‎קורא‫/‬ת‫:‬

ציונות שלב ב': הסוד להצלחה של ישראל...

ציונות שלב ב': הסוד להצלחה של ישראל

,
יש שיגידו שמדינת ישראל נמצאת היום בשיא פריחתה. על פי אבות הציונות דווקא התנאים שבהם אנחנו חיים היום הם סימן לכך שעלינו להתחיל לעסוק במימוש השלב השני של המפעל הציוני והוא השקעה בטיפוח של יחסים חברתיים שיהפכו לדוגמה והשראה עבור כל העולם.
image_printגרסא להדפסה

ארץ זבת חלב ודבש

יש שיגידו שמדינת ישראל נמצאת היום בשיא פריחתה. אנחנו נהנים מעוצמה מדינית וכלכלית, יכולים להתגאות בחידושים טכנולוגיים משני עולם, ואף זוכים לתמיכה גדולה משני מנהיגי המעצמות הגדולות.

על פי אבות הציונות, דווקא התנאים שבהם אנחנו חיים היום הם סימן לכך שעלינו להתחיל לעסוק במימוש השלב השני של המפעל הציוני – טיפוח של יחסים חברתיים שיהפכו לדוגמה והשראה עבור כל העולם. זאב ז'בוטינסקי ראה במפעל זה את ה"ציונות הרוממה", לעומת ה"ציונות הדוממה" שהסתכמה רק בהקמת מדינה וקיבוץ גלויות.

העולם מתקרב אלינו

במשך כל שנות קיומנו המדיני אנו שואפים להגיע ליחסים טובים ולשלום עם שכנינו. הדרך למימוש מטרה זו חילקה את ישראל לשני מחנות פוליטיים עיקריים. לאחר סבב הבחירות הארציות בשנת 2019, אפשר לקבוע שהגישה ששולטת בדעת הקהל היום היא זו המניחה כי העולם מעדיף להתקרב אלינו, לא בגלל הנכונות שלנו לוותר ולסגת, אלא מתוך העוצמה והחוזק שלנו. על פי ראש הממשלה בנימין נתניהו, גישה זו יונקת ממורשתו של האב הרוחני של הליכוד, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית ומקים הגדודים העבריים – זאב ז'בוטינסקי. בישיבת מליאה מיוחדת בכנסת לציון יום פטירתו של ז'בוטינסקי בשנת 2016, נשא נתניהו את הדברים הבאים:

"ההתעצמות של האסלאם הקיצוני, לרבות בניסיון שלו להשיג נשק גרעיני, זה איום קיומי, עלינו בוודאי, אבל גם על חלקים אחרים של העולם החופשי […] ישראל עומדת איתן בחזית הזאת זה שנים ארוכות, וגם בעתיד הנראה לעין נזדקק לנחישות ולעוצמה שמייצג רעיון "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי. אנו מדינה מתקדמת, משגשגת, חזקה, שמסרבת להרכין ראש בפני אויביה ומבקשי נפשה. זה בין היתר הדבר שמקרב אלינו מדינות רבות, כולל באזורנו. המדיניות שלי, אני חושב שהיא מייצגת כאן כר נרחב, אני ירשתי אותה מאבי, שירש אותה מז'בוטינסקי – וזה טיפוח העוצמה. החלש לא שורד, באזורנו זה כבר ברור. החזק גם שורד וגם יכול ליצור בריתות, ועם הבריתות אפשר לקדם את האינטרסים הלאומיים וגם את השלום." (מקור)

בטחון בזירה הבינלאומית

רבים יסכימו שהמציאות בזירה הבינלאומית אכן מראה שלמדיניות זו יש יתרון ברור על פני הגישה הדוגלת בוותרנות. אך האם זו מדיניות שנותנת פתרון מקיף ושלם? או במילים אחרות, האם מספיק שנסתמך רק על כוחנו כדי שנהיה בטוחים שתהיה לנו הגנה ובטחון גם בעתיד? היום אנחנו נהנים מתמיכה גדולה הן מצד הנשיא טראמפ והן מצד הנשיא פוטין. זה דבר מדהים בפני עצמו, אבל מעורר את השאלה: מה יקרה כאשר הן טראמפ והן פוטין יתחלפו במנהיגים אחרים שפחות יאהדו אותנו?

רק לפני שנים בודדות ראינו כיצד התהפך עלינו היחס של "הידידה הכי טובה שלנו", כאשר ברק אובמה הורה בצעד חריג לקראת סיום כהונתו כנשיא ארה"ב להימנע מלהטיל את זכות הווטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם שדורשת "להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את כל פעולות ההתנחלות בשטחים הפלסטינים הכבושים, כולל מזרח ירושלים."

מועצת הביטחון של האו"ם (The Official White House Photostream)

לאור כל זה, מעניין לבחון עוד פן במשנתו של ז'בוטינסקי, שמתייחס למטרה הסופית של המפעל הציוני ולביסוס יסודי של יחסי שלום ברי קיימא בינינו לבין העולם. אולי מה שחסר לנו היום זה דווקא להבין וליישם את הפן הפחות מוכר הזה במשנתו.

המהפכה

בנאום שנשא ז'בוטינסקי בכנס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה (וינה, 1936), הוא דיבר על התפקיד שמוטל על מדינת ישראל העתידית לשמש דוגמה ומופת לצורה חברתית חדשה, ממנה יוכלו ללמוד כל האומות:

"כיהודים שומרים אנו בדמנו את רעיון היובל, את חזון המהפיכה החברתית הגדולה, את הכמיהה לתבל שאין בה רעב ודמעות. לעולם לא נסכים למשטר הסובל בקרבו רעב ודמעות; ומדינת היהודים תתגאה שהיא תשמש מעבדה לרוח עברית זו של ריפורמה סוציאלית ותראה לתבל כולה מופת של דמות חברתית חדשה .ואולם, כציונים יודעים אנו, שמעבדה זו איננה עדיין. היום שומה עלינו לגייס את כל שכבות העם, כדי לבנות את הקומה הראשונה למגרד שחקים זה…".

באותו הנאום הוא אף הדגיש שביסוס מדינת ישראל וקיבוץ גלויות הם לא המטרה הסופית של המפעל הציוני, אלא אבני דרך לקראת מטרתו האמיתית בעבור העולם כולו:

"מדינה יהודית אינה מטרה סופית: מדינה יהודית אינה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הדוממה. אחריו יבוא הצעד השני: שיבת העם לציון, יציאת הגולה, פיתרון שאלת היהודים. ומטרתה הסופית, האמיתית, של הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי – הדבר שלמענו, בעצם, קיימות האומות הגדולות :יצירת תרבות לאומית שתאציל מהודה על כל העולם, ככתוב: "כי מציון תצא תורה"."

מדבריו אלה ניתן להסיק שמנהיג הרוויזיוניסטים דגל בכך שישראל צריכה להשיג עוצמה של רוח מיד לאחר ההתבססות הגשמית שלה כאומה חזקה. העוצמה הצבאית והמדינית היא חשובה מאוד, אבל בלי להשיג את העוצמה הרוחנית לא ניתן לקבוע שהמטרה האמיתית של הציונות הושלמה.

התגשמות החזון בו ישראל "תראה לתבל כולה מופת של דמות חברתית חדשה" הוא התנאי הנדרש לכינון יחסי שלום אמיתיים ושלמים עם מדינות העולם. בינתיים, הידידים שלנו בעולם יכולים לשתף איתנו פעולה ואף לתמוך בנו באו"ם. אבל קשר כזה, המבוסס על אינטרסים משותפים, לא יצליח להתקיים לעד ויוכל להתהפך במהרה עקב החלפת שלטון או שינויים גיאופוליטיים שישפיעו על סדר העדיפויות של אותן מדינות. היחס כלפי עם ישראל ומדינת ישראל אף פעם לא יהיה כאל עוד עם ומדינה רגילים. מדורי דורות נטבע עמוק בתת המודע של העמים יחס מיוחד אלינו והוא רק בולט יותר או פחות בהתאם לנסיבות או האינטרסים המידיים שלהם באותו הרגע.

יחס מיוחד

לעיתים, קשה לנו להבין למה דווקא אנחנו "זוכים" ליחס המיוחד הזה, שהרי כל מה שאנו רוצים זה להיות "כמו כולם" ואף מתאמצים לתרום לעולם יותר מכולם, בין אם זה במדע וטכנולוגיה ובין אם זה במבצעים נועזים לחילוץ אזרחים במדינות רחוקות בעת אסונות טבע. כמו כן, אנחנו לא מבינים מדוע שכנינו הפלסטינים מתעקשים להיאבק בנו, שהרי ברור גם להם וגם לנו שאם הם היו מוותרים על המאבק נגד קיומנו, לא רק שהיו זוכים למדינה עצמאית אלא שגם ישראל היתה תורמת הרבה מאוד כדי לשפר ולשדרג את רמת החיים שלהם. אבל הם לא מעוניינים בשגשוג הכלכלי שישראל היתה יכולה לאפשר להם ומעדיפים להילחם בנו עד כדי הקרבה של ילדיהם. העיקר כדי לפגוע בנו, ולו במעט.

את המניע להתנהגות כל כך לא רציונלית, המעדיפה חיים בצל המלחמה על פני שלווה ושקט, נוכל אולי להבין מהדמיון לתמיכת העם הגרמני בשלטון הנאצי, כפי שתיאר זאת הסופר הידוע ג'ורג' אורוול (המחבר של הרומן 1984) בביקורת שכתב על ספרו של היטלר "מיין קאמף". בעוד הסוציאליזם והקפיטליזם התיימרו להציע חיים טובים, העם הגרמני בחר לתמוך בהיטלר שכנגד הציע להם "מאבק, סכנה ומוות". הסיבה לכך על פי אורוול נובעת מזה שיצורים אנושיים מטבעם אינם חפצים רק בחיי בטחון ושלווה אלא זקוקים לחיים בעלי משמעות שיש בהם גם מקום למאבק, גבורה והקרבה עצמית. לכן, קובע אורוול, אידיאולוגיות כמו הפשיזם והנאציזם הן פסיכולוגית הרבה יותר עוצמתיות מאשר גישה נהנתנית לחיים. גם בקרב שכנינו אנו עדים לכך שהם מהללים חיי הקרבה עצמית למען קדושת המלחמה נגדנו. ולנו אין שום מענה אידיאולוגי שיכול להתחרות מול תפיסת העולם שלהם.

בדומה לז'בוטינסקי, גם שאר אבות הציונות, ביניהם דוד בן גוריון ואחד העם, מיתגו את תביעתם לבית לאומי לעם היהודי בתור שאיפה להקמת חברת מופת שמטרתה להראות דוגמה ודרך לכל האנושות. כפי שהקולות האלה כבר אינם נשמעים היום, כך גם אותה התמיכה וההסכמה שקיבלנו בראשית הקמת המדינה הלכה לה והתפוגגה. העולם אינו מבין כיצד העם העתיק, שהביא לעולם ערכי מוסר גבוהים וחזון של גאולה עתידית לכל העמים, מבזבז את הפוטנציאל המיוחד שיש בו כדי לעסוק בהגשמה עצמית וסידור של חיים טובים, ללא שום הכרה בייעוד ובתפקיד. כל עוד אנחנו לא רואים יעוד בחיים שלנו כאן, כך יותר מתעוררת באומות העולם ההרגשה שאין לקיום שלנו כל הצדקה.

המנהיג הרוחני של איראן הגדיר את תופעת הקיום המדיני שלנו כ"סרטן היסטורי" ו"אנומליה", ואותה רוח הדה-לגיטימציה למדינה היהודית אינה מתבטאת רק במשטרים קיצוניים אלא גם בקרב חוגים המזוהים עם ערכים של סובלנות וקידמה, כגון מפלגת הלייבור בבריטניה והמפלגה הדמוקרטית בארה"ב .אפילו בקרב עמים, שהיסטורית כמעט ולא היו איתנו בקשר, אנו רואים היום גילויים של אנטישמיות. דוגמה לכך היא קוריאה הדרומית שבה, על פי סקר של הליגה נגד השמצה שנערך בשנים האחרונות, שיעור ההשקפות האנטישמיות בקרב האוכלוסייה עומד על 53%.

קריקטורה אנטישמית שפורסמה בעיתון The New York Times המזוהה עם השמאל הפוליטי בארה"ב ב-25 לאפריל 2019.

מענה לשנאה

ההיסטוריון רוברט ויסטריך, שנחשב לאחד מחשובי חוקרי האנטישמיות בעשורים האחרונים, הגיע לאותה המסקנה הגורסת שמענה אמיתי ושורשי לתופעת האנטישמיות יכול להיות רק כאשר נהיה נאמנים לחזון העתיק שלנו כלפי כל העולם ולא נסתפק רק בהקמתה של מדינה חזקה שתשמש מקלט ליהודי העולם.
מספר ימים לפני מותו, שלח ויסטריך מאמר לעיתון הג'רוזלם פוסט בו הוא סקר כיצד האנטישמיות מרימה מחדש ראשה בשנים האחרונות וסיכם את דבריו בכך שבעידן של התעצמות יהודית, כאשר זכינו לחיות במדינת ישראל ריבונית ודמוקרטית, אנו מחוייבים "להבהיר לעצמנו מהו הייעוד וסיבת הקיום שלנו, מה צריך להיות סדר העדיפויות המוסרי שלנו, ומה המשמעות היותר עמוקה של שיבתנו הכמעט ניסית למולדתנו ההיסטורית… זהו הצד השני של המטבע במאבק העקרוני והבלתי מתפשר שלנו כנגד האנטישמיות".

את מאמרו הוא סיים בכך ש"עלינו להיות נאמנים לחזון הלאומי והאוניברסלי של נביאי התנ"ך… האנטישמיות אינה נצחית ואינה יכולה למנוע מהיהודים להגשים את ייעודם האולטימטיבי, להיות 'אור לגויים' ביום מן הימים".

המסקנה שלנו מכל האמור היא שעוצמה וחוזק מדיני אינם יכולים לנצח את רגש השנאה האינסטינקטיבי שקיים נגדנו ולא את הרוח והאידיאולוגיה הרצחנית של שכנינו, שגורמת להם להתגאות בכך שהם "אוהבים את המוות" כפי שבישראל "אוהבים את החיים". תפקיד המדינה היהודית, כפי שהגדירו זאת אבות הציונות בהסתמך על מקורות ישראל, היא להעביר לעולם שיטה לתיקון החברה האנושית על בסיס הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". שיטה זו צריכה לעשות רושם כה גדול בעולם עד שכולם ירגישו באמיתיות וברלוונטיות שלה לחיים החברתיים בעולם הגלובלי של המאה ה-21. רק היא תשמש כמענה אמיתי לאידיאולוגיות השנאה של אויבנו. אבל לפני שנהיה מסוגלים להעביר רעיון חדש לעולם, עלינו לחיות בו, להפנים, ולממש אותו בעצמנו ובינינו.

"החיבור בינינו מחדש כאיש אחד בלב אחד יעשה הרבה יותר רושם בעולם מאשר כל לב מלאכותי שנלמד להדפיס, וזה יקח אותנו הרבה יותר גבוה מאשר כל חללית שנצליח לשגר לירח…"

בעוד שלנו קשה להפנים שבידינו האחריות לתת דוגמה ודרך לשאר העולם, שונאינו מרגישים זאת באופן ברור יותר מאיתנו. עצם האשמת היהודים בכך שהם שולטים בכלכלה העולמית ואחראים במידה רבה לצרות הפוקדות את העולם, מעידה על כך שהם רואים אותנו כבעלי כוח מאוד חזק ומיוחד שמנוצל לרעה במקום להיות מנוצל לטובה. הנרי פורד, שהיה ידוע בדעותיו האנטישמיות, קבע בחיבורו" היהודי הבינלאומי" (1920)  שאם עם ישראל היה מכיר בכך "שהתפקיד העולמי שלו לא יכול להתגשם באמצעות 'עגל הזהב', אז יכול להיות שהאזרחות העולמית שלו ביחס לאנושות והבידוד הלאומי המתמשך שלו ביחס לעצמו היו מתבררים כגורם חזק ופורה במעשה של יצירת האחדות האנושית". כדי שנבין יותר מהי אותה שיטה ודרך שהעולם מצפה שנראה לו, נצטרך לבחון את השורשים והיסודות שגיבשו אותנו כעם.

המיזם הישראלי המקורי

היום אנו מתגאים ביכולת המדהימה שלנו להדפיס לב מלאכותי ולהטיס חללית לירח, אבל כמעט ושכחנו את המיזם המקורי שגיבש אותנו לעם לפני כ3,500 שנה. מיזם זה התחיל עם אברהם אבינו שקיבץ סביבו אנשים ולימד אותם את השיטה להתחבר ולאהוב מעל פירוד ושנאה. ניתן לתמצת את השיטה הזו בפסוק מספר משלי – "על כל פשעים תכסה אהבה": דווקא מתוך השוני והניגוד בין בני אדם בדעות ובמנטליות, כאשר הם מתחילים לבנות חיבור ואיחוד נוצרת חברה בריאה, מאוזנת, חזקה ומאושרת שבה לכל אחד ואחד יש הזדמנות לבטא את הייחודיות שלו בצורה המיטבית ביותר. השיטה הזו היא בעצם היסוד והשורש של עם ישראל. הרב קוק, שהיה ביחסים מאוד קרובים עם ז'בוטינסקי, ניסח זאת במשפט הבא:

"הרצון להיות טוב לכל, בלי שום הגבלה, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמת ישראל, זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה." אגרות הראי"ה, ח"א, איגרת ק"ע.

החיבור בינינו מחדש כאיש אחד בלב אחד יעשה הרבה יותר רושם בעולם מאשר כל לב מלאכותי שנלמד להדפיס, וזה יקח אותנו הרבה יותר גבוה מאשר כל חללית שנצליח לשגר לירח.

במילותיו של ז'בוטינסקי:

"הסגולה היפה ביותר של המין האנושי הוא דווקא הכישרון הזה, להביא לידי הרמוניה את אישיותו שלו עם אישיותם של אחרים, לשם מטרה משותפת, להתאים כל תנועה משלו לתנועותיהם של אנשים אחרים. בעצם צפון כאן כל המושג 'אנושות' במובנו העמוק והעדין ביותר: האחדות. גאולת ישראל תבוא כאשר העם היהודי ילמד לפעול יחדיו וכולם כאחד, דווקא כ'מכונה', ולכשתלמד כל האנושות את האמנות הזאת, תבוא גאולת העולם, הפיכת כל החלקים המסתכסכים למשפחת עולם אחת".  ז'בוטינסקי, 'רעיון בית"ר', בדרך למדינה, עמ' 3.

מיוזמה למימוש

כדי לממש את התוכנית הנעלה הזאת, אנו נדרשים ליישום תוכנית לאומית לאיחוד החברה הישראלית באמצעות תהליכים חינוכיים וחברתיים. ביטוי לזה יוכל להיות דרך מוסדות חינוך שיעסקו בהקניית כישורים חברתיים וילמדו את האדם כיצד לפתח ולתחזק קשרים טובים במשפחה, בזוגיות, בין שכנים וכו'; מקומות עבודה שיקדישו זמן לסדנאות גיבוש ומעגלי שיח כדי ליצור אווירה חיובית ומחברת; אמצעי התקשורת שישדרו תוכניות וסרטים שירגשו את הקהל ויגרמו להתפעלות מהיופי והמעלה של ערך החיבור והנתינה. תהליכים אלה יכבדו את השונות, הדעות והרקע התרבותי והמנטלי של כל אחד. לא נחזור לניסוי של כור ההיתוך, אלא נשאף להגדיל את ערך החיבור שהוא דווקא מעל כל ההבדלים.

רעיון זה תואם לגישתו של ז'בוטינסקי שסבר כי "כל אדם מוכרח להיות מלך בין מלכים" ויכול להשתמש באישיות המיוחדת שלו כדי לפעול לטובת האומה כולה. לא בגלל כפייה, אלא מתוך הזדהות עם החזון הגדול.  תהליכים חברתיים אלו יעזרו להוריד מאיתנו מתח רב, להחזיר לחברה הרגשה של ביטחון ומשפחתיות, ובכך גם לשפר לנו את הבריאות. בהדרגה, נוכל להקרין לכל העולם את הדוגמה שהם מחפשים וזקוקים לה, שהיא היכולת להתחבר מעל לכל מה שמפריד בין בני אדם. זה יגרום להרגעת השנאה שיש נגדנו עד לכדי כך שנזכה להערכה אמיתית, בתור עם שמממש בפועל את הייעוד שלו.

מעגלי שיח לאיחוד החברה הישראלית.

משנאה לאהבה

בשנת 2018 יצא לאור ספר שנקרא 'למה שונאים אותנו?' ספר נכתב ע"י הרב ד"ר מיכאל לייטמן ותיאר על בסיס המקורות של חכמת הקבלה את השורשים של תופעת האנטישמיות ופתרונה ע"י מימוש תפקידנו כאור לגויים. ראש הממשלה בנימין נתניהו זכה להתרשם מהספר וכתב מכתב תודה שבו הביע רצון שייכתב ספר המשך שכותרתו תהיה 'למה אוהבים אותנו?'

ההזדמנות לזכות שיאהבו ויעריכו אותנו נמצאת בידיים שלנו, עד כמה שנתמיד לטפח בנינו רגשי חיבור ואהבה ללא שום הגבלות. ולכן יש ציפייה גדולה שגם הממשלה תבין את חשיבות הדבר ותעלה לסדר היום תוכנית לאיחוד וחיבור של החברה הישראלית. אם נרצה, לא תהיה זאת אגדה.


יורי אליהו הכטר

יזם הייטק, מפתח ובעל עסק בתחום התוכנה. עוסק מספר שנים בפעילות חברתית שמטרתה לגבש ולחבר את החברה הישראלית.