תיק 2000 מול מכונת הלוגיקה

בכתב החשדות נגד נתניהו קבע היועמ״ש כי סיקור עיתונאי אוהד שימש כטובת הנאה המהווה שוחד. קביעה זו היא הרחבה חסרת היגיון של עבירת השוחד. יש לדון ביסודות העבירה האמורה, הן החוקיות והן המעשיות, לפני שמביעים דעה ביחס להעמדה לדין של ראש ממשלה או כל אחד אחר.

בתיק 2000 חשוד נתניהו כי ניהל משא ומתן מול מו"ל 'ידיעות אחרונות' נוני מוזס בדבר עסקת שוחד. כתב החשדות מתאר את טובת ההנאה שהציע מוזס כ״שינוי ניכר לטובה באופן הסיקור״ של נתניהו בכלי התקשורת מקבוצת 'ידיעות'. לפי פרקליט המדינה שי ניצן, הקביעה כי הטיה של סיקור תקשורתי יכולה להינתן לאיש ציבור כטובת הנאה אומנם תקדימית, אך אינה מהווה ״הרחבה של עבירת השוחד או של עבירת הפרת אמונים״ (ציטוטים מתוך ראיון של שי ניצן למקור ראשון, 2019). לכאורה, כל דבר בעל ערך יכול לשמש טובת הנאה. כתב החשדות אף מדגיש את הערך הרב שמייחס נתניהו לסיקור חיובי, שיפור הסיקור, סיקור מוטה, הימנעות מסיקור שלילי וכו', אבל נמנע מדיון בבעייתיות המובנית בהתייחסות לסיקור כטובת הנאה. 

טובת הנאה שלא ניתן לסרב לקבלה

עבירת השוחד הקלאסית דורשת נותן ומקבל של טובת הנאה. לפי היגיון החקירה, ברור שסיקור חיובי שקול לטובת הנאה, ולכן היה על נתניהו להבין שמה שמוזס מציע לו היא למעשה עסקת שוחד: טובת הנאה תמורת קידום חוק ישראל היום. למרות שהבין, נתניהו המשיך בשיחה (תמונה 1, חץ אדום = עבירה) במקום לסרב להצעת השוחד ולסיים את השיחה לאלתר (חץ ירוק = חוקי), כפי שדורש החוק. כשנחשפו חוקרי המשטרה להקלטות הבינו מיד שמדובר בהצעת שוחד, ובאישור הפרקליטות חקרו איך פעלו הצדדים למלא את חלקם בעסקה – 4 התרחישים האפשריים מתוארים בתחתית התמונה. 

בין אם נתניהו סירב להצעה או הסכים לה, מוזס לא צריך אישור מנתניהו לסקר אותו באופן החיובי ביותר במטרה להשאירו בכס ראשות הממשלה. במילים אחרות, מוזס יכול היה לכפות על נתניהו סיקור חיובי גם אם סירב לדון בכך (קו אדום מקווקו בתמונה) או אפילו לחסוך לעצמו את שלב ההצעה ופשוט לתת לו סיקור חיובי בלי להציע שוחד, בבחינת שלח לחמך על פני המים (ראה מקרה כבל להלן). האם במקרה כזה היה מקום להאשים את מוזס ונתניהו בעבירת שוחד, רק את מוזס במתן שוחד, או שלא היה מקום לאישום כלשהו? 

כיצד היועמ"ש הודף את הטענות בדבר אכיפה סלקטיבית – טובת הנאה שמותר לקבל?

בנספח לכתב החשדות מסביר היועמ״ש את ההחלטה להגיש כתב אישום נגד נתניהו אבל לגנוז את תיק החקירה נגד איתן כבל. בעניינו של האחרון, ממצאי החקירה מראים שנפגש עם מוזס פעמים רבות, תוך קבלת סיקור חיובי מקבוצת 'ידיעות' וקידום חוק ישראל היום בכנסת. אולם כל אלה, אליבא דמנדלבליט, ״אינם מלמדים ברף הדרוש בפלילים כי כבל או מוזס כרכו את אופן הסיקור של כבל בייזום או קידום הצעת החוק״. המצב הראייתי ״שונה לחלוטין״ בעניין נתניהו כיוון ש״הובאו בפני רשויות אכיפת החוק הקלטות״ (ציטוטים מתוך הנספח לכתב החשדות) – אותן שיחות בהן מוזס כורך את הסיקור החיובי בתמורה מצד נתניהו. 

בכך היועמ״ש הודף טענות בדבר אכיפה סלקטיבית כנגד נתניהו, ובעקיפין מבהיר שמבחינת הפרקליטות סיקור חיובי אינו טובת הנאה במובנה החוקי, כי אם הייתה טובת הנאה, הרי שהיה מקום להאשים את כבל (שקיבל סיקור חיובי) בשוחד, או לפחות בעבירה על ״חוק המתנות״ האוסר על אישי ציבור לקבל מתנות או טובות הנאה גם כשלא ניתן להוכיח תמורה או הדדיות. 

מכאן, ניתן להסיק שגם בפרקליטות לא רואים בסיקור חיובי טובת הנאה ״רגילה״ כמו כסף או מתנות יקרות-ערך. אם כן, לא ברור מהי טובת ההנאה שהציע מוזס – מתי הצעה של סיקור חיובי הופכת להצעה של טובת הנאה?

פרדוקס

בעבירת שוחד, עובד ציבור מקבל טובת הנאה תמורת פעולה הקשורה בתפקידו, ולכן הצעה של עסקת שוחד מורכבת מהצעה של איזושהי טובת הנאה תמורת איזושהי פעולה של איש הציבור. כדי להבין בדיוק איזו טובת הנאה הציע מוזס, נתמקד ברגע בו הציע מוזס את הצעת השוחד. עד אותו רגע, נושא הסיקור אומנם עלה פעמים רבות, אבל מוזס עוד לא התנה דבר בדבר, ולכן מבחינת החוק הדיון לא עסק בטובות הנאה אלא בסיקור ״רגיל״. 

הצעת השוחד עלתה רק בשיחה הרביעית, כשמוזס אומר לנתניהו שאם תהיה ביניהם הסכמה על חוק ישראל היום, אזי נתניהו יקבל סיקור חיובי ממוזס. לפי החשדות היה על נתניהו להבין שמוצעת לו עסקת שוחד, אבל איך ידע נתניהו שמוצע לו שוחד אם מה שהציע מוזס (סיקור חיובי) אינו טובת הנאה בפני עצמו (ראה מקרה כבל)? מה אם מוזס היה ״מציע״ שלא לפרסם ידיעות לגבי נתניהו שיש בהן הוצאת לשון הרע אם רק יסכים ראש הממשלה לחוק – האם מדובר בהצעת שוחד או באיום

ולסיכום, בהגדרה בעבירת שוחד עובד ציבור מקבל טובת הנאה תמורת פעולה הקשורה בתפקידו, ומכאן שאי אפשר להציע שוחד בלי להציע טובת הנאה. לכן, כדי שיבין שמוצעת לו עסקת שוחד היה על נתניהו קודם כל להבין שההצעה כוללת איזושהי טובת הנאה מצדו של מוזס. איזו טובת הנאה? סיקור חיובי. אבל כיוון שסיקור חיובי כשלעצמו אינו טובת הנאה, כפי שלמדנו מהכרעת הפרקליטות בעניין כבל, לא הוצעה לנתניהו טובת הנאה אסורה. לפיכך, לא הייתה לו כל סיבה לחשוב שמדובר בשוחד.

רגע לפני הבחירות

כפי שראינו בניתוח הנ״ל, התייחסות לסיקור חיובי כטובת הנאה היא תקדימית ובעייתית – לא רק שאין תהליך המאפשר לאיש ציבור נקי כפיים להימנע מקבלת טובת ההנאה הזו במידה וסירב להצעת השוחד (ראו תרשים), קבלת סיקור חיובי לא יכולה להיחשב כטובת הנאה וממילא אינה אסורה (ראו מקרה כבל). 

כתב החשדות בעניין תיק 2000 מתאר אם כן הפרה של חוקי ההיגיון מצד הפרקליטות – לא עסקת שוחד בין מוזס ונתניהו. השנה אצביע עבור מח״ל (גם) מתוך עיקרון – הפיכה בחסות משפטית היא תקדים מסוכן, ובמידה ותשיג את מטרתה נתניהו לא יהיה הקורבן האחרון.

תמונה מנדלבליט: כל הזכויות שמורות ל-Prokurator11