‎קורא‫/‬ת‫:‬

תיבת הפנדורה נפתחה: הנדסה גנטית של תינוקות בסין...

תיבת הפנדורה נפתחה: הנדסה גנטית של תינוקות בסין

,
לאחרונה פורסם כי המדען הא ג'יאנקו הכריז כי נולדו תאומות המחוסנות כנגד נגיף האיידס (HIV) הודות לעריכה גנטית. מה שהמדען הסיני ביצע הוא למעשה לפתוח תיבת פנדורה, או לשים רגל בדלת האסורה.
image_printגרסא להדפסה

העלילה בסרטי אסונות או פלישת חייזרים בדרך כלל מתחילה ביום רגיל, בשגרה. הדמות הראשית והמשפחה אוכלים יחד ארוחת בוקר, ומתארגנים להמשך היום. ברקע, הטלוויזיה או הרדיו דולקים, ובהם ניתן לשמוע משפט או שניים מהחדשות, משפט שבדרך כלל רומז על כך שמשהו לא כשורה יתרחש בקרוב. הגיבור/ה בדרך כלל אינם קשובים לנאמר, וממשיכים בשגרת חייהם עד שהאסון נעשה כבר איום מוחשי.

אני מאמין שרובנו חשנו הרגשה דומה כאשר התפרסמו מספר כתבות על המדען הא ג'יאנקוי, שהכריז כי נולדו תאומות המחוסנות כנגד נגיף האיידס (HIV) הודות לעריכה גנטית. אני מניח שכותרות כאלה זכו לסיקור ודיון אך נראה שהשקיעה המהירה של הכותרות בדבר הניסוי, מעידה על כך שזה צעד קטנטן שאינו רומז על דבר. אך השאלה שנשאלת היא האם אין זה אותו רעש רקע, שממנו הגיבור/ה שלנו בסרטי האסונות מתעלמים? האם זה משהו שיכול לרדת מסדר היום באותה המהירות שאליה הוא התפרץ? אני טוען שלא. קיימות מספר בעיות עם טכנולוגיה חדשה ותיאוריות מדעיות, שיש לתת עליהם את הדעת כעת, לפני שיהיה מאוחר מידי.

מרעיון לנשק

כאשר האחים רייט הצליחו להטיס את המטוס בפעם הראשונה, לא לקח למין האנושי יותר מידי זמן כדי להבין שאפשר דרך כלי תעופה זה לזרוק פצצות על אנשים שהם לא אוהבים. ההבנה והביצוע של הרעיון לקחו בערך שנתיים. לראשונה, כשמדענים גילו שלמעשה הפגזת אורניום בנויטרונים גורמת לביקוע גרעיני, לא לקח הרבה זמן להבין שיכולה להיווצר מכך תגובת שרשרת, שמפיקה אנרגיה עצומה. אחרים הבינו שאנרגיה זו יכולה להירתם לכדי נשק. התוצאה היא האסונות בהירושימה ונגסקי.

אבל התהליך הזה, של לקיחת רעיון או תיאוריה והפיכתם לנשק, לא בלעדי רק לעולם המדע המדויק. תיאוריה הנמצאת אומנם בתחום הביולוגיה, "מוצא המינים" של דארווין, הייתה הבסיס לרעיונות הגזעניים של הנאציזם, ובה הם השתמשו כדי לתת תוקף "מדעי" לעוולות המזעזעות שלהם. אך במאמר שפרסם פיקי איש שלום מהאוניברסיטה העברית, גם תיאוריות חברתיות – ולא מדעיות – יכולות להירתם להרס.

על פי המאמר שלו "Theory as a hermeneutical mechanism: The democratic-peace thesis and the politics of democratisation", כל מידע שנוצר בספֵרה האקדמית (במגדל השן אם תרצו) מהגר אל החברה ומקבל חיים משל עצמו. בדרך כלל, ההשלכות של התיאוריה הן בלתי צפויות ואינן עולות בקנה אחד עם כוונתו של הוגה התיאוריה. זה נעשה על ידי מנגנון בעל שלושה שלבים, שבה התיאוריה הופכת לקונבנציה חברתית, ומשם לאמונה פוליטית.

מדענים וחוקרים מדברים תמיד בשפה מהוססת; במקום לומר שמשהו יקרה, הם נוהגים להגיד שמשהו עלול לקרות, או שהסיכוי שמשהו יקרה יגדל. חוקרים לא רוצים "להמר על כל הקופה" כי נבואה ניתנה לשוטים. בגלל שאי אפשר לדעת במאת האחוזים מה יקרה, הם נוטים להפוך את כל הרטוריקה שלהם להסתברותית. כאשר התיאוריות הללו מהגרות אל החברה הן מאבדות את ה"הסתברות הזאת" והופכות לנבואות. במקום "הסיכוי שיקרה X" קיימות כותרות בעיתונים כגון "חוקרים מצאו כי X יקרה", או "מדענים גילו את הסיבה שבגללה אנחנו X". ברגע שהבנה זו הופכת נפוצה ורווחת בחברה, היא יכולה להיאסף על ידי אנשים שונים, שעבורם אותה הבנה משרתת אינטרסים שונים. כמו במקרה של הנאציזם ומוצא המינים של דארווין. דארווין טען כי המותאם שורד (ולא החזק). אך רעיון זה הפך להיות בסיס להכשר לגזענות כי "החזק שורד, כי ככה זה בטבע, הרי דארווין אמר זאת".

השלום הדמוקרטי

לעיתים עיוות זה נעשה במודע, לעיתים בטעות, אך בסופו של דבר הרבה פעמים זה נעשה. פיקי איש שלום במאמר שלו נותן דוגמה מעניינת והיא בדבר השלום הדמוקרטי. בחקר היחסים הבין-לאומיים אין הסכמה בסיסית כמעט על שום דבר. לא על מה זה שלום או מה זו מלחמה. הדיונים מעניינים מאוד אך לרוב, כדי לקיים דיון כללי יותר, הם מתקבלים כ"חוקים שרירותיים" ומשתמשים במונחים הללו לרוב בלי לרדת לעומק ההגדרה. אך ביחב"ל (יחסים בין לאומיים) יש דבר אחד שאיננו רחוק מלהפוך לחוק, לחוק היחיד של הדיסציפלינה – הסיכוי שתפרוץ מלחמה בין משטרים דמוקרטיים הוא קטן, יש כאלה שיגידו שואף לאפס.

הלכו ובדקו את כל המלחמות וראו שאולי למעט המקרה של אנגליה וארגנטינה (וגם זה היה גבולי), לא הייתה מלחמה בין משטרים דמוקרטיים. שלל חוקרים מנסים למצוא לכך סיבה, חלק טוענים שזה קשור באיזונים ובלמים ובמבנה המשטר, שמאפשר אורך רוח לקברניטים כדי למצוא פתרון לא צבאי. חלק טוענים שאלה ערכים משותפים שחברות דמוקרטיות חולקות, שמונעות מהציבור שלהם לעודד מלחמה ולדרוש מהממשלות שלהם לפעול באיפוק כאשר יש חיכוך עם מדינה שכנה דמוקרטית. מהצד השלישי, יש כאלה שטוענים שזה עניין של זמן ושכרגע, הקונסטלציה הפוליטית (רוסיה וסין למשל) מאיימות על המשטרים הדמוקרטים והם נאלצים לשתף פעולה. כשהאויב הזה ייעלם (למשל רוסיה תחדל להיות איום על אירופה) המדינות האירופאיות (והדמוקרטיות) יחזרו ללפות זו את צווארה של זו.

אבל שוב, אין התיאוריה אומרת שאין שום תסריט שבו תהיה מלחמה בין מדינות דמוקרטיות, אלא שהסיכוי קטן כל כך, שנכון להיום וכנראה בעתיד הנראה לעין, לא תפרוץ מלחמה בין מדינות דמוקרטיות. למשל יפן-ארה"ב או גרמניה-צרפת. כשרעיון זה היגר אל החברה, הוא איבד את ה"הסתברות" והפך להיות חוק טבע הגורס כי משטרים דמוקרטיים לא נלחמים זה בזה. ארה"ב של ג'ורג' בוש הבן, האמינה בכך כל כך, שהיו קולות שדחפו לדמוקרטיזציה של מדינות עוינות בכוח. אם הן יהפכו לדמוקרטיות (שלפי הגרסה של הוגי מדיניות זו, זה עניין טכני של משטר ומוסדות), הביטחון האמריקאי יגדל, כי כך לא תפרוץ מלחמה. כך שדמוקרטיזציה הפכה להיות אסטרטגיה ביטחונית שעודדה מלחמה כדי לקיים תהליך דמוקרטיזציה בכוח הזרוע כמו בעיראק ואפגניסטן.

המדע האסור

אז איך כל זה קשור לרעיון של הנדסה גנטית? במדע יש כמה ניסויים שכולם רוצים שיתבצעו אך אף אחד לא מוכן לבצע מסיבות אתיות. למשל, אחת השאלות שמעסיקות בלשנים היא האם שפה היא אינסטינקט מולד או שמא היא יכולת נרכשת. איך בקלות אפשר לדעת זאת? ניקח תינוק בן יומו ונפריד אותו מהוריו. נשים אותו בחדר מבודד מכל רעש, ונטפל בו במינימום ההכרחי מבלי לדבר אליו. אם התינוק הזה יפתח שפה בעצמו, נדע ששפה היא אינסטינקט. אם הוא לא יפתח שפה, נדע ששפה נרכשת עם הזמן תוך חיקוי ולמידה. עד היום אין עדויות שניסוי כזה נעשה, והוא בפירוש אסור על פי החוק. לכן מדענים מנסים למצוא "תחליפים" טבעיים, למשל תינוקות חרשים מיום היוולדם. אך לכל מקרה שכזה יש בעיות ולכן נותר מקום לספק. הניסוי האסור הזה היה "סוגר את הפינה", אך כאמור, הוא אכזרי כל כך שאף אחד לא יכול ולא רוצה לעשותו.

מה שהמדען הסיני המוזכר לעיל ביצע הוא למעשה לפתוח תיבת פנדורה, או לשים רגל בדלת האסורה. אומנם יש גינויים רחבים לניסוי, אך אני בטוח שמדענים רבים ירצו לשים את ידיהם על המידע שהוא מספק, ולא יעמדו בפיתוי ולא יחרימו את המידע שנוצר. אולי הם יחרימו את המדען, ולא יתנו לו תקציבים ולא במה בכנסים, אבל המידע שאותו ניסוי יספק יעסיק מדענים רבים.

בזמן הכיבוש היפני של סין לפני מלחמת העולם ה-2 ובמהלכה, פעלה יחידה בצבא היפני שביצעה ניסויים בנשק כימי וביולוגי על בני אדם. ליחידה קראו יחידה 731. למרות שהאמריקאים הוציאו להורג קצינים בכירים בצבא האימפריאלי היפני לאחר המלחמה, את ראש היחידה לא רק שהם לא הוציאו להורג, הם זיכו אותו בחנינה ובחסינות, בתמורה למידע שהם צברו בניסויים הללו.

אם המדענים באמת רוצים לצאת בהצהרה, הם צריכים להתעלם מהמידע שיתקבל מאותם תינוקות, ולא רק מהמדען. כלומר לגופו של עניין ולא רק לגופו של מדען. בסופו של דבר, לעיתים מדענים הם כמו ילדים שרוצים לראות "מי יכול". והם יעשו הרבה דברים על גבול, או על יד ה"אתי" כדי לספק את יצרם לדעת ולהגיד "הצלחתי". היצר הזה, צריך להיות תחת שליטה כי בסופו של דבר, הנדסה גנטית היא לפתוח תיבת פנדורה, שאיש אינו יודע איזה השלכות יהיו לה על המין האנושי. בסופו של דבר, אין מדובר במדען או אינדיבידואל בודד הפועל בוואקום. ברגע שהמידע הזה יצא אל אוויר העולם, הוא יהפוך לנחלת הכלל, ומי יודע מה יקרה אז.

לפעמים צריך לעצור רגע לנשום עמוק ולחשוב. ההצדקה לניסויים כאלה היא תמיד חיובית, כלומר אם זה יעזור לרפא את מחלת הסרטן, זה מעולה. אבל מה יקרה אם אותה טכנולוגיה תביא לכדי דברים אחרים, נוראיים יותר ממה שכיום ניתן לדמיין? איך אפשר לגרום לכך שידע יתועל למחוזות שאנו רוצים, ולא למחוזות שאיש אינו צופה? זה הזמן לחשוב ולא לרוץ מבלי להסתכל אחורה.


גדי גרשוני

סטודנט לתואר שני באוניברסיטת נאגויה ביפן. מתמחה ביחסים בין-לאומיים, בנושאי תרבות ושפה, ובשפה היפנית ובתרבות היפנית בעיקר. עוסק בחקר הפער בין פרקטיקה ותיאוריה, ובחיבור של תרבות שפה וטכנולוגיה.