק מיני כסגולה טובה והנהיגו מוסר מיני מפורט כדי למעט בהתנהגויות שעלולות לפגוע בקשר הנישואין. לבסוף, הן גם עיגנו את קשר הנישואין במושגים של קדושה כדי לחזק אותו עוד יותר.

נישואין, הדת והמדינה

נישואין, אם כן, הם בראש ובראשונה מוסד חברתי בעל תפקיד חשוב ביותר. הם יציבים יותר כאשר האהבה היא מרכיב בהם וכאשר בני הזוג חשים בהם מימוש עצמי, אך המוסד עצמו אינו הכרה חברתית בהצהרת אהבה בין שני בני אדם. תמיכה בנישואין הומוסקסואליים משחיתה את המושג נישואין והופכת אותו ללא יותר מאשר הצהרה כזו שזוכה לחותמת מהמדינה. מי שמתנגד לנישואין חד-מיניים מתנגד לשינוי הערכים שעומד ביסוד הקבלה והתמיכה בהם ורואה בשינוי הזה איום ממשי על מוסד המשפחה.

המשפחה כיום חלשה כי בעקבות התפיסה החדשה של הנישואין, כבר אין סמכות שתאכוף את גבולותיהם ואת ההפרה שלהם, ושתגביל את האפשרות לפרק אותם – כמעט ואין אפילו נורמות חברתיות נגד גירושין, ואלו נגד בגידה הולכות ונחלשות. במשך ההיסטוריה, הדת מילאה תפקיד זה וכיום המדינה אינה מסוגלת או מוכנה למלא אותו. איני חושב שמישהו רוצה לתת למדינה מספיק כוח כדי לפלוש לתוך המיטה של כל אזרח או לזוגיות שלו במקרה שבני זוג מבקשים להתיר את הקשר שביניהם. חוקים שאוסרים על בגידה אינם קיימים או אינם נאכפים ברוב מדינות המערב, וקשה לי להאמין שרבים רוצים שיחוקקו ושיאכפו חוקים כאלה, וכן ליברליזציה של חוקי הגירושין בכל מדינות המערב התקבלה בזרועות פתוחות.

כמו כן, הניסיון להשתמש במדינה כדי לזַכות בהכרה קשרים מכל מיני סוגים אינו במקומו. המדינה לא מעניקה ערך. אסור להישען על המדינה כדי להעניק הערכה וכבוד לקשר שבין שני בני אדם. חברה חופשית בנויה על הרעיון שאדם חופשי לבחור לו דרך בחיים, אך זולתו חופשי לראות באותה הדרך דבר לא ראוי ולגנות אותה. שני גברים או שתי נשים או גבר ואישה יכולים להחליט שהם רוצים לבלות את כל חייהם ביחד, אך אין כל הצדקה שהם ישתמשו במדינה כדי להעניק חשיבות והכרה לקשר שלהם. מי שמתנגד לנישואין חד-מיניים ולנישואין אזרחיים מתנגד לכפייה מצד המדינה ומתנגד לשינוי ערכים עמוק שמשמיט את הקרקע מתחת לכל הרעיון של נישואין בתרבות האנושית.


זאק מילנצ׳יק

תלמיד בשנה התשיעית בישיבת מעלה אדומים, סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה.