‎קורא‫/‬ת‫:‬

התרופה למערכת הבריאות: חיסול "הרפואה הציבורית...

התרופה למערכת הבריאות: חיסול "הרפואה הציבורית"

,
למה אי אפשר לשפר משמעותית את מערכת הבריאות בישראל? רמז: הבעיה אינה מחסור בכסף, לא מחסור ברופאים ואחיות וגם לא בגלל מנהלים גרועים. התשובה היא המערכת הפוליטית.
image_printגרסא להדפסה

בעיתון הבריטי "הגארדיאן" פורסמה כתבה שכותרתה – ?How sick are the world’s healthcare systems  – עד כמה חולות מערכות הבריאות בעולם? אם כל מערכות הבריאות בעולם חולות (ראו כתבה קודמת ב"קו ישר"), אולי אין תרופה לאותה מחלה שבכותרת "הגארדיאן"? אולי מחוללי "המחלה" של מערכות הבריאות נמצאים בכלל מחוץ למערכות הבריאות? ואולי "המחלה" בכלל מדומה? אולי מערכת בריאות אידיאלית כלל לא תיתכן? וכמו במבחנים אמריקאים, קיימת גם האפשרות: "כל התשובות נכונות".

כיצד קרה שפוליטיקאים (כמעט) בכל מדינות העולם אימצו פתרון זהה לאספקת שירות שאנשים נזקקים לו מאד, בריאות לדוגמה? לא ייתכן שהם חקרו, שקלו בכובד ראש, בחנו חלופות וניהלו שיח אידאולוגי מעמיק על השאלה כיצד צריכה לפעול מערכת בריאות. אנחנו הרי יודעים "עם מי יש לנו עסק" במעגלים הפוליטיים. אם פוסלים את האפשרות שמערכות ענק ציבוריות התפתחו בעקבות "חשיבה מעמיקה ותכנון מדוקדק", נותרה האפשרות האחרת: קיים מנגנון תמריצים אחר ופשוט שמביא, עקב בצד אגודל, לתוצאה דומה במערכות הבריאות בעולם.

"באג" בדמוקרטיה מוביל לתוצאות דומות בעולם

השרידות הפוליטית עומדת בראש מעייניו של כל פוליטיקאי. זה כמעט חוק טבע, נתון קבוע. המשטר הדמוקרטי, מאפשר בהחלטת רוב רגילה להטיל מיסים (לרוב על המיעוט שמייצר את העושר בחברה) ולהעביר את הכסף במסווה של "שירותי חינם" וקצבאות לקבוצות גדולות שהפוליטיקאי רואה בהן בסיס לצבירת כוח פוליטי. פשוט להפליא. השם שהענקנו למנגנון זה הוא "הבאג הדמוקרטי" (ראו כאן).

בכל צומת בה צריך לקבל החלטה, הפוליטיקאי יעדיף נתיב שמבצר את מעמדו הפוליטי (להערכתו). יש מקרים שהנתיב הפוליטי שנבחר מועיל גם לפרט במדינה, אך ברוב המקרים הנזק רב על התועלת. משה כחלון (כדוגמה) הגה וקידם את תכנית "מחיר למשתכן", בעלות כבדה לתקציב המדינה. כחלון העריך שזו תניב תועלת פוליטית כבר בטווח הקצר. קורה שטועים…

קרל מרקס טען שבקפיטליזם מובנה מנגנון הרס טבעי, ומשום כך סופו לקרוס. מרקס טעה גם כאן. מנגנון ההרס העצמי מובנה בגרסה הנפוצה של הדמוקרטיה – לא בקפיטליזם. בלב המנגנון עומדת הקלות בה ניתן להחרים משאבים מהציבור ולחלק אותם לאחרים בעזרת כלים פוליטיים. פוליטיקאים מנצלים עד תום באג זה בדמוקרטיה. העיקרון זוהה ונוסח במשפט של ג'ורג' ברנרד שאו (שלא היה "קפיטליסט"): "פוליטיקאי שלוקח מפול ונותן לפיטר – תמיד יוכל לסמוך על תמיכתו של פיטר".

הקנצלר (נשיא) הגרמני הראשון, ביסמרק, שאיחד למעלה מ-30 מדינות גרמניות למדינה אחת בשנת 1871, נלחם קשות בתנועה הסוציאליסטית העולה בגרמניה וניסה אף להוציאה אל מחוץ לחוק. ביסמרק, אשר נזקק לאהדת הפועלים והמעמד הנמוך, יזם "מדינת רווחה" ובין היתר הנהיג ביטוח בריאות מטעם המדינה. ביסמרק הקים מדינה "סוציאליסטית" כדי לצבור כוח פוליטי נגד המפלגה הסוציאליסטית…

פוליטיקה היא מקצוע עתיק והכרחי לא פחות מהזנות, אך ביסמרק היה כנראה הראשון בעת המודרנית שניצל בגדול את "הבאג הדמוקרטי". ביסמרק הראה לנו כי אין מנוס מחלוקת מתנות לקבוצות באוכלוסייה, על חשבון משלמי המיסים, כדי לצבור כוח פוליטי. אפילו להנהיג סוציאליזם מתוך שנאה לסוציאליסטים… כאז כן היום – אל תמהרו להאמין לפוליטיקאים שהם באמת מאמינים ב"צמצום אי השוויון", ב"חלוקת הנטל" וב"צדק חברתי". הנאותות הפוליטית מחייבת אותם לדקלם את הסיסמאות, אחרת הם בחוץ.

אי אפשר לשפר משמעותית את מערכת הבריאות בישראל

כך הגענו גם בישראל למערכת בריאות ממלכתית, מונופול מטעם המדינה – מערכת הבריאות הציבורית. מערכת כושלת, ולא רק בישראל. הכשל במערכת הבריאות נובע מאידיאולוגיה ומהבאג הדמוקרטי. לא מחסור בכסף, לא מחסור ברופאים ואחיות ולא בגלל מנהלים גרועים או "סדרי עדיפויות" שגויים.

מערכת הבריאות הגיעה כבר מזמן לשלב בו השקעה של כל מיליארד נוסף (₪) מניבה תועלת שולית אפסית. הגדלה של ההוצאה הציבורית ב-50% בזמן קצר (בכתבה הקודמת) – אפילו לא הורגשה על ידנו. גם לאחר תוספת של השקעה עצומה – "המערכת (עדיין) קורסת". אין שינוי בדיאגנוזה. הגוש הקומוניסטי שהתבסס על אידיאולוגיה סוציאליסטית, של כפיית "שוויון" והכחשת זכויות הפרט והקניין, קרס בסוף שנות ה-80. קרס אל תוך עצמו ללא יריות. הם מיצו את הרווחה האישית האפשרית של ההמונים במסגרת אותה שיטה (הכנסה חודשית ממוצעת של כ-90 דולר לחודש). אומללות.

המודל הסוציאליסטי ברפואה (רפואה אוניברסאלית שווה לכולם על חשבון המדינה ובבעלותה) – קורס לנגד עינינו. הוא לא ממש "קורס", אבל קשה מאד להשתפר תחת המטריה האידיאולוגית הקיימת.

מדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה, רוסיה וסין זנחו את האידיאולוגיה הסוציאליסטית לפני כ-30 שנים. רק כך הצליחו להיחלץ מהבוץ והאומללות בהן היו שקועות. מותר לשאוף להתעשר, מותרים עסקים פרטיים. הממשלות שם "זנחו" אפילו את הענף החשוב ביותר לקיומו של האדם (חשוב אף יותר מבריאות) – תכנון, ייצור ושיווק מזון! העבירו את כל המערכת לבעלות פרטית, ל"כוחות השוק". וראו זה פלא: המדפים הריקים נמלאו כל טוב ושפע מוצרי מזון. אי אפשר לשפר משמעותית את מערכת הבריאות בישראל, כפי שאי אפשר היה לשפר את רווחת הפרט בגוש הקומוניסטי (ללא שינוי אידיאולוגי).

מהפך – החזון הוורוד

המהפך הטכני הנדרש בישראל הוא יציאה מהירה של המדינה משירותי הבריאות. מכירה מלאה של כל בתי החולים הממשלתיים שיהפכו לחברות עצמאיות למטרת רווח, הסרת המגבלות והצורך ברישוי להקמת קופות חולים חדשות, הסרת הרגולציה על הקמת מרפאות ובתי חולים חדשים, הסרת המגבלות על בניית פקולטות חדשות לרפואה. הסרת המגבלות על עיסוק ברפואה ורישוי העיסוק על ידי המדינה. רופאים יוכלו להתאגד באגודות רפואיות שונות כרצונם (לא עוד הסתדרות רפואית אחת מונופוליסטית). כל איגוד רופאים וולונטרי יוכל לקבוע את הכללים ומבחני הכניסה לקבלת תואר ותעודה מטעמו. בתי חולים וקופות חולים יחליטו איזו תעודת רופא לכבד ובאיזו רמה.

"סל התרופות" יהיה חלק מהתחרות בין בתי החולים, תחרות בין קופות החולים והסוגים השונים של פוליסות הביטוח הרפואיות. כך גם בתי החולים – יוכלו לספק שירותי בריאות ברמות שונות של מלונאות ומומחיות. מי שרוצה סוויטה פרטית בבית חולים, השגחה רצופה של שתי אחיות וטיפול מידי מומחה בעל תעודה מטעם איגוד הפרופסורים היוקרתי – ישלם בהתאם.

מי שאין לו די כסף, יסתפק במיטה בחדר עם 6 חולים אחרים; יקבל תפריט מזון אחיד (חביתה, קוטג' ועגבנייה – כמו היום) ויסתפק בטיפול מרופא שזה עתה סיים לימודים בהונגריה – רופא שעובד קשה כדי לצבור ידע ומוניטין (כמו היום) בשכר התחלתי נמוך. מי שאין לו כסף ימתין בתור לבדיקת MRI ובתור לניתוח (הרבה פחות מאשר היום… אבל ימתין). יהיו חבילות ביטוח רפואי יקרות ויהיו חבילות זולות. יהיו פוליסות ביטוח ל"עשירים".

אנשים מוכי גורל וחסרי ישע יטופלו על ידי מערכת הרווחה (נושא שראוי לדיון נפרד). הם לא יזכו לשירות רפואי ברמה של חמישה כוכבים, אבל גם היום הם נדחקים לסוף. חלוקת המשאבים הרפואיים המוגבלים מתבצעת כיום בעיקר על פי הקריטריונים של "רפואת הקשרים" ורפואת הכסף. כך פועלת רפואה סוציאליסטית. בן משפחה של יחימוביץ' וכחלון "השוויוניים" יזכה לטיפול רפואי עדיף על טטיאנה מבת ים ובוזגלו מירוחם חסרי הקשרים. אבירי "השוויון", הם סוציאליסטים ממעמקי כורסת הסלון עד שהעניין נוגע להם אישית.

מדינת ישראל תוכל בדרך זו להפוך תוך זמן לא-ארוך למרכז בריאות עולמי ליצוא שירותי רפואה שיתרמו לרווחת כולם. אלפי רופאים ישראלים שירדו מהארץ, ואחרים מכל העולם, ישמחו לעבוד כאן. בישראל יהיו שירותי הרפואה היעילים והאיכותיים בעולם. עניים יזכו לשירות רפואי טוב מאשר רוב הישראלים כיום.

החזון הוורוד בלתי אפשרי – הבאג הדמוקרטי יכשיל אותו

החזון הוורוד לא ישים. הוא בלתי אפשרי במערכת האידיאולוגית-דמוקרטית הקיימת. התקשורת בשנת 2030, שנים לאחר המהפך הדמיוני בשירותי הבריאות, תתמקד ב"חולים המסכנים" שמצטופפים 6 בחדר בעוד שאחרים זוכים לסוויטה ותפריט אישי. כולם ישכחו איך היה "המצב" בשנת 2018, אז בכלל שכבו במסדרון בית החולים, חיכו חצי שנה לניתוח ורק בעלי הקשרים זכו לטיפול מידי. הסוויטה הרפואית של בעלי הממון תהפוך לנושא העיקרי בתקשורת. בבחירות תזכה המפלגה שתציע "בריאות שווה לכולם על חשבון המדינה".

צריך להקדים למהפך הטכני שינוי חינוכי-אידיאולוגי. נדרש גם מהפך באופי הדמוקרטיה. נדרשת משקולת כבדה על הזכות שמאפשרת לפוליטיקאים להחרים כסף בקלות ולחלק אותו כרצונם. כל עוד רוב הציבור משוכנע ש"צדק חברתי" מתבטא בהחרמת רכושו של השכן על ידי המדינה (כי הוא "עשיר") והעברתו אלינו, כי "מגיע לנו" – לא יתכן שינוי אמיתי במערכת הבריאות, ולא רק בה.


קו ישר

"קו ישר" – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת. http://kav.org.il