בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

תהיה הגבר הזה: תפקידם של גברים במאבק הפמיניסטי...

תהיה הגבר הזה: תפקידם של גברים במאבק הפמיניסטי

,
מי שהסתובב לפני מספר שבועות ברחובות ת"א עשוי היה להיתקל במספר איורים לא שגרתיים המוצגים על תחנות אוטובוס, בליווי הכיתוב "אל תהיה הגבר הזה". קמפיין "אל תהיה הגבר הזה" מציג כרזות בהן מצוירות סיטואציות בילוי נורמטיביות של אישה וגבר, בעוד הצלליות שלהם מתארות הטרדה וכפייה מינית – גבר שמכניס סם אונס למשקה, סוחב עליו אישה […]

מי שהסתובב לפני מספר שבועות ברחובות ת"א עשוי היה להיתקל במספר איורים לא שגרתיים המוצגים על תחנות אוטובוס, בליווי הכיתוב "אל תהיה הגבר הזה". קמפיין "אל תהיה הגבר הזה" מציג כרזות בהן מצוירות סיטואציות בילוי נורמטיביות של אישה וגבר, בעוד הצלליות שלהם מתארות הטרדה וכפייה מינית – גבר שמכניס סם אונס למשקה, סוחב עליו אישה מעולפת וכד'. הקמפיין מסמן מפנה בתפיסה של הקשר בין גברים לענייני מגדר. לעומת קמפיינים קודמים שהתייחסו לסוגיית האלימות המינית כנושא נשי בלבד – כפי שעשה בעבר קמפיין "תשמרי על הכוס שלך", שפנה לנשים והטיל עליהן את הטיפול הבלעדי בתחום – הקמפיין הנוכחי פונה לגברים וקורא להם לקחת אחריות על תופעת האלימות המינית בחיי הלילה.

ההבנה שמגדר הוא תחום גם של גברים מחלחלת לאיטה לתודעה הציבורית. תרבות והבניות מגדריות מגבילות גם גברים ומציבות מודל גבריות שאינו בהכרח מיטיב איתנו. אם זה בציפיות מהתפקוד המיני ולרצון תמידי לסקס או בייעוד להתקדם בקריירה ולהזניח את הבית. מעבר לכך, כמה מהסוגיות המרכזיות שהפמיניזם עוסק בהן היום – מאבק בתרבות האונס ושוויון בשוק העבודה, דורשות שינוי ישיר בהתנהלות הגברית. לעומת הענקת זכויות בסיסיות שהשפיעה בראש ובראשונה על נשים, כעת נדרש שינוי תרבותי וערעור על תפקידים מגדריים מסורתיים. אלו שינויים המשפיעים באופן ניכר גם על גברים.  מכאן הדרך לשאלה שבכותרת קצרה. אחרי שעברנו את המשוכה הראשונה והכרנו בכך שהעיסוק במגדר זה לא רק עניין נשי, ושיש לגברים אחריות על סוגיות מגדריות, כעת נותר להבין מה התפקיד שלנו, הגברים, בסיפור הזה. במילים אחרות – להבין לא רק איזה גברים לא להיות,  אלא גם איזה כן.

גברים עדיין לא פרצו חומות מגדריות

כדי לבחון מה השינוי שנדרש מגברים, ובהתאם את תפקידם האפשרי במאבק הפמיניסטי, ניתן להסתכל על השינויים האחרונים שתנועות נשיות הובילו בשיח המגדרי. תחום אחד הוא היחס לאלימות מינית ומגדרית. בעוד נשים קבעו את שלילת האלימות על רקע מגדרי בראש החץ של המאבק הפמיניסטי, ההתייחסות הגברית לכך עודנה מגומגמת. רצח נשים, אונס, זנות, הטרדות מיניות. כל אלה תופעות שיש דרישה נשית ברורה לצמצם או למגר אותן ולעקור את התפיסות שבבסיסן, לפיהן היחס לנשים הוא כאל מוצר או רכוש. הזווית הגברית בסוגיות האלה אינה נוכחת. לא קיים סדר יום גברי מרכזי להתנערות מהתופעות או טיפול בתחום.

תחום נוסף בו ניתן לראות את ההתקדמות הגברית האיטית הוא שוק העבודה וחלוקת התפקידים בבית. בזמן שנשים יצאו מהבית ונכנסו בעשורים האחרונים בסערה לשוק העבודה, הכניסה של גברים הביתה פחותה בהרבה. כך, משימות משק הבית – טיפול בילדים, בישול, ניקיון – עדיין נעשות ברובן ע"י נשים. גם בתוך שוק העבודה, מגמת צמצום הפערים היא לכיוון אחד בלבד. נשים אמנם נכנסו למקצועות שנחשבו גבריים, אך היעדר הכניסה של גברים למקצועות "צווארון ורוד" ומדיניות שמרנית שומרת על סגרגציה (הפרדה) בשוק העבודה. לא רק שגברים אינם משנים את נורמות התעסוקה שלהם, כניסה רחבה של נשים למקצועות שהיו בעבר נחלתם הבלעדית של גברים גורמת להרעת תנאים וירידת קרנם של מקצועות אלה או לריבוד מגדרי בתוך המקצוע. כך לדוגמא, בתחום הרפואה רוב הנשים מועסקות כאחיות בעוד הרופאים הם ברובם גברים. גם בעריכת דין, השירות הציבורי והפרקליטות מתאפיינים ברוב נשי ובשכר נמוך יותר בעוד המשרדים הפרטיים הם גבריים ברובם.

הסגברה ודעות אחרות

מול הצורך הברור של מעורבות גברית מוגברת שתיצור דואליות בתהליכים המגדריים, שינוי הכרחי גם מהכיוון הגברי, עומדת הדרישה דווקא להגביל את הדעה הגברית בתנועה הפמיניסטית. המונח "הסגברה", ניסיון להסביר באופן פטרוני או מתנשא, מועלה לא פעם בעת דיונים של נשים וגברים בנושאים מגדריים.

כדי להבין את הסייגים ממעורבות לא נכונה של גברים במאבק הפמיניסטי, כדאי להבין את הנימוקים לדרישה להימנע מ"הסגברה" או מנוכחות יתר של קולות גבריים. צידוק אחד  שנעשה בו שימוש הוא הנימוק האפיסטמולוגי, הכרתי. טיעון שביסודו עומדת ההנחה שלא ניתן להבין תחומים מבלי לחוות אותם. כך גבר לא יכול להביע דעה על אלימות מינית כיוון שלא חווה את ההתמודדות הנשית איתה.  אולם טיעון זה מעלה לא מעט בעיות, שכן הוא שולל דעות על סמך הדובר, ולא על סמך תוכן. האם אדם אינה יכולה להביע דעה בנושאים ביטחוניים, אם לא חוותה שירות קרבי? באותה מידה, איך ניתן להביע דעה על אלימות מגדרית מבלי לחוות זאת מצידו של התוקף?

לחוויה ולתודעה יש בהחלט יתרון ויכולת להציף סוגיות "שקופות" לציבור שאינו חווה אותן, כפי שכגברים איננו תמיד מודעים לחשש מאלימות על רקע מגדרי או פריוולגיות גבריות. אך אין בכך כדי לשלול דעה שמובעת ע"י גבר. המאבק הפמיניסטי הוא נכון וצודק לא בגלל שהוא מציג נראטיב נשי, אלא בגלל שהוא נכון אוניברסלית.  ישנן הצדקות אחרות להגבלת הדומיננטיות הגברית ויצירת מרחב בטוח לעמדה והובלה נשית. אחת מהן היא שישנם קולות שונים לגברים ונשים, כפי שמתארת ההגות של קרול גיליגן. העובדה שישנם קולות וצרכים שונים גוזרת שדומיננטיות גברית מבטלת את הקול הנשי. לכן יש לאפשר השמעה שלו.  נימוק נוסף הוא הצורך בדומיננטיות נשית לצורך התהליך להשגת שוויון מגדרי. אם בבסיס הבעיה ישנה הדרה נשית והגמוניה גברית, הגיוני שבתהליך התיקון תהיה הובלה ודומיננטיות נשית.

התפקיד הגברי

הצורך לפעולה גברית אקטיבית, לצד הסייגים של לאפשר הובלה ודומיננטיות נשית מוביל למספר פעולות שאנחנו כגברים יכולים ומחויבים לעשות. עניין מרכזי הוא חינוך כלפי הקבוצה המגדרית שלנו. כפי שנאמר, בבסיס תופעות של אלימות מינית עומדות הנחות תרבותיות שגויות. היכולת לשנות אותן טמונה במידה רבה בשיח הפנים גברי. לעומת נשים היכולות לפעול לאחר מעשה ולהעלות סוגיות לתודעה הציבורית, החינוך המניעתי יכול וצריך להיעשות ע"י גברים. כפי שנוהג ארגון אסל"י, ששם לעצמו למטרה לפעול בקרב גברים למניעת אלימות כלפי נשים. צריך ואפשר להעיר לגברים בסביבתנו שנוהגים באלימות או משתמשים בהומור פוגעני שמנכיח את תרבות האונס, צריך ואפשר לייצר שיח מגדרי גברי, לחנך בנים וגברים ולשנות תפיסות תרבותיות רווחות.

בנוסף, עלינו לתת מרחב וכוח להובלה נשית. לעמוד על כך שבחוגים שאנחנו נמצאים בהם יהיה ייצוג נשי מספק או להכיר בכך שיש מקומות שעלינו להיות בהם רגישים ולאפשר יצירת מרחב נשי בטוח. להקשיב ולהכיר בכך שיש עוולות מגדריים ש"שקופים" לנו. לקחת על עצמנו תפקידים שנחשבו בעבר נשיים ולאפשר לנשים לקחת גם תפקידים שנחשבו בעבר גבריים. לבסוף, ואולי החשוב ביותר, עלינו להצטרף לתנועה הפמיניסטית (גם אם לא להוביל אותה) ולסייע לשים אותה במרכז וכנושא פוליטי מרכזי של כלל הציבור. להביא ביחד לשינוי מדיניות ולטיפול ממסדי בתרבות האונס, בפערים וההדרה בשוק העבודה ובהיעדר שוויון ההזדמנויות.

לגברים יש השפעה על נשים וגם לנשים על גברים. כפי שלעשירים יש השפעה על עניים (ולהפך), ללבנים על שחורים (ולהפך), או לכל קבוצה על קבוצה אחרת באותה חברה. זוהי למעשה אחת הסיבות המרכזיות למחויבות שלנו לפעול – ההבנה שיש זיקה הדוקה בין ההתנהלות שלנו כקבוצה או כפרטים לאחרות ואחרים.


קרדיט תצלום:
Tove Paqualin
שתף:
 
  • איתי כהן

    סטודנט לפילוסופיה, סוציאל-דמוקרט, ופעיל בארגון "כוח לעובדים". כותב בענייני חברה וכלכלה.