‎קורא‫/‬ת‫:‬

Die Traumdeutung: פרויד כמחולל המהפכה הקופרניקאית ...

Die Traumdeutung: פרויד כמחולל המהפכה הקופרניקאית בפירוש החלומות

,
עד פרויד, החלום נתפס בתור תופעה בלתי מוסברת ומיסטרית, הקשורה לסימבולים חיצוניים והצצות אל העתיד. אולם, פרויד הפך את החלום לדבר הניתן לניתוח מדעי ולתועלת התרפויטית - דבר שניתן לקרוא לו המהפכה הקופרניקאית של החלום.
image_printגרסא להדפסה

הרבדים החדשים אשר יצק זיגמונד פרויד אל תוך המפה הפסיכולוגית של האדם היו משמעותיים ביותר למען מימוש האפשרות של התייחסות מדעית אל תחומים אשר כינונם ותפקודם היו בגדר נסתרים – ואף מיסטיים – עד אותה העת. בזאת משרת פרויד יותר מכל את מטרת המדע כפי שתואר לאורך ההיסטוריה: הוא מציב אותו ככלי לשירות האדם בבירור העניינים אשר היו לו בלתי מוסברים, אשר נוצקו לתוכם הסברים דוגמטיים ואמונות כוזבות. אחת הדוגמאות המובהקות לביאור הנסתר הוא בתיאורית פירוש החלומות הפרוידיאנית. אותם קווי-סיפור הנוצרים בזמן שינה ומהווים סיפור מקביל לקו המציאות שאנו חווים בזמן ערות – ועם זאת הזיקה בין הקווים בלתי ברורה – היו בעבר למושא לעיסוק מיסטי רב. הרצון לתת עליהם את הדעת הוביל לתיאוריות רבות, אשר בין היתר כללו בתוכן חיפוש אחר סימבולים חיצוניים ואף ניצוצות נבואיים, בטענה כי בידי המפרשים הנכונים ניתן יהיה להפיק מהם מסקנות ברורות ביחס לעתיד. פרויד, בפירושו את החלום, נעזר בעולם המושגים ובכלים המדעיים שלו למען שימת האדם במרכז ההתייחסות של חלומו שלו – במעין מהפכה קופרניקאית בתורת החלום – וכך הופך את החלום לכלי להתבוננות פנימית, חקירה ותרפויטיקה עצמית. זהו מהלך מרתק ההולם את פרויד הרופא כמובן, אך גם את פרויד כהוגה הנותן המשך למהלך מחשבתי שלם המגדיר את המודרנה, הרואה באדם תכלית ובעל הסמכות לחקירה התבונית. זוהי בעיניי עיקר גדולת פרויקט פירוש החלומות, ולכן ארצה להקדיש לו מחשבה בחיבור הקצר שלפניכם.

אתייחס כאן לפירוש החלומות אצל פרויד בעיקר על ההיבט התרפויטי שלה – בתור פרקטיקה של הכרה עצמית דרך עיניו של החולם עצמו – זהו גרעין המהפכה כפי שאני רואה אותה בפיסת הטקסט שבה נעסוק.

בתהליך פירוש החלומות, פרויד עושה הבדלה בין שני סוכנים הפעילים בתהליך – המהרהר והמתבונן. שני אלו נבדלים בכך שהמהרהר, בשטף הרעיונות הזורמים ממוחו שלו, מחצין אותם תוך כדי התמודדות עם הביקורת שמנסה לסנן את התהליך הנ"ל, בעוד המתבונן הוא גורם מדכא למנגנון הביקורתי, היוצר זירת פירוש נוחה לפירוש החלום. האחרון גם יפרק את החלום לגורמים למען ניתוח נפרד של כל פרט, בעוד שורה נוספת של זרם רעיונות מצד המהרהר, המתקשרים לכל פרט בחלום, ממשיכים להגיע. המתבונן הוא סוכן פעיל אבל מנחה בעיקר. ניכרת משניותו לתהליך.

דבר מה המיוחד בקשרים שבין שני הסוכנים הללו לפרויקט פירוש החלום הוא שזהות כל אחד מהם אינה נפרדת בהכרח. פרויד מצביע על האפשרות של השתקת הביקורת העצמית של התבונה בהקבלתו להשתקת הביקורת בתהליך היצירתי כפי ששילר מתאר אותו. "הצבת עצמך במצב של התבוננות עצמית נטולת ביקורת". זוהי נקודה שאינה רק אפשרית, אלא גם כזו שמתוארת כנגישה ביותר, ורבים ממטופלי פרויד משיגים אותה לאחר הדרכה קלה מצדו.

ההיבט הנוסף של תפקיד המתבונן מוצב כנקודת תורפה אפשרית נוספת בהתבוננות העצמית, והיא השגת הגבול שהוא מבצע בין פירוק החלום לגורמים, לייחוס החלקים השונים אל מובנם הנסתר: "בוודאי יהיו מי שיטילו ספק במהימנותן של 'אנליזות עצמיות' שכאלה. טענו שבשום אופן אי אפשר להימנע כאן משרירותיות. לדעתי, דווקא התנאים של ההתבוננות העצמית עדיפים על אלה של ההתבוננות באחרים". לנגד ביקורת זו נראה כי נקודת התורפה מייצגת דווקא יתרון של שיטת האנליזה העצמית, בכך שהגישה אל מפתח הסימנים לפירוש החלום היא בלתי אמצעית. בעוד שהמתבונן הנפרד מן המהרהר מנחה אותו בחיפוש אחר מפתח פירוש החלום הנמצא אצל הראשון, כאן, במיומנות מתאימה, הנחיה ישירה תדע לבודד את הגורם בחלום אותו ניתן לייחס למובנו הנסתר.

באמצעות החפיפה האפשרית בין שני סוכני תהליך הפירוש, מאפשר פרויד תהליך של טיפול עצמי נגיש לאדם, באשר הוא החולם ובעל המפתח לפירושו. לפי המשל שלנו בפתיחת החיבור, המקשר בין המהלך של פרויד 'למהפכה הקופרניקאית', מתהפך כאן מושא ההתייחסות  במשל – ונקודת ההסתכלות אל החלום, על מנת לחלץ ממנו משמעות, היא דרך עיניו של החולם בלבד, ומפרש החלומות, המתבונן – קיים, אך יכול להיות החולם עצמו (וייתכן שאף כדאי שכך יהיה). זוהי תפנית בדרכי הטיפול של הפסיכואנליטיקאי, מפני שקיים כאן זיהוי ייחודי ביחס למושאי ניתוח אחרים של שיטה זו: ההכרה בהימצאות המפתח אצל החולם מעניקה לו ייחוד ויתרון – האדם הוא המנתח של ליבו עצמו.

ניתוח החלום לפי הצעדים שפורש פרויד אינו מביא לטיפול בפני עצמו, אלא משמש כדיאגנוזה מפורטת ובלתי אמצעית למצבים נפשיים מהותיים. "החלום [וכך ניתוחו] מציג מצב עניינים מסוים שאני משתוקק אליו". דהיינו, הניתוח העצמי של החלום מאפשר הרכבה של מספר הפרטים הנמצאים בחלום לכדי מימוש של דבר מה. דרך הגשמת הדבר בחלום האדם מקבל הצצה אל רחשי הלב אליהם לא בהכרח היה מודע, ובהצפתם בפני עצמו יכול הוא להתמודד מולם בכלים הרציונאליים הנתונים לרשותו.

ההקבלה שלי של תיאוריית החלומות הפרוידיאנית למהלך האינטלקטואלי הכולל, המגדיר בעיניי את המודרנה, היא ישירה ומרתקת מפני שאינה גלויה לעין – ממש כמו החלום עצמו. כביכול מוצעת כאן שיטה הדוחה תבוניות ומעודדת אסוציאציות פרועות למען הבנה של מימוש תשוקה/משאלה, אך לא כך הדבר; פירוש החלומות של פרויד הוא תהליך מרובה שלבים, ולא השתקת הביקורת מצד התבונה ולא המימוש של המשאלה בעזרת החלום הן בגדר תכלית סופית.

השתקת התבונה בשלב הראשוני באה לאפשר הסתכלות מצד החולם אל עולם החלום באופן שיוכל לבצע עליו מהלך ביקורתי מאוחר יותר. לאחר מכן ירכיב הוא תמונה שלמה שבה יזהה את תכלית החלום במילוי המשאלה. ואמנם החלום מוצא את קצהו במילוי המשאלה, אך פירוש החלום משתמש במימוש זה כאמצעי, כפיסת מידע חשובה, לחקירה עצמית מאוחרת לפירוש החלום – חקירה תבונית לחלוטין. נוצר כאן קו המאפשר הסתכלות בהירה אל החלום, ונגמר בחתירה תבונית להכרה שלמה יותר של העצמי.

 


אלי בנימין ישראל

ברזילאי-ישראלי, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים - בהתמקדות על פילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה. כותב על פילוסופיה, אקטואליה, תרבות ועוד.