#תקשורת







המודל הכלכלי של חברות החדשות: מחאת האתיופים והמדיה הדיגיטלית

, 7 יולי
הכיצד ניתן להסביר את התופעה הזו שכולם יורים על אוטומט דעות וקביעות נחרצות מבלי שפרטי המקרה התבררו סופית? דבר שיכול להשליך השלכות על הדיון עצמו. בין הגורמים הרבים אני מזהה שני גורמים חשובים. האחד, הבסיס הכלכלי של התקשורת. השני, השינויים במוח בעידן הדיגיטלי. אנסה להסביר איך השניים יחדיו מביאים לתוצאה הטראגית של משפטי שדה אינטרנטיים, גם לאנשים וגם לרעיונות.
 5 דקות



פרשיית קוטלר: חופש ביטוי, ללא קווים אדומים

, 26 פברואר
בתגובה לאמירתה של אושרת קוטלר, דין מילוא הציע לרשות המחוקקת להציב לתקשורת "קווים אדומים". בפשטות, מילוא גורס כי כדי למנוע אמירות "אומללות" כזו של קוטלר, כלשונו, חברי הכנסת שלנו צריכים לחוקק חוקים ולתקן תקנות שימנעו מאנשי התקשורת להביע דעות מסוימות. כאן תוצג העמדה ההפוכה - זו התומכת בחופש הביטוי ללא תנאי וללא סייג.
 3 דקות



המשבר עם פולין: על אחריות קולקטיבית ואופורטוניזם פוליטי

, 25 פברואר
בעקבות החוק הפולני האוסר האשמה קולקטיבית של האומה הפולנית או מדינת פולין בפשעי הנאצים, התפתח קרנבל ביקורת בלתי מרוסן שדורש מהאומה הפולנית להכיר בפשעיה כנגד היהודים בשואה. אולם, קרנבל זה מקדם בורות והוא נובע מאופורטוניזם פוליטי.
 4 דקות



"הכיבוש משחית"?: העת להציב קו אדום לאנשי התקשורת

, 21 פברואר
רבים הזדעזעו מאמירתה האומללה של אושרת קוטלר בתכנית המגזין, כאשר כינתה את לוחמי צה"ל "חיות אדם". אמירתה אכן אומללה, והפתרון לכך הוא לא להזדעזע ולאיים על הגב' קוטלר. הפתרון הוא הצבת קווים אדומים לתקשורת, כדי שמגישים בטלוויזיה יחדלו מלהביע את דעתם האישית.
 3 דקות















חוק נאמנות בתרבות: מקומם של האומנים בכלכלת השוק כאמצעי להשתקת ביקורת

, 18 נובמבר
חוק "נאמנות בתרבות" עורר דיון מעניין,  אשר נוגע ישירות בכמה צמתים מרכזיים בשיח הפוליטי העכשווי. לא מדובר רק בשיח היום-יום הישראלי, אלא גם בשיח כללי ופילוסופי יותר, המתייחס לערכים שכרגע שולטים בכיפה החברתית (גם הישראלית). החוק והדיון סביבו מביאים למרכז הבמה את הנושאים הבאים: האם ממשלה צריכה לסבסד ולממן אומנות בכלל? מה מקומה של אומנות בדיונים פוליטיים? מה מקומה של האומנות והאומנים בחברה? האם מדינה צריכה לממן אומנים שדעותיהם נמצאות בהתנגשות ישירה עם דעותיה של הממשלה הנסמכת על רוב הציבור? בחוק הנוכחי, מעבר לבעיית הניסוח המעורפל, אשר עלולה להפוך את החוק לכלי פוליטי, יש בעיות נוספות. אומנים אמורים לעזור לחברה על ידי כך שהם מפנים ביקורת חריפה על הערכים ואורח החיים הקיימים. ביקורת כזו איננה דבר נעים, ולכן אינה בהכרח אינה רווחית. אומנים העוסקים בנושאים קשים הם לא אלו שאנו פונים אליהם לאחר יום עבודה ארוך בשביל להירגע מתלאות היום-יום. לכן, כדי שאומנות תעשה את עבודתה נאמנה, צריך לתמוך בה, כי מי שמטרתו להרוויח כסף על ידי אומנותו, כנראה לא יהיה נוקב כלל. החוק הזה בא להשתיק ביקורת על נושאים שהממשלה לא אוהבת לשמוע עליהם, ולכן אני חושב שהחוק הזה הוא כלי השתקה פוליטי. מטרתו אינה להגן עלינו מאנשים הקוראים לאלימות. אחרי הכל, כבר קיימים חוקים שאמורים להתמודד עם בעיה של הסתה לאלימות.
 5 דקות



דרושים נינג'ות ביפן: על עיתונות גרועה ומדינה "מוזרה"

, 27 אוגוסט
אם שמעתם לאחרונה שמחפשים נינג'ות ביפן, אתם כנראה לא לבד. אולי גם שמעתם דברים יותר מוזרים על יפן, כגון אנשים שמתחתנים עם רובוטים, או שהמון יפנים ישנים ב"מלון קפסולה". הדרך בה יפן מסוקרת בחדשות, בעיתונים ובמדיה החברתית בארץ הוא לא פחות ממקומם. אפשר לראות כי ברגע שמזכירים את המילה "יפן" בתקשורת, היא מאפשרת לכתבים להפסיק לעשות את עבודתם נאמנה, משום שאין דבר אשר נשמע "מוזר" מדי כשמדובר ביפן. כמו אחרון האוריינטליסטים, גם התקשורת שלנו נופלת בפח של עצמה. הייתי מצפה ממדינה שחרדה באופן תמידי לתדמית שלה בעולם, לעשות עבודה טובה יותר כשמגיעים לסיקור מדינות אחרות, רחוקות ו"מוזרות" כמו יפן, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אנחנו אוהבים את יפן שלנו כמו שאוריינטליסטים אוהבים אותה: מוזרה, אקזוטית, מסתורית והזויה. אנא מכם, אל תעירו את העיתונאים בארץ מהחלום שיפן מוזרה, ואל תדרשו מהם לחקור את האמת ולהצליב עובדות. אל תצפו מהם לשלוח מיילים או להתקשר – למי יש זמן או כסף לחפש מומחה?
 5 דקות