בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

Rock & Fall: הקשר בין תרבות הרוק הסובייטית וב...

Rock & Fall: הקשר בין תרבות הרוק הסובייטית ובין נפילת מסך הברזל

,
הכלכלה הכושלת, ההיסטוריה הרצחנית, הבידוד מהעולם החופשי - ובכל זאת, הרוק הסובייטי, שהיה מחתרתי, מנודה ודל אמצעים, הצליח לשגשג ולסדוק את מסך הברזל. על עצמה רכה, תרבות סובייטית חתרנית, והשפעתה של אמנות.

בתיאוריות הנוגעות ליחסים בינלאומיים, בלטה מאז ומתמיד הגישה הריאליסטית, אשר מסבירה את היחסים שבין המדינות השונות באופן פסימי למדי: כל שחקנית שואפת למימוש האינטרסים שלה, המתבטאים ברצון להשיג כמה שיותר עוצמה. הפעולות של המדינה ייקבעו בהתאם ליחסי העוצמה שבינה לבין השחקניות האחרות, בהיעדר השפעה של מאפיינים כמו משטר, תרבות ורעיונות. לפי הריאליסטים, העוצמה היא דבר אוניברסאלי אשר קובע את חוקי המשחק באופן מובהק, כמעט מדעי. מדעני מדינה ריאליסטים סברו במשך שנים רבות כי בניתוח מעמיק של יחסי העוצמה שבין שחקניות שונות בזירה הבינלאומית, ניתן יהיה לחזות – או לפחות לשער באופן מושכל ביותר – את היחסים, את היציבות ואת הפעולות של המדינות השונות בהווה ובעתיד. לפי התיאורטיקנים הריאליסטים, איזון הכוחות שבין ארצות הברית וברית המועצות היה מושלם, מה שהפך את הזירה הבינלאומית למערכת יציבה, בה יש שתי מעצמות-על שהיו חזקות כמעט במידה שווה, אשר חילקה את העולם לשני מחנות ברורים, ולא עודדה אף צד לפתוח במלחמה.

לא פלא שהריאליסטים הוכו בתדהמה כאשר ברית המועצות התמוטטה יום אחד – בלי מלחמה, בלי איומים, בלי הפעלת כוח חיצוני כלשהו; ברית המועצות נפלה, ולא הייתה שום סיבה בינלאומית לנפילתה. בשנות התשעים, תחום המחקר של יחסים בינלאומיים היה זקוק לכוכב תיאורטי חדש, שיסביר את שהתחולל בברית המועצות.

ההסבר היה פשוט: משהו התרחש בתוך ברית המועצות. רבים טענו שמדובר בכישלון כלכלי – היא לא הייתה מסוגלת לתחזק את עצמה יותר. אולם רבים אחרים טענו כי מעבר לכישלון הכלכלי, בברית המועצות התרחש דבר אחר: הדור הצעיר, שנחשף לתרבות המערבית, התחיל לחשוב במושגים אחרים. מושגים אלו לא אפשרו למשטר להמשיך להתקיים במתכונתו הנוכחית, ודרשו הענקת עצמאות, חירויות ודמוקרטיזציה.

לנצח בלי צבא: עוצמה רכה ורוק אנד רול במעצמה הסובייטית

ג'וזף ניי, מדען מדינה וחוקר יחסים בינלאומיים אמריקאי, הציע כי לא רק עוצמה קשה – בדמות חיילים, נשקים ומשאבים – מעניקה למדינה את היכולת לבטא את האינטרסים שלה ולהשפיע על שחקניות אחרות. על פי ניי, נודעת השפעה גם לעוצמה הרכה, המבוססת על האטרקטיביות של המדינה, או במלים אחרות – על העניין שהיא מעוררת בקרב אזרחי המדינות האחרות.

התרבות המערבית עוררה עניין רב במדינות שונות, בעיקר משום שהיא קידמה ערכים כמו שוויון, חירות, אינדיבידואליזם ואוטונומיה; במקביל, היא גם ייצאה תרבות פופולרית בדמות אין-ספור ספרים, סרטים ומוסיקה. העושר המערבי, יחד עם תפיסת החירות שלו שלא כפתה על הפרטים ליצור בכפיפות לגוף מדיני או דתי מסוים, הצליח לספק כמויות אדירות של רעיונות ובידור, בהיעדר אינטראקציה פוליטית, צבאית או כלכלית. ארצות הברית, שמעולם לא הפעילה עוצמה קשה כנגד ברית המועצות, ללא ספק הצליחה לפרוט על מיתרים אחרים בקרב אזרחיה של יריבתה.

קשה לומר שהרוק אנד רול הוא הסיבה לנפילת ברית המועצות, אך הוא ללא ספק הצליח ליצור סדקים בקיר הברזל. שמועות על הביטלס הגיעו לברית המועצות מאוחר יחסית, אולם ברגע שתקליטים מוברחים של דיפלומטים ומיוחסים למיניהם הצליחו להגיע לידי הצעירים, שלא הזדהו בכנות עם ברית המועצות הביורוקרטית והעייפה בשנות השבעים והשמונים, גרמו לאפקט אדיר.

הרוק הסובייטי התפרץ בעוצמה אדירה, ויחד עם זאת שקטה ומחתרתית. היצירה הסובייטית האותנטית התקיימה במקביל להתארגנויות, למסיבות ואף להופעות מחתרתיות, שנעשו בשקט, תוך הימנעות מחשיפה ציבורית. המשטר הסובייטי הפוסט-סטליניסטי היה שונה בתכלית מהמשטר הסטליניסטי הרצחני, ואיש לא ציפה להירצח על שמיעת מוסיקת רוק מערבית או יצירת מוסיקת רוק סובייטית. יחד עם זאת, הדבר לא היה מקובל, וגרם לחששות לגבי השלכות כלכליות, תדמיתיות, פוליטיות, ולעתים אף פליליות.

הרוק אנד רול נחשב לרעל ולגורם משחית גם בארצות הברית ובאירופה, ועל אחת כמה וכמה בברית המועצות. פעמים רבות הוא נתפס בתור סוכן מערבי קפיטליסטי, אשר הורס את הנוער ואת הערכים הקומוניסטיים שעליהם ראוי היה שיתחנך. לפיכך, למרות שאיש לא נתלה בכיכר העיר משום שמצאו אצלו גיטרה או תקליט של Deep-Purple, ניתן היה לצפות לסנקציות על חשיפת הרוק אנד רול בפומבי. למשל, הפסקת מימון לימודים, אות קלון המעיב על יכולת מציאת עבודה וכדומה.

מעבר לכך, צריכה ויצירה של רוק אנד רול לא היו קלים ליישום; אי אפשר היה למצוא תקליטים מקוריים בחנויות או לשמוע את המוסיקה הזו ברדיו, ולפיכך המעריצים העתיקו את התקליטים שנפלו לידיהם והפיצו אותם ברבים, הקימו תחנות רדיו משלהם, ואף מכרו העתקים לזרים. גם כלי נגינה לא היו ממש בנמצא, ומובן שהיכולת להשגת רווח מיצירת המוסיקה לא הייתה קיימת. מוסיקאים רבים בנו את כליהם לבדם, ובמקביל ליצירתם עבדו בעבודות פיזיות לא מתגמלות.

ובכל זאת, הרעיונות של הרוק אנד רול, המערביים באופן מובהק, חלחלו ללבבות הצעירים. הרוק אנד רול שגשג, ומגוון של להקות, מוסיקאים וז'אנרים פרצו מכל מוקדי המעצמה הסובייטית. הרוק הסובייטי לא דן באופן ישיר בעוולות הקומוניזם או במצב הכלכלי הירוד, אם כי שירים רבים עסקו ברצון לחופש, ביכולת היצירה האנושית ובקריאה לשינוי ולעצמאות. במלים אחרות, גם בהיעדר המילה 'דמוקרטיה', הרוק אנד רול חשף את הרצון לדמוקרטיזציה שהלך וגבר בברית המועצות המדוכדכת. המערב, בלי סנקציות כלכליות או יריית כדור, הצליח להגיע ללבבות הסובייטים ולחצות את מסך הברזל.

האפקט של העוצמה הרכה

מובן שהעוצמה הרכה איננה פתרון קסם, אשר ממוטט מעצמות וגורר תהליכי דמוקרטיזציה נרחבים. הדמוקרטיזציה איננה ברירת מחדל שעל כל מדינה לעבור, ובמידה רבה, למרות יצירת המוסיקה המחתרתית הנרחבת בברית המועצות, ניתן לראות ברוסיה של פוטין סממנים מובהקים לשלטון דיקטטורי, לנסיגה מערכים דמוקרטיים ולרמיסת זכויות אדם. יחד עם זאת, מי שמתבונן בתרבות הרוסית יופתע לראות תכניות סטנד-אפ מפותחות, אשר נזהרות אמנם מפוטין, אך אינן פוסחות גם עליו; ספרות ענפה ומתוחכמת, הקוראת לשינוי פוליטי; מוסיקה, בדמות הפוסיקטס, אשר מעוררת עד היום קונפליקטים פנימיים; וכמובן, סרטונים ויראליים, המציגים נערים רוקדים באופן בהחלט לא הומופובי. למרות הקביעה לסלקם מהמוסד בו למדו, קריאות רבות של אקטיביסטים, מובילי דעה ואמנים גרמו למוסד לסגת מהחלטתו. יתרה מזאת, כאות הזדהות רבים מהמתנגדים יצרו סרטונים בנוסח דומה.

עוצמה רכה איננה גורמת למהפכות, והיא איננה תחליף לעוצמה קשה. בסופו של דבר, העוצמה הקשה המערבית היא הדבר שמגן עליה מפני איומים מצד צפון-קוריאה ואיראן. אולם, אחד מלקחיו של המערב, שחווה את מלחמת העולם השנייה, הוא למגר כמה שיותר את השימוש באלימות – או לכל הפחות להשתמש בה רק בשעת צורך אקוטי. יפן, אשר ספגה רבות מהעוצמה הרכה המערבית, איננה משתפת פעולה מובנת מאליה, אלא שהיא יריבה שהובסה במלחמה; בדומה לכך, רוסיה, המורכבת יותר, עדיין עוינת את המערב.

יחד עם זאת, לתרבות המערבית ולרעיונות שלה יש משיכה עזה. לא פלא שתרבות זו כמעט ומוחרמת בצפון-קוריאה, ובמובנים רבים גם באיראן, הנשלטות על ידי דיקטטורה – משפחתית או דתית. ואולם, הרעיונות המערביים, אשר חודרים פעמים רבות דרך מסרים א-פוליטיים, כגון ספרות, קולנוע ומוסיקה, משאירים חותם ויכולים לעורר מהפך ללא שימוש בכלים צבאיים או כלכליים. כך, למשל, כיום צעירות איראניות דורשות חופש ומעזות להוריד את החיג'ב בפרהסיה.

למרות שכאמור העוצמה הרכה איננה יכולה להחליף את העוצמה הקשה, אין להתכחש לאפקטים האפשריים של האמנות, התרבות והרעיונות על אנשים אחרים. חופש המחשבה, היצירה והעשייה מתבטאים כולם באמנות אשר גורמת ליריבים לחשוב מעט אחרת אחד על השני, ואף להידברות ענפה ואפקטיבית. אין לשכוח שאחד מהישגיו הגדולים של המערב הוא היכולת ליצור, לצרוך ולהגיב, כמו גם היכולת להשקיע את עושרו ביצירה הפרטית והאנושית, ולא באלמנטים צבאיים או לאומיים מוסדרים מראש.

היכולת הזו לחופש היא הדבר שקסם לצעירי ברית המועצות; כעת, נותר להמתין ולראות האם וכיצד תתמוטטנה הדיקטטורות העגומות של צפון-קוריאה ואיראן.


דריה שלייפר

סטודנטית לתואר ראשון במדע המדינה ובספרות. כותבת על פילוסופיה פוליטית, התנהגות פוליטית ומוסר ציבורי.