בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

KARAWANE: על היצירה ותנועת הדאדא...

KARAWANE: על היצירה ותנועת הדאדא

,
קראוון היא אחת היצירות האניגמטיות של תנועת הדאדא – תנועת אומנות אוונגרדית שצמחה על בימת ה"קברט וולטר" בציריך, ואשר קראה תגר על החברה הבורגנית הגרמנית של תקופת מלחמת העולם הראשונה. בכתבה זו אציג את הפילוסופיה העומדת מאחורי היצירה, ואת המאפיינים של הכלום המכוון.

בפעם הראשונה בה שמעתי את KARAWANE חוויתי חוויה ייחודית: נשטפתי הלם מהצלילים המוזרים, והקשבתי למילים חסרות המשמעות בקפידה וברצינות. לאחר ההאזנה נחשפתי גם למטרה העומדת מאחורי חיבור משונה זה, ונוכחתי לדעת שנפלתי לפח שטמן הוגו באל – לי ולכל שאר הבורגנים. תוך כדי הקשבה למילים הן הופיעו על הלוח, ועקבתי אחרי האותיות בניסיון למצוא היגיון מאחוריהן. קרוואן, ותנועת הדאדא כולה, עוסקת דווקא בחוסר ההיגיון, בדבר שאין לו צורה, ואני, בחשיפתי הראשונה הזו לדאדא, נכשלתי בכשל חיפוש ההיגיון במקום בו הוא איננו נמצא בהגדרה.

דאדא היא סטירת לחי נפלאה לתרבות הגרמנית של תקופת המלחמה הראשונה. מטרתן של היצירות היא למחות ולקרוא תגר כנגד החברה הבורגנית; האי-סדר, אלמנט ההפתעה וחוסר הערך האינטרנזי של המרכיבים, מתאחדים כולם יחד לשבירת המוסכמות האומנותיות של התקופה. אשאף להציג בפניכם את האלמנטים השונים המרכיבים את היצירה הייחודית הזו, בעיקר מנקודת המבט הפילוסופית, עליה נשען הוגו באל ביצירתה, ואנסה לערוך ניתוח מבני של הכאוס הדאדאיסטי.

קראוון שייכת לז'אנר השירה הפונטית. ז'אנר זה מנתק את השירה ממשמעותן של המילים, וזאת בניגוד לשירה המקובלת שבה מרכז הכובד הוא דווקא המילים, ובפרט כאשר מבצעים ניתוח איכותני של השירה. על כן, כל מה שנותר בשירי הז'אנר הפונטי הם רק הברות וצלילים. השפה היא כלי ייחודי של האדם, בהשוואה לשאר בעלי החיים, והיא מהווה את סימן ההיכר המובהק ביותר של הציוויליזציה – האופן בו מתקיימת חברה שבה קבוצת פרטים חיים יחד ומבינים זה את זה. אלמנט זה, של עקירת השפה, הינו אלמנט ניהיליסטי מובהק – הניתוק מן השפה הוא ניתוק ממה שמכונן את החברה, וזה מחזיר את האדם למצבו הראשוני והפרימיטיבי.

דבר נוסף, המדגיש את האלמנט הפרימיטיבי של קראוון, הוא האלמנט הבימתי של היצירה. יצירתו של באל היא אינה בגדר שירה, אשר יכולה להיות מוערכת מחוץ להקשר מאוד מסוים; היא אינה מיועדת לקריאה, ולכן גם אינה ניתנת להערכה המבוססת על ליריקה, אלא שהאלמנט הבימתי הוא הכרחי להעברת המסר כנדרש. ביצועו של השיר מתרחש במעוז הדאדא, על בימת ה"קברט וולטר", בלבוש טקסי המזכיר את דמותו של שמאן. הצלילים והמקצב שלו גם הם מביאים איתם אסוציאציות שבטיות, אשר מזכירות טקסים פגאניים. אלמנטים אלו מחזקים את המאפיין הפרימיטיבי של היצירה, אשר באמצעותה שואף היוצר לנתק בינו לבין החברה הבורגנית. לפי המחשבה הניהיליסטית, דרך ניתוק זה מהמוסדות החברתיים הוא זוכה לחופש אמיתי ולחיבור עם עצמו.

השפעת הפילוסופיה של ניטשה על היוצר ניכרת גם בסוג החוויה האסתטית שהוגו מנסה להעביר ביצירתו. לפי ניטשה, החוויה האסתטית, בטרגדיה היוונית בפרט, הינה שילוב של שני יסודות: היסוד האחד הוא הדיוניסי, אשר מהווה את אמת הקיום, על כל הכאוס והכאב הכרוכים בה. יסוד זה משתלב עם היסוד האפולוני, אשר מטרתו היא ליצור אשליה שאמורה לאפשר לאדם להתמודד עם האמת המוצגת בפניו. ניטשה טען כי "סיבת המוות" של הטרגדיה היא שבירת האיזון שבין שני היסודות הללו, לטובת היסוד האפולוני. נראה, וזאת להערכתי בלבד ומהאופן בו אני אישית רואה את היצירה, שמטרתו של הוגו באל היא ליצור חוויה אסתטית בה היסוד הדיוניסי שולט, ולכן הוא מוותר על אלמנטים אפולונים של השירה המסורתית. בשירה כזו, שבעצם הגדרתה נמצא חוסר הצורה, קשה להצביע על מבנה או על מאפיינים טקסטואליים, אשר בדרך כלל מהווים כלים לניתוח שירה, ולכן אשאף לבצע ניתוח נקי ופרימיטיבי יותר, אם תרצו, של קראוון.

קיים בטקסט אלמנט גרפי, אשר מורה על אופן הביצוע של השירה; הדבר מתבטא הן בגופן של האותיות והן בהדגשתן. גופן עדין יותר ומודגש פחות מקבל ביטוי שקט ועדין, ואילו גופן בעל חזות גסה ומודגשת יותר נקרא בקול רם ואגרסיבי. האלמנט הגרפי משחק תפקיד דומה לזה של התווים במוזיקה, אם כי באופן מוגבל יותר. כלומר, הגרפיקה מאפשרת לקורא להגות את ההברות בעוצמה ווקאלית קרובה יחסית לזו שאליה התכוון המשורר. המילים עצמן, למרות חוסר הפשר המכוון שלהן, נעות בין הברות בודדות לבין מילים מורכבות, אך חסרות משמעות. זאת, יחד עם חזרתן של מילים מסוימות ועם המקצב המשתנה, שלעיתים הוא אחיד ולעיתים לא, יוצרים מצג שווא של היגיון ושל תבניתיות בחלקים של השיר; אולם אשליה זו נשברת כעבור זמן קצר, וכך קורה כמה פעמים במהלך השיר.

המרכיבים הללו הם מה שבעיניי יוצר את האפקט ההיפנוטי של השיר – מוחנו, באופן טבעי, מנסה למצוא את התבניתיות, את הקצב ואת המשמעות של המילים, והמאפיינים הללו של השיר מגרים את הרצון מצד אחד, ומצד שני מאכזבים אותו שוב ושוב.


קרדיט תצלום:
נחלת הכלל
שתף:
 
  • אלי בנימין ישראל

    ברזילאי-ישראלי, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים - בהתמקדות על פילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה. כותב על פילוסופיה, אקטואליה, תרבות ועוד.