בחירת העורך

#תקשורת










חוק נאמנות בתרבות: מקומם של האומנים בכלכלת השוק כאמצעי להשתקת ביקורת

, 18 נובמבר
חוק "נאמנות בתרבות" עורר דיון מעניין,  אשר נוגע ישירות בכמה צמתים מרכזיים בשיח הפוליטי העכשווי. לא מדובר רק בשיח היום-יום הישראלי, אלא גם בשיח כללי ופילוסופי יותר, המתייחס לערכים שכרגע שולטים בכיפה החברתית (גם הישראלית). החוק והדיון סביבו מביאים למרכז הבמה את הנושאים הבאים: האם ממשלה צריכה לסבסד ולממן אומנות בכלל? מה מקומה של אומנות בדיונים פוליטיים? מה מקומה של האומנות והאומנים בחברה? האם מדינה צריכה לממן אומנים שדעותיהם נמצאות בהתנגשות ישירה עם דעותיה של הממשלה הנסמכת על רוב הציבור? בחוק הנוכחי, מעבר לבעיית הניסוח המעורפל, אשר עלולה להפוך את החוק לכלי פוליטי, יש בעיות נוספות. אומנים אמורים לעזור לחברה על ידי כך שהם מפנים ביקורת חריפה על הערכים ואורח החיים הקיימים. ביקורת כזו איננה דבר נעים, ולכן אינה בהכרח אינה רווחית. אומנים העוסקים בנושאים קשים הם לא אלו שאנו פונים אליהם לאחר יום עבודה ארוך בשביל להירגע מתלאות היום-יום. לכן, כדי שאומנות תעשה את עבודתה נאמנה, צריך לתמוך בה, כי מי שמטרתו להרוויח כסף על ידי אומנותו, כנראה לא יהיה נוקב כלל. החוק הזה בא להשתיק ביקורת על נושאים שהממשלה לא אוהבת לשמוע עליהם, ולכן אני חושב שהחוק הזה הוא כלי השתקה פוליטי. מטרתו אינה להגן עלינו מאנשים הקוראים לאלימות. אחרי הכל, כבר קיימים חוקים שאמורים להתמודד עם בעיה של הסתה לאלימות.
 5 דקות



דרושים נינג'ות ביפן: על עיתונות גרועה ומדינה "מוזרה"

, 27 אוגוסט
אם שמעתם לאחרונה שמחפשים נינג'ות ביפן, אתם כנראה לא לבד. אולי גם שמעתם דברים יותר מוזרים על יפן, כגון אנשים שמתחתנים עם רובוטים, או שהמון יפנים ישנים ב"מלון קפסולה". הדרך בה יפן מסוקרת בחדשות, בעיתונים ובמדיה החברתית בארץ הוא לא פחות ממקומם. אפשר לראות כי ברגע שמזכירים את המילה "יפן" בתקשורת, היא מאפשרת לכתבים להפסיק לעשות את עבודתם נאמנה, משום שאין דבר אשר נשמע "מוזר" מדי כשמדובר ביפן. כמו אחרון האוריינטליסטים, גם התקשורת שלנו נופלת בפח של עצמה. הייתי מצפה ממדינה שחרדה באופן תמידי לתדמית שלה בעולם, לעשות עבודה טובה יותר כשמגיעים לסיקור מדינות אחרות, רחוקות ו"מוזרות" כמו יפן, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אנחנו אוהבים את יפן שלנו כמו שאוריינטליסטים אוהבים אותה: מוזרה, אקזוטית, מסתורית והזויה. אנא מכם, אל תעירו את העיתונאים בארץ מהחלום שיפן מוזרה, ואל תדרשו מהם לחקור את האמת ולהצליב עובדות. אל תצפו מהם לשלוח מיילים או להתקשר – למי יש זמן או כסף לחפש מומחה?
 5 דקות









האמת לא משתלמת

, 3 מאי
ציטוטים שמעולם לא נאמרו. מצלמה נסתרת באירוע פתוח לקהל הרחב. עיוות והסתרה של עובדות בסיסיות. מה קורה כאשר לעיתונות ולפוליטיקאים אינטרס משותף לעוות את המציאות?
 7 דקות



השלט בידיים שלנו: חוק התקשורת הוא ניצחון לחופש הביטוי בישראל

, 25 פברואר
ביום שני האחרון אישרה מליאת הכנסת באישון לילה את הצעת חוק התקשורת של חברת הכנסת שרן השכל (ליכוד) בקריאה שנייה ושלישית, וכעת ניתן לומר כי שוק התקשורת הישראלי עומד להיות חופשי, תחרותי ומגוון הרבה יותר; אנחנו, הצרכנים, נהיה אלה שייהנו מכך.
 4 דקות



מדוע במדינות בהן יש יותר חופש כלכלי יש גם פחות שחיתות שילטונית?

, 14 פברואר
השחיתות השילטונית אינה יורדת מהכותרת אבל התקשרות הישראלית הממסדית אינה מקשרת בין חופש כלכלי לשחיתות. בסרטון זה בועז ארד מתייחס לשיח השחיתות השלטונית בישראל, מקורותיה והקשר שבין שחיתות שלטונית לבין רגולציה ובירוקרטיה.
 דקה אחת



הספורט התחרותי כמשל: הכשל המובנה בבחירות הדמוקרטיות

, 12 פברואר
שיטת הבחירות הדמוקרטית הנותנת לכל הציבור זכות בחירה היא בעייתית ביסודה. חוסר עניין בפוליטיקה הוא מנת חלקו של המצביע הממוצע, ולכן מתן זכות בחירה לכל יוצר כשל מובנה. במקום לעודד אזרחים להצביע, אולי רצוי לעודד אותם להשתתף בהתארגנות פוליטית ממוקדת, בתחום מסוים שבו הם מתמצאים כדי להביא לבחירה מושכלת ביום הבחירות.
 5 דקות



ישראל איננה עושה חסד עם עזה

, 25 ינואר
עם פיצוץ מנהרת הטרור תחת מעבר כרם שלום בשבוע שעבר, צף ועולה שוב השיח בנוגע לעליונות המוסרית ולחסד אותו עושה מדינת ישראל, כביכול, עם תושבי עזה. ובכן, אולי זהו עיתוי נכון בכדי לתהות על טיבו של טיעון זה.
 2 דקות