#פוליטיקה










תום עידן האידאולוגיות הגדולות: מיאוס בפוליטיקאים או קץ הדמוקרטיה?

, 17 אפריל
הדינמיקה שהעלתה את קרנו של בני גנץ, איש בעל עבר מרשים אך נעדר כל ניסיון פוליטי, משקפת מגמה שמאפיינת את מצב החברות הדמוקרטיות בכללותן, ולא רק את החברה הישראלית. אלא שהמיאוס מהפוליטיקה המכונה ‘ישנה’ עלול להיות צעד ראשון לקראת כינון משטרים טוטליטרים. החברה האזרחית חייבת לפעול על מנת לשנות מצב זה.
 3 דקות






הקונגרס פרק 100: ריאיון עם תום זיו

, 9 אפריל
הקונגרס מראיין את תום זיו, מנהל תוכן באתר והמנכ"ל הנכנס בתוכנית אקסודוס, על מגוון נושאים: ליברליזם, פייגלין ושאר המפלגות, רעיונות פוליטים, בחירות, אלטרנטיבות חברתיות וכלכליות, איך שיח הופך למציאות, חירות ואחריות, מקום הקהילות בישראל ואפילו קצת על אלכסיס דה-טוקוויל.
 דקה אחת



אמת להמיתה: האם הבריחה מן האמת היא מחלה חשוכת מרפא?

, 8 אפריל
ראשית בטרם אצלול לעומק המאמר, אדגיש שאין עיסוקו המרכזי נוגע למערכת הבחירות בישראל, אלא לסוגייה שמאפיינת את החברה האנושית בעולם כולו ואת החברה המערבית בפרט, והיא הבריחה מן האמת. בריחה זו נובעת מחוסר רצון או יכולת להתמודד עם השלכותיה של האמת או מתוך שאיפה לטשטש אותה בשל אי-התאמתה להשקפות ולתפיסות עולם שונות. ובכל זאת ראוי לפתוח בכמה מילים גם על מערכת הבחירות, אשר נוגעת גם כן ובמידה רבה לסוגיה זו.
 7 דקות






פרשיית קוטלר: חופש ביטוי, ללא קווים אדומים

, 26 פברואר
בתגובה לאמירתה של אושרת קוטלר, דין מילוא הציע לרשות המחוקקת להציב לתקשורת "קווים אדומים". בפשטות, מילוא גורס כי כדי למנוע אמירות "אומללות" כזו של קוטלר, כלשונו, חברי הכנסת שלנו צריכים לחוקק חוקים ולתקן תקנות שימנעו מאנשי התקשורת להביע דעות מסוימות. כאן תוצג העמדה ההפוכה - זו התומכת בחופש הביטוי ללא תנאי וללא סייג.
 3 דקות



ציונות דתית וכהניזם: הילכו שנים יחדיו?

, 24 פברואר
הריצה המשותפת של הבית היהודי עם מפלגת עוצמה לישראל אינה הכיוון הטבעי שהציונות הדתית הולכת אליו, כפי שטוענים לא מעט אנשים. היא תוצאה של העדר תשתית הגותית שתבסס קווים אדומים אחרים מאשר שמירת מצוות בין אדם למקום (מצוות פולחניות). המהלך הטכני לכאורה אינו יכול להתפרש אחרת מאשר הכרעה ערכית, על כל התוצאות הכרוכות בכך.
 2 דקות



ההצלחה של גנץ – הכישלון שלנו

, 17 פברואר
הסקרים מנבאים לרשימה המאוחדת של בני גנץ ובוגי יעלון כ-20 מנדטים – נכון לרגע זה, ובזהירות הראויה. גנץ ממצב את עצמו כתקווה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית, כאיש בשורה, כמי שמסוגל ואף ראוי להחליף את ההנהגה הנוכחית ולנווט בעצמו את ספינת המדינה – אותנו. מעבר לביקורות ענייניות נגד גנץ, כמו חוסר ניסיון פוליטי ו"פלורליזם של דעות" במפלגתו (בלשון המעטה), טענתי המרכזית היא שההצלחה הכבירה שהסקרים מנבאים לגנץ הינה תעודת עניות עבורנו, החברה הישראלית. זהו כתב אישום נגדנו: אנחנו מואשמים בתקוות שווא ובנהייה עיוורת אחר סיסמאות ריקות מתוכן. גרוע מכל, אנו מואשמים בבחירת מנהיגים מסיבות שונות ומשונות, אך לא מהסיבות החשובות - עמדותיהם בסוגיות הפוליטיות.
 4 דקות