החסידות השוטה של הביטחון: הצלחה פוליטית וסכנה אסטרטגית

במערכת הבחירות הזאת, נדמה כי תופעת המיליטריזציה של המערכת הפוליטית מגיעה לשיאים חדשים. נראה שבבסיס עובדה זאת היגיון פשוט: הציבור הישראלי (שעדיין שרוי בחרדת קיום מוסווית) מצביע בעיקר לפי סדר יום ביטחוני. פוליטיקאים שמגיעים מהמערכת הצבאית או גופים מקבילים כמו השב"כ\ המוסד, נתפסים כ"ספקי ביטחון" טבעיים. להיגיון הזה יש רק בעיה אחת קטנה: הוא שטחי להחריד.  במאמר זה אנסה להסביר מדוע, לאור האבחנה בין שני מושגים שונים: עוצמה והפעלת כוח.

אינטואיטיבית, עוצמה והפעלת כוח נשמעים כמו שני מושגים זהים. למעשה, הם שונים לחלוטין. מושג העוצמה, בקליפת אגוז, הוא היכולת של שחקן א' לאלץ שחקן ב' לעשות דבר מה שלא היה עושה לולא כן. האילוץ מתבצע לעיתים באמצעות גזרים ולעיתים באמצעות מקלות. הפעלת הכוח, היא ה"נבוט" שמנחית שחקן א' כאשר תוצאות האילוץ לא עלו יפה. בתמצית – הפעלת כוח מעידה על היעדר עוצמה. מי שיש לו עוצמה לא צריך להפעיל כוח.

צה"ל, המוסד והשב"כ הם בבסיסם ארגונים של הפעלת כוח. אבל האם הפעלת כוח בהכרח פירושה ביטחון? לא ממש. הביטחון מושג כתוצאה מעוצמה. הכוח הצבאי הוא כלי שמסייע להשיג עוצמה בסופו של דבר, אולם אינו העוצמה בעצמו. כפי שאמר הגנרל פון קלאוזביץ' "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים", כלומר מלחמה והפעלת כוח אינם מדיניות בפני עצמה. הניסיון לראות בגנרלים לשעבר "ספקי ביטחון" טבעיים, רק בשל עברם הצבאי, משול להנחה שחקלאי וותיק יהיה גם שף מצוין, רק כיוון שהוא מתעסק במלפפונים ועגבניות.

ביטחון הוא תוצאה של עוצמה, לא כוח. הכוח הוא רק רכיב אחד מני רבים בעוצמה. לצדו של הכוח קיימים רכיבים רבים אחרים, כמו כלכלה, ידע טכנולוגי, קשרים דיפלומטים, ערכים מוסריים ועוד. אומנם, חיוני שמי שאמון על בניית יכולת הפעלת הכוח יהיה מקצועי בתחומו, כמו החקלאי המתמקצע בעגבניות. עם זאת, יש לזכור שמיזוג הכוח הצבאי יחד עם רכיבי העוצמה האחרים הינה מיומנות נפרדת שאינה נלמדת, ואינה צריכה להילמד במערכת הצבאית.

כאמור, צה"ל המוסד והשב"כ הינם ארגונים של הפעלת כוח. לצדם, משרד החוץ אמור לדאוג לעוצמה. לפי ההיגיון הנזכר לעיל, במדינה מתוקנת גופי הביטחון נמצאים במקום נמוך יותר בהיררכיה ביחס למשרד החוץ. במדינת ישראל, גופי הביטחון נמצאים בראש ההיררכיה ומשרד החוץ זוכה ליחס מזלזל. במדינה מתוקנת, יש לא פחות דיפלומטים לשעבר ואקדמאים בתור חברי פרלמנט מאשר גנרלים בדימוס. במדינה מתוקנת, מועמד לראשות הממשלה הוא אדם שיודע לבנות עוצמה, לא מי שמתגאה בכך שנאלץ להפעיל כוח.

כמובן, אין כוונת הדברים לומר שלארגוני הביטחון אין תרומה קריטית לביטחון מדינת ישראל. יש להם שני תפקידים חשובים: הראשון הוא סיפוק הגזרים והמקלות הצבאיים לאדריכלי העוצמה המדינתית, כפי שנזכר לעיל; השני הוא סיפוק מענה מידי ודחוף כאשר העוצמה כושלת ויש צורך בסיכול איומים (דבר אשר קורה לעיתים רבות למדי). יחד עם זאת, הנטייה לראות בגנרלים לשעבר ברי סמכא מוחלטים בתחום קבלת ההחלטות האסטרטגיות של מדינת ישראל, רק בשל ניסיונם הצבאי, הינה שגויה ומסוכנת.

לכן, אם נסכם, תופעת המיליטריזציה של המערכת הפוליטית בישראל מעידה על תפיסה שטחית של מושג הביטחון. ניסיון בהפעלת כוח אינו בהכרח מעיד על רקע בביטחון, אלא לעיתים דווקא על חוסר ביטחון. המעמד הגבוה אליו זוכים באופן אוטומטי יוצאי המערכת הצבאית משקף מציאות מעוותת, בה מה שנחשב הוא הכוח ולא העוצמה. ביטחון מושג באמצעות שימוש מושכל בגזרים ומקלות. תפקידה של מערכת הביטחון במדיניות החוץ הוא לספק את הגזרים והמקלות הצבאיים, לצד אלו אשר מספקות המערכות הכלכלית והמדעית, ולא להתוות את אופן ההפעלה שלהם.